"במקום חתירה להכרעה מדינת ישראל מפעילה לחץ צבאי על החמאס על מנת שיחזור לשולחן המשא ומתן" מצביע צביקה מור, אביו של החטוף איתן מור, על הנקודה שמשנה את כל התנהלות הלחימה בעיניו "עדיין עסוקים בוויטקוף. זה לא הופסק לרגע. לכן אני מעריך שזה מתואם עם ארה"ב שהמערכה לא תהיה חדה מדי כך שתגרום לכך שחמאס יתאבד שם יחד עם החטופים חלילה. זאת הנחה שלי".
"יש כאן שני רבדים. יש את הדרישה של הציבור שצריכה להיות בעיניי להכריע. אני לא אמור לדעת מה קורה מתחת לפני השטח. אני אמור לדרוש מהממשלה שתעשה מה שצריך. וצריך להגיד את האמת שיש כאן לחץ שהולך ומתגבר. אני מבין שאוגדה נוספת מתחממת על הקווים, ודובר צה"ל בערבית הוציא הודעה לתושבי רפיח לזוז לכיוון המוואסי. יש כאן דברים שקורים. והעובדה שחמאס חזר לדבר עם המתווכות – מלמדת שהלחץ עובד".
"זה נכון. ואנחנו אומרים להגביר את הלחץ כי אנחנו חושבים שבתוך כל הסיכונים רק זה מה שיעזור. אנחנו בפורום אמרנו מתחילת הדרך שאסור לנהל משא ומתן עם החמאס, מכיוון שניהול משא ומתן משחק לרעתנו – החמאס שמבין שכל מטרת הלחימה שלנו היא להביאו לשולחן המו"מ, יכול לעצור את הלחימה בכל פעם שיחפוץ, לשאת ולתת, לקבל עשרות ימים של הפסקת אש והתארגנות מחדש. במצב כזה, לא נגיע למצב שנראה את כלל החטופים, ולראייה, חמאס מעולם לא נתן רשימה של כלל החטופים הנמצאים אצלו, משמע, הוא לא מחויב לשמות ולמספרים של מדינת ישראל. לפיכך, מה שצריך לעשות זה להפעיל על חמאס לחץ בלתי פוסק, לכתוש ולחנוק אותו בכל דרך – לחץ צבאי, לחץ הומניטרי ולחץ מדיני, עד לכניעתו המוחלטת של חמאס. אפשרות נוספת היא לקיחת קרקע – אפשר להכריז למשל, שצפון הרצועה עובר לידי מדינת ישראל, עד שיחזרו החטופים. ואחרי כל זה אני יודע שלראש הממשלה יש התוכנית שלו שאותה הוא מתאם מול ארה"ב ובזה אנחנו מעודדים אותו"
"כן. זה לא מוריד ממני את התפקיד להמשיך לדחוף ללחץ גובר. אבל אני כן חושב שהם הולכים על זה שבסופה של המלחמה חמאס יעזוב למדינה שלישית ולא יישאר בעזה. בסוף ראש הממשלה יושב כרגע על ההגה ואני מסתכל על מה שקרה כאן בשנה וחצי האחרונות והמצב של מדינת ישראל הרבה יותר טוב. גיאופוליטית אנחנו במצב שהוא לא יאמן. וזה שלו".
"זה לא סותר שצריך להמשיך ללחוץ לעשות כל פעולה שתגרום לחמאס להבין שאין לו ברירה – אם זה אומר לפגוע בבכירים בחמאס חו"ל אז לפגוע. אם זה אומר, לפוצץ לבכיר מכונית ליד הבית שלו, לגרום לו לפחד, אז לעשות את זה. אם זה לנייד שוב את האוכלוסייה שוב דרומה על מנת להמשיך לעודד הפגנות נגד חמאס, אז כך צריך לעשות. כל דבר שיהפוך את חמאס להיות גורם שנוא ברחוב הערבי, זה משחק לטובתנו".
"אני אישית לא יודע לאן הממשלה חותרת בדיוק. ראש הממשלה הבטיח לנו מספר פעמים שישיג את שתי המטרות – השבת החטופים ומיטוט חמאס, אבל לא ברור כיצד מדינת ישראל תשיג את שתי המטרות, שכן מטרת הממשלה היא להשיב את החמאס לשולחן המו"מ, מה שלדעתנו עלול לפגוע בהליך חזרת החטופים".
"אני חושב שצריך לעשות תיקון גדול בכל העבודה שלנו מול הערבים. אלתרמן כתב ב1938 "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" לכן צריכים להיגמר הימים בהם אנו מחלקים את ארצנו בתמורה לדף נייר. ארץ ישראל שלנו וחייבת להישאר בריבונותינו. כל הניסיונות הראו שחלוקת הארץ מביאה לדם ואש. גם איננו יכולים לסמוך עוד על אחרים שישמרו עלינו מפני אויבינו. את האויב שגירשנו מלבנון בסופה של מלחמת של"ג והבאנו חזרה ללב הארץ באוסלו צריך להעיף מכאן, שלא יהיה עלינו איום נוסף. אחרי הטבח, יש לנו את כל הזכויות לעשות את זה".
מור מבין היטב שהמחלוקת בסוגיית החטופים היא למעשה רק שיקוף של המחלוקת הפנימית החריפה בתוך ישראל בשנים האחרונות. האם מדינת ישראל היא מדינת הלאום, חלום כל הדורות, הבמה ההיסטורית של עם ישראל בדור הזה או שמדינת ישראל היא קנדה במזרח התיכון כלומר, מדינת כל אזרחיה. האם האחריות הראשונה של המדינה היא שתהיה מדינה, ריבונות ולאום או שמדינת ישראל הוקמה עבור חייו, אושרו ורווחתו של היחיד. מדינת ישראל התבגרה ומבינה כיום שעליה להצהיר מפורשות על ייעודה וחזונה. "כשמסתכלים במבט רחב על מה שקורה בארץ, אנחנו נמצאים בחילופי הגמוניה, חילופי אליטות. אני חושב שצריך לעזור לתהליך הזה לקרות, כי הוא בלתי נמנע. עם זאת, הוא צריך להיות באופן כזה שבו אנחנו עומדים על שלנו, על הזכות של רוב העם לומר את דברו ולבחור את נציגיו, ולא להידרדר לשיח של שנאה ופילוג, גם אם במחנה השני ישנם גורמים שעושים את זה. צריך לשמור על אהבת אחים, ומצד שני לא להתחנחן ולא לנסות למצוא חן, אלא את מה שרוב העם רוצה, ולתת למנהיגות שלנו להוביל את התהליכים האלה".
