אחד מסיפורי ההתחזקות של רבי נתן – חיזוק האמונה במשיח – מלווה במשל שמתאים מצד נושאו לעשרה בטבת, יום המצור על ירושלים. מתוך הלקחים הנלמדים ממצור על העיר, לומד רבי נתן את הדרך להבאת המשיח, ומתוך כך נזכה בעזרת ה' להפוך יום זה לשמחה בקרוב:
פעם שאלו את מוהרנ"ת בענין הגאולה, איך יכול הדבר להיות שבזמן הדורות הקודמים וכמו בדור רבינו הק' לא בא הגאולה, ובדורות האחרונים אשר הולכים מטה מטה יבוא הגאולה. והסביר על פי משל: בעולם היה כרך גדול, וסביבה חומה בצורה וחזקה עד להפליא. וכל המלכים רצו לכבשה והניחו כל כוחותיהם. ותקוותם נשאר מעל, כי כל החיילים שלהם נפלו מהחצים שזרקו משם. ואחר כך היה מלך אחד חכם מאוד, שהלך סביב החומה והביט ונדמה בדעתו שכעת יקח כל הגבורים מחיילותיו ויכו על החומה עד שיכבשנה, ועשה כן ונפלו כל חיילותיו ונשאר רק הוא לבדו. והלך סביב החומה לראות מה פעל שם, וראה בחכמתו שכעת (שכבר החומה מבפנים כולה זעזוע רק מבחוץ לא ניכר), אפילו בזקנים וחולים וילדים יכבשה.ועשה כן, וקיבץ כל השאר נשים וילדים וחולים מה שנשאר לו, והלך וכבש והרס החומה כליל.וכעת מי כבש החומה, אם האחרונים והחלושים הלא אפילו יעבדו בכל כוחותיהם אלף אלפים שנה לא היו עושים אפילו רושם, ורק הכח של הגבורים הראשונים שזעזעו את החומה עד להריסה, ואם הראשונים הלא לא כבשו רק האחרונים גמרו וכבשו.וכן הוא לענין הגאולה, שהראשונים כמו הצדיקי אמת ואנשיהם כמו משה רבינו ע"ה, רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, האר"י הק', הבעש"ט הק' ורבנו הק' ושאר הצדיקים זרקו חצים להנחש להסטרא אחרא וסייעתו, כבר זעזעו כ"כ הס"א עד שאפילו יהיה מי שיהיה מדורות האחרונים יוכלו לכבוש את הס"א ולגמור הבירור שיבוא הגאולה.קירוב הגאולה נעשה על ידי צדיקים מהעבר, אך כעת הכל תלוי בי
מתוך משל זה יש ללמוד שתי נקודות עיקריות בהן תלויה הבאת המשיח: האחת, כי על כל אדם לדעת ולהכיר כי למרות היותו 'זקן', 'חולה' או 'ילד', הריהו מחויב להצטרף למאבק על הגאולה. על האדם להכיר את שפלותו וחוסר יכולתו באמת, ולהבין כי כל קירוב הגאולה נעשה על ידי הגיבורים שבדורות הקודמים, אך עליו גם לדעת כי אין הדברים תלויים אלא בו, וכי אם יעשה – יצליח.
ועוד, מהדוגמאות לגיבורי הדורות הקודמים, מובן היכן היא נקודת התורפה בחומה, עליה נלחם המלך וגיבוריו הראשונים, ובה יש להשקיע בדור האחרון את כל הכח כדי למוטט את חומת הגלות. מתברר כי המקום המזועזע בחומה שייך לענין פנימיות התורה, בגילויה עסקו במסירות נפש רשב"י, האר"י, הבעש"ט ותלמידיו ממשיכי דרכו. תפקיד הדורות האחרונים הוא להלחם על נקודה זו בכל הכחות – להפיץ את מעינות התורה, וכפי שענה משיח לבעל שם טוב על שאלתו "אימתי קאתי מר?" – "לכשיפוצו מעינותיך חוצה".
[ע"פ מעין גנים בראשית עמ' רי-ריא]
