היום, א' אייר, חל יום ההילולא של רבי מנחם מנדל מויטבסק. הרמ"מ מויטבסק היה תלמיד המגיד הגדול ממזריטש ותלמיד הבעש"ט. נולד בשנת ה'ת"צ בויטבסק שברוסיה הלבנה לאביו ר' משה שהיה ממקורביו של הבעש"ט. כבר בגיל עשר לערך ניכר בו, ברמ"מ כי הוא בקיא גדול בתורת הנגלה.
הערב, תיערך סעודת מצווה והתוועדות לכבוד יום ההילולא, בציונו שבעיר טבריה. קרוב לעשר שניםמאז החלום בו התגלה הרמ"מ לרב שי דאום, מרבני ישבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, וביקש ממנו כי יגיד עליו קדיש ביום ההילולא, החלו ב"אגודת חסידי ארץ ישראל" לארגן סעודת מצווה והתוועדות על ציונו.
"משנה לשנה באים יותר אנשים לציון ביום ההילולא, וכל שנה מגיעים אלפים", מספר ר' יהודה ליבמן מיצהר, שמארגן את ההילולא מטעם אגודת 'חסידי ארץ ישראל".
"רבי מנחם מנדל מוויטבסק בעצם פרץ את הדרך לארץ ישראל", אומר ליבמן. "הוא הראשון שעלה עם עוד מאות רבות של יהודים נוספים לארץ הקודש על מנת להתיישב בה. זו נקראת עליית תלמידי הבעל שם טוב".
בגיל צעיר מאוד, כאשר הגיע הרמ"מ לבעש"ט בפעם הראשונה, סיפר לו הבעש"ט סיפור. לאחר מכן אמר הרמ"מ כי בסיפור זה מרומזים כל קורות חייו שלו. "מהסיפור הזה אנחנו רואים", אומר ליבמן, "כי כמו שה' ציווה לאברהם לך-לך מארצך לארץ ישראל כך ציוה הבעש"ט הקדוש לרמ"מ מוויטבסק בספרו את סיפור חייו כי ילך מארצו לארץ ישראל".
"לא מכוח הציונות החילונית, כי אם מכוחו של הרמ"מ מויטבסק"
ליבמן מוסיף כי, "כשאנו עולים כל שנה לציון יש לנו אמירה, שאנחנו פה בארץ ישראל לא מכוח הציונות החילונית, כי אם מכוחו של הרמ"מ מויטבסק, מראשוני העולם לארץ.הציונות רק תפסה "טרמפ" על המהלך של הויטבסקער. זה מוסר לציבור, שהדמויות שלנו בארץ ישראל אינם דמויות של חילונים כי אם של גדולי החסידות שעלו עוד לפני הציונים לארץ ישראל".
מסופר כי הרמ"מ מויטבסק ניסה יחד עם חברו אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד לפגוש את הגאון מווילנא על מנת להשכין שלום בין תנועת החסידות למתנגדיה. אולם, כאשר הגיעו לביתו של הגר"א נתקלו בסירוב מצידו, והוא אף סרב להכניסם לביתו. אז החליט הרמ"מ כי אירוע זה הינו סימן מובהק כי אין אפשרות להשכין שלום בין יהודים בחו"ל ועליו לעלות לארץ הקודש ולעשות זאת שם.
"בעצם כל הישוב היהודי בארץ ישראל היום עומד לזכותו של הרבי מויטבסק", אומר ליבמן.
"באגרות שלו מספר הרמ"מ על הדרך הקשה שעברו. מסופר שאחת האוניות בדרך טבעה בים והיהודים שהיו בה נספו בדרכם לארץ. גם מהמקומות בהם עברו החסידים בדרך לארץ אסף הרמ"מ יהודים נוספים שיעלו איתם. הרמ"מ אף נפטר בגיל צעיר, יש גרסאות האומרות שנפטר בגיל 49 ויש האומרות בגיל 59. בנוסף לא ידוע על צאצאים שנשארו אחריו. היה להם מסירות נפש אדירה", אומר ליבמן.
"הרמ"מ עשה הכל למניעת המחלוקות והפירודים"
בתחילה הגיע הרמ"מ לצפת. לאחר שלא הצליח להתיישב שם מריבוי המחלוקות, עזב לפקיעין. גם שם היו לו מניעות ולא הצליח להתיישב. אז עבר לטבריה ושם הקים בית מדרש. אחד מהמעשים הנועזים שהוא עשה אז, היה לחתן את בנו, משה, לספרדיה. אז היה זה מעשה נועז. הכל עשה למען מניעת המחלוקת והפירודים.
כל הסיפור שתלמידי הגר"א יצאו מהחומות וכל המסירות נפש שלהם על ארץ ישראל, הכל מזכות הראשונים, הוויטבסקער ותלמידיו.
התורות שאמר הרמ"מ בארץ הקודש נאספו לאחר פטירתו בספר הנקרא "פרי הארץ" על שם התורות אשר הם פרי הארץ כפי שאמר רבות הרמ"מ.
אותו בית מדרש בו למד ולימד הוויטבסקר בטבריה, נקנה לפני כמאה חמישים שנה בידי חסידי קרלין. "כיום אנחנו עושים שם סעודת מצווה כל שנה", אומר ליבמן. "לפני חמש שנים הייתה שם התוועדות של הרב יצחק גינזבורג. שם סיפר הרב גינזבורג כי פעם אחד, בבית מדרש זה, בו הייתה ההתוועדות, יצאה שמועה כי המשיח הגיע והוא נמצא כעת בירושלים. הרמ"מ ששמע זאת הוציא ראשו מהחלון. לאחר שהחזיר את ראשו אמר כי לפי הריח יודע הוא כי המשיח עדין איננו הגיע.
הרב גינזבורג הסביר כי כתוב "והריחו ביראת ה'", שהמשיח מורח ודאין, יש לו חוש ריח טוב והוא גם משנה את כל הריח. מכיוון שהרמ"מ שם ראה שריחו של המשיח לא נמצא באוויר הארץ הבין כי עדין איננו הגיע".
ליבמן מסביר כי לדעתו הסיבה לכך שאין חסידות מסויימת המשתייכת לרמ"מ כיום היא מהסיבה שאינו רצה מחלוקות ופירודים. "ככה כל אחד שמחליט למסור נפשו על הארץ, קשור הוא לרמ"מ מויטבסק".
לסיום אומר ליבמן, "ב"ה משנה לשנה אנחנו מצליחים להביא יותר ויותר יהודים, וזכותו תעמוד לנו להמשיך את המפעל הזה של ישוב ארץ אבותינו וירושתה".
לסיום מציע ליבמן כי, "צריך לשנות את ספרי ההסטוריה. צריך לספר מי הם באמת הראשונים שעלו לארץ, שכספו לציון, שמסרו עליה את נפשם באמת".
