רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, הרבי מקוצק, אמר על עצמו, שהוא דור שביעי לבעל שם טוב. לפניו היו רבי בונים מפרשיסחא, היהודי הקדוש מפרשיסחא, החוזה מלובלין, רבי אלימלך מליז'נסק, המגיד ממזריטש והבעל שם טוב, מייסד החסידות. חסידות גור, הגדולה שבחסידויות כיום, היא המשכה של חסידות קוצק.
רבי מנחם מנדל מקוצק מאד העריך את רבי מנחם מנדל מליובאוויטש, ה'צמח צדק' שהיה צעיר ממנו בשנתיים. פעם אחת שלח לו מכתב על ידי חסידיו הגדולים ובו שאלה בעבודת השם. כאשר הגיעו חסידיו לליובאוויטש, חסידי חב"ד קצת זלזלו בהם בגלל ההבדלים הניכרים ביניהם בדרך התפילה. חסידי חב"ד נהגו להתפלל באריכות, התבוננו וחשבו על הקדוש ברוך הוא בעומק רב בכל מילה שנאמרה, לא אמרו את המילים במהירות, אלא כל מילה נאמרה לאט כמו שסופרים יהלומים, ואילו אצל חסידי קוצק הדרך היתה הפוכה - להתפלל בעוצמה רבה, אבל גם במהירות רבה. עוצמת תפילתם הכריחה אותם להתפלל מהר. תפילתם לא מצאה חן בעיני חסידי חב"ד, ולכן הביעו את זלזולם בהם. כאשר שמע זאת ה'צמח צדק', הזהיר את חסידיו, שחס וחלילה לא יזלזלו בתפלת חסידי קוצק, והסביר:
"יש להם את הדרך שקיבלו מהרבי שלהם, וגם היא דרך קודש".
לאחר זמן מה, ה'צמח צדק' כתב מכתב ובו תשובה מאד ארוכה, כדרך חסידות חב"ד, ושלח את המכתב עם חסידי קוצק שהמתינו לתשובתו. כאשר הרבי מקוצק פתח את המכתב הארוך, קראו בעיון רב ומאד נהנה ממנו, ואמר לחסידיו כך:
"שאלתי את ה'צמח צדק' שאלה וקבלתי ממנו תשובה מאד טובה. אבל בעוד שבליובאוויטש כותבים מאמר מאד ארוך ועמוק של חסידות, אצלנו אומרים זאת בשלוש שורות. כאשר רבי יעקב דוד, הרבי מאמשינוב, בנו של רבי יצחק מוורקא ותלמידו של הרבי מקוצק, שמע את הסיפור הזה, אמר: "ואצלנו אומרים זאת במילה אחת".
דרכים הפוכות באותה כוונה
העובדה שרבי וצדיק כה גדול, כמו הרבי מקוצק, שיש לו שנים רבות של עבודת השם וסגנון כה מיוחד משל עצמו, שואל רבי צעיר ממנו איך עובדים את השם, זה בעצמו חידוש.
יש סיפור נוסף, שמדגיש את ההבדל בין חסידויות קוצק וחב"ד. מוסבר כי נטייתו של הרבי מקוצק הייתה כשיטת בית שמאי - שביום ראשון של חנוכה מדליקים שמונה נרות, ואחר כך "פוחת והולך". כך בעבודת השם, יש להתחיל עם כל כוח המידות, ואחר כך צריך לרדת בהדרגה. אנו פוסקים כבית הלל, שמתחילים מעט ואחר כך מתגברים. זה ההבדל העיקרי בין קוצק לליובאוויטש, וכמו בית שמאי ובית הלל, שניהם מתכוונים רק אל ה' לבדו.
מסופר שהרבי מקוצק שמע פעם יהודי שנאנח קשות על איזו צרה. כאשר הבחין שזו אנחה אמיתית שבקעה מעומק הלב, התפעל ואמר לו:
"זה עושה אצל הקדוש ברוך הוא פעולה גדולה".
אותו יהודי שמע זאת ונאנח שוב. הרבי מקוצק אמר:
"הפעם זה שקר. אתה עושה זאת רק כי אמרתי שאנחתך הראשונה פעלה מאוד בשמים..."
נקודה - קו - שטח
מקרה זה מלמד כי כאשר עובדים את השם באמת, מתוך הלב, מבלי לחשוב מה זה פועל בשמים, זה דבר גדול, אבל אם חוזרים על אותה פעולה, כי חושבים שזה חשוב, זה כבר שקר.
תגובת ה'צמח צדק' לחסידיו מלמדת אותנו, שאף פעם לא צריכים לזלזל בעבודת השם של מי שנוהג אחרת. אנשים רגילים לא יודעים מה קורה בלבו של הזולת, אבל צדיקים גדולים רואים שתיתכן כוונה טהורה בלב באופני עבודה שונים, ואסור לזלזל באף אחד.
אדרבא, לא רק שיש מקום לאופני עבודה שונים, אלא שלעיתים הם אף משלימים זה את זה. רמז יפה לדבר הוא שקוצק עולה בגימטריא 296 ויחד עם ליובאוויטש, שעולה 380, נקבל את המספר 676 שהוא שם הוי' – השם העקרי ושם העצם – בריבוע, שרומז לתכלית השלמות וההתכללות.
יחד עם ההשלמה ההדדית חשוב להבין את המיוחד לכל שיטה וממילא את ההבדל בין השיטות. שלוש החסידויות המוזכרות בסיפור מבטאות את העניין של נקודה-קו-שטח. חסידות אמשינוב כנגד 'נקודה', קוצק כנגד 'קו', ואילו שיטת חב"ד זה בחינת 'שטח'.
הדרך של חב"ד הכי מסוגלת להביא את דבר החסידות לכולם, להתפשט למרחב. יש צדיקים גדולים שיכולים לצמצם את המסר ולהעצימו, בדומה לפתיחת רדיו בווליום גדול, שאי אפשר להאזין לו במשך זמן רב. תועלתו היא נקודתית. כתוב שבמתן תורה הקדוש ברוך הוא אמר בתחילה את כל עשרת הדברות בבת אחת, אך בני ישראל לא הצליחו לקלוט את התוכן מרוב עוצמה, ולכן הקדוש ברוך הוא היה צריך לחזור לאט לאט, כדי שיהיה באופן המתקבל.
(על פי כינוס לילדים בי"ח שבט תשס"ז)
פורסם לראשונה בעלון גל עיני
