רבי שניאור זלמן מליאדי, הידוע גם כאדמו"ר הזקן ובעל התניא והשו"ע, נולד בח"י אלול תק"ה לאביו רבי ברוך ואמו רבקה במחוז ויטבסק שברוסיה הלבנה. עוד בילדותו נודע כעילוי בתורה ולהבדיל גם בהנדסה ואסטרונומיה. בשנת תקכ"ד נעשה לתלמידו המובהק של המגיד ממזריטש ובהוראתו כתב את השולחן ערוך שלו. עם עליית רבי מ"מ מויטבסק לארץ, ובהוראתו, הפך אדמו"ר הזקן למנהיגם של חסידי רוסיה ורוסיה הלבנה. אדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא — ספר יסוד בחסידות בכלל ובחסידות חב"ד בפרט — המוגדר כ"תורה שבכתב של החסידות" וכולל עצות והדרכות בעבודת ה' לאור הכרת מדרגתו ועבודתו של הבינוני. בעקבות הלשנות של מתנגדים ישב בכלא פעמיים. יום שחרורו ממאסרו הראשון בשנת תקנ"ט, י"ט כסלו, נקבע כיום טוב ור"ה לחסידות. בכ"ד טבת תקע"ג, בהיותו בדרך אחרי כיבוש נפוליאון את רוסיה הלבנה, נפטר רבי שניאור זלמן ונטמן בעיירה האדיטש.
בזמן תפלה מנחה של יום כיפור, נגש אדמו"ר הזקן לבנו האדמו"ר האמצעי ואמר: כתוב "אתה יודע רזי עולם" ולא "רזי תורה". רזי תורה הקב"ה מוסר לחכמים ולצדיקים של הדור, אבל רזי עולם רק הוא יודע. כדי להמחיש זאת, סיפר אדמו"ר הזקן שני סיפורים שקרו בעת ובעונה אחת:
פעם אחת נסע יהודי לביתו, כשעגלתו מלאה סחורה יקרה שקנה ביריד. הוא היה עייף מאד, ישב בעגלה ונרדם. פתאום התעורר, ומצא שהעגלון טעה בדרך, והעגלה טבעה בתוך בוץ שאין אפשרות לצאת ממנו. ולא רק שאי אפשר להוציא את העגלה מהבוץ, גם הסחורה תלך לאיבוד. כשראה את המזל הביש התחיל היהודי לבכות ולצעוק לה'. בדרך עבר יהודי אמיד ושמע את קולו, התקרב לראות מה העניין וניגש לעזור ליהודי ולעגלון להוציא את העגלה מהבוץ. השקיע העשיר את כל כוחו הדל, אך העגלה המשיכה לשקוע. נאנח העשיר בצער: רבונו של עולם, אני רוצה לעזור ליהודי המסכן. אם הדבר היה תלוי בכסף, יש לי כסף, הייתי מפזר את כל מה שיש לי בשביל להציל את היהודי הזה. אבל העזרה לא תלויה בכסף אלא בכח, וכח אין לי.
באותו הזמן, במרחק עשר פרסאות, הלך ברחוב העיר יהודי אחר – בחור צעיר בעל כח וגבור חיל. גם הוא שמע קול בכי, וחשב שגזלנים התנפלו על מישהו. התקרב למקום וראה הרבה אנשים סביב משפחה אחת, והמשפחה בוכה. בלי להתבלבל תפס את האנשים והתחיל להרביץ להם, אך הסתבר שהייתה זו משטרה, והמשפחה היא משפחתו של בעל אכסניה שלא שילם לפריץ, וצריך ללכת לבור... קרא הבחור: רבונו של עולם, אם היו פה שודדים וגזלנים סתם והדבר היה תלוי בכח – כח יש לי. אבל פדיון המשפחה לא תלוי בכח אלא בכסף, וכסף אין לי.
סיים אדמו"ר הזקן, שעל הסיפורים האלה צריך לכוון ב"אתה יודע רזי עולם". רק אתה הקב"ה יודע, למה העשיר בעל הכסף נקלע למקום שצריך בו כח, והבחור בעל הכח שאין לו כסף הגיע למקום בו צריך כסף.
מהשוואתו של הצדיק בין רזי התורה לרזי העולם, ניתן ללמוד כי גם רזי העולם תורה הם. גם אם התורה המוכרת כיום אינה יכולה לגלות אותם, הרי שתורתו של משיח תוכל גם תוכל.
על כך נדרש הפסוק בישעיה "תורה מאתי תצא": "אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא". מעיקרי האמונה ש"זאת התורה לא תהיה מוחלפת", וכלשון אדמו"ר הזקן "עוד פעם מתן תורה לא יהיה". אך "תורה חדשה", היא גילוי חדש לגמרי של אותה תורה שקבלנו בסיני.
בהר סיני כרת ה' ברית עם עם ישראל ונתן לנו את תורתו, אך התורה היתה עבורנו משהו חיצוני, הנוסף על האישיות ונלמד לאדם מבחוץ. לעומתה ה"תורה חדשה", היא תורה המתאחדת לגמרי עם האדם, חקוקה על לבו וצומחת מתוכו: "נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". כך, בדרך ממילא יתקיים היעוד המשיחי "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו... כי כולם ידעו אותי". אז יתגלה כי "ישראל ואורייתא כולא חד" למקטנם ועד גדולם. תורה כזו מגלה כי גם "רזי העולם" הנעלמים, הנם בעצם רזי תורה המתגלים במציאות התחתונה.
בעצם, כבר במתן תורה נרמז הגילוי העתידי: במתן תורה נאמר "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפידִם ואת קול השֹפר ואת ההר עשן וירא העם וינֻעו...". מהלשון "רֹאים את הקולֹת" משמע ש"רואים את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר". ראית הנשמע פירושה היכולת לצייר לנגד עיני הלומד את הסוגיא הנלמדת-נשמעת בתורה, יכולת שהיא עומק העיון האמתי בתורה המאפשר ל"אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא".
אך יותר מכך לומד רבי עקיבא במכילתא על הפסוק, ש"רואין [הנשמע], ושומעין הנראה". שמיעת הנראה הגדולה מראיית הנשמע, היכולת להתבונן על מה שהאדם רואה סביבו, ולקלוט-לשמוע את המסר האלקי החבוי בכל המתחולל בעולם. עומק מתן תורה בסיני הוא "רואים את הנשמע" ועומק התורה החדשה שלעתיד הוא "שומעים את הנראה". לשיטת רבי עקיבא, מעין זה כבר התגלה במתן תורה בסיני, שהוא השרש לכל גילויי התורה עד עולם.
ראית ההשגחה האלקית והבנת מסריה היא יסוד היסודות של תורת מורנו הבעל שם טוב, והיא תגיע לשלמותה ב"תורה חדשה", כאשר כל יהודי ידע מתוך בלבו את רזי התורה המתגלים במציאות. תורה זו היא בגדר "אמת מארץ תצמח", תורה של בעלי תשובה הצומחת ממעלה למטה בדרך של אור חוזר. דווקא תורה כזו, המפענחת את מציאות העולם הנראה לעין, יכולה להגיע גם לאומות העולם ולפעול לתיקון המציאות כולה – "תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע".
