חי במלוא מובן המילה

בימים מיוחדים אלו, עשרת ימי תשובה עליהם נדרש הפסוק "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", אנו מוסיפים בתפילה גם בקשה על חיים. "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים". 
איננו מבקשים מה' רק חיים לגוף, אלא קודם כל חיים לנשמה. מה טעם לחיים בלי עשיית רצון ה'? איזה חפץ יש בחיים כאלו?

יש מי שחי את חייו בתרדמה. לא נותן מזון לנשמתו הכמהה, הצמאה לדבוק בשרשה, בחי החיים ברוך הוא.

ויש מי שאמנם זכה ושומר תורה ומצוות, אך לא תמיד בראש מעייניו ובגולת הכותרת של חייו עניין הדבקות בה'. מה לעשות, עולם השקר מתעתע בנו, מסיח דעתנו מן העיקר. לכן כה חשוב לשאת עיננו לגובה, להיזכר במי שזכה וחייו חיים אמיתיים, שראוי להיקרא עליו שם "חי"!

כזו הייתה מסכת חייו של המקובל האלקי רבנו הצדיק חכם ישועה חי בן שושן זצ"ל. הוא צופה הישועה, פועל ישועה, כתר ישועה, והוא היה חי במלוא מובן המילה. 

מילדות הכיר והשיג חכם ישועה את נועם אור ה' יתברך, והתשוקה האהובה ביותר עליו הייתה להידבק בו יתברך. גדל בירושלים של מעלה, למד תורה אצל ענקי עולם.  אצל רבי דוד לניאדו. אצל חכם מורדוך עטיה. הסתופף בצלו של ה"בית ישראל" מגור.

העיד על עצמו שלפעמים מרגיש שכמעט ותצא נפשו מחמת התשוקה להתדבק בנועם אור ה'.

בהלוויה הזכיר בנו הקדוש רבי חיים שליט"א, כמה אהב אביו את פירוש אור החיים הקדוש על התורה. כמה היה חוזר ומשנן את דבריו הנפלאים על הפסוק "ויכולו השמיים והארץ": "יש לך לדעת, שאין תשוקה בעולם ערבה וחביבה ונחמדת ונאהבת ונתאבת ומקוות לנבראים, ובפרט לחלקי הרוחני המכיר ויודע בחינת אור האלוהות, כהדבקות באורו יתברך. ואליו יכספו כל נפש חיונית המגעת להכיר קצת מנועם אורו יתברך, תצא נפשם לחזות בנועם ה'".

כל מציאות חייו היתה לקדש שם שמיים.

זכות עצומה, חוויה מטהרת לב ונשמה הייתה אפילו רק  בראיית פניו הקדושות! כולו מפיק אורה!  כל שכן שהייתה זכות עצומה ומרשימה לראות ולשמוע אותו בשעה שאמר קדיש או מתפלל. והיה בבחינת "כל עצמותיו  תאמרנה ה' מי כמוך".

כל שכן שהייתה זכות ורוממות לראותו בשעה שהיה מתפלל, לומד תורה, נוטל לולב, יושב בסוכה, מדליק נרות חנוכה, מברך על המילה, מקפל את הטלית, מברך את ישראל באהבה ובסבלנות....
לימוד עצום היה לראות איך הדבקות העצומה שלו בה' לא מנותקת מחיי המעשה.

כיבוד ההורים שלו היה הפלא ופלא.  

הרגישות שלו לצער הזולת מישראל, יהיה מי שיהיה, גם היא לימוד בפני עצמו. עם כל אהבתו לתורה הקדושה והתמדתו בה, היה יכול לשבת עם שבורי לב ולחזקם ולעודדם משך שעות רבות.

לפני 21 שנה כשהייתה לי שאלה  בהלכה ומו"ר חכם מרדכי אליהו לא היה בעיר, נסעתי לביתו של חכם ישועה. הוא אמר קודם שרוצה לנגן בכינור, לקחני לספסל מחוץ לביתו וניגן כמה ניגונים. אח"כ נסע עימי לביתו של הרב אייזנברגר מו"צ דחסידות צאנז, להתייעץ עמו בהלכה. 

התביישתי מאד שהטרחתי אותו, וביקשתי סליחה. הוא ענה בהתלהבות: "מצווה רבה"! שמח לעזור ולסייע.

לפני כשמונה שנים כשעברנו תקופה מורכבת, פעם כשבאתי לביתו, היה אז סובל מדלקת באוזניים. ישב בחדר הפנימי מוטה על צידו ולומד משניות. ביקשתי אז ממנו ברכה בשביל חברנו איל נוקד ז"ל שהיה אז חולה (איל היה קשור מאד עם חכם ישועה שאהבו אהבה גדולה, הקשר בינהם הוא נושא לסיפור בפני עצמו, בע"ה), סיפרתי לו את מצבו הקשה של איל. נתן חכם ישועה את עיניו, ושאל: "ואתה, מה איתך? איך אתה מרגיש?" ושאלני על הבן המיוחד, נתן כמה עצות שמאד הקילו על הלב הנשבר לאורך זמן. עודד, חיזק באמונה ובטחון.

פעם המשטרה פשטה על ביתו של חתן צעיר בקדומים באישון לילה ועצרה את החתן, דבר שגרם לו ולאשתו צער גדול מאד. אחרי תקופה הלך אותו חתן ושאל את חכם ישועה אם הוא (החכם) מוחל לאלו שציערו אותו (עצרו וחקרו אותו). ענה לו חכם ישועה: אני מוחל לאלו שהם מזרע ישראל. אבל אלו שאינם מזרע ישראל, איני מוחל להם,  שילכו לאלף עזאזאל!

חכם ישועה "נתן עיניו ולבו להיות מיצר בצרתן של ישראל". היה רגיש מאד לסבלם של אסירי ציון בציון. היה מעודד את משפחות האסירים. נסע לשיחת עידוד וחיזוק עם שמואל מידד (זנגי)למשפחות האסירים.
זכורני לפני כ18 שנים, באירוסין של בנו רבי אברהם, באותו יום החליטו בג"ץ  לא לשחרר את יורם שקולניק למרות שהמדינה נתנה לו חנינה (קיבל מאסר עולם על חיסול מחבל שבא לרצוח יהודים בסוסיא). חכם ישועה ישב באירוסין, ולפתע הרים את קולו ואמר דברים חמורים על בית המשפט. (קשה לפרט בדיוק את המילים)

כל שהות במחיצתו הייתה משרה יראה ורוממות. כל מבטו על העולם היה מתוך נשמתא דאורייתא.

גם הרחוקים בתכלית מקרבת ה' שהלכו לשהות במחיצתו, ידעו ש"ישנו בוודאי"! הנה יש מי שזכה לתת לעולם הזה את הפרופורציה הנכונה, לבוז לאלילי הכסף והזהב, להיות אוהב אמת ושונא בצע. לשמוח בדירה קטנה ובפשטות מופלאה, ולשמוח כל כך במצוות!!

היו בריתות שפניו היו כה קורנות ומאירות! דומה היה שאין אדם מאושר ממנו עלי אדמות. ולאושר הזה זכה תוך כדי מסכת ייסורים וכאבים שנמשכה שנים ארוכות! את הכול קיבל באהבה.

חכם ישועה היה חביבו ואהובו של מו"ר חכם מרדכי אליהו זצ"ל. מרן הרב זצ"ל היה מזכיר אותו לעיתים בשיעוריו ומספר על יראת ה' המופלגת שלו.

היה ידיד נפש של מו"ר חכם יעקב יוסף זצ"ל שאהבו אהבה עזה, עוד מילדות. גם חכם יעקב הזכיר לפעמים את חכם ישועה בשיעוריו וסיפר עליו לתלמידיו ולשומעי לקחו, והיה חכם יעקב אומר תמיד לבניו הקדושים של חכם ישועה שהשתתפו בשיעוריו: "ד"ש לאבא".

חכם ישועה זצ"ל היה מקורב מאד לרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ובא לביתו לעיתים להתייעץ עמו בהלכה, והרב אלישיב היה מארחו ומשקיע בו זמן רב.

לפני שנים רבות היה לומד גמרא עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל שחיבבו, וכששכב חכם ישועה פצוע בבבית החולים, הגיע הרב עובדיה לבקרו ואף השאיל לו את התפילין שלו.

אמנם היה חכם ישועה חי עמנו כאן בעולם הזה, אך עולמו היה פנימי, עמוק ונשמתי. לא נתן מקום חיצוניות בכלל. פעם זכיתי להסיע אותו והוא שאלני על הקלטות של שיעורי הרב יעקב יוסף, ואיך אפשר לשמוע אותם,  כששאלתי אותו אם יש להם מחשב, התעטף בשתיקה ולא ענה.

באחת השמחות פנה אליו אחי ושאלו איך מתמודדים בדור הזה עם בעיות האינטרנט. חכם ישועה  שתק ולא ענה. המבט שלו על העולם היה ממקום מאד מרומם ונשמתי.

פעם בפורים בביתו המיוחד והקדוש, היה בחור אחד שבשכרותו ראה את קדושתו של חכם ישועה ומשפחתו, והצטער עד מאד על ריחוקו מכל הטוב האמיתי הזה. כשהתפללו מנחה והגיע למילים "ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו", שר את המנגינה של רבי שלמה קרליבך ז"ל על מילים אלו זמן רב, בכיסופים לקדושה העליונה הנעלמת...

כמה הכרת הטוב אנחנו צריכים להכיר לאשתו הרבנית הצדקת שתחיה, שעמדה לימינו במסירות ובנאמנות.

כמה געגועים ממלאים את ליבנו לאורו העצום. כשהסתלקו מאיתנו רבותינו המאורות הגדולים חכם מרדכי אליהו וחכם יעקב יוסף זצ"ל, התנחמנו במציאותו של חכם ישועה בדורנו. ועתה, שנסתלק גם הוא, גדול כים שברינו.
הלוואי ונזכה לשאוב רשמים מדמותו הכבירה, להיזכר מה הם באמת חיים אמיתיים, ולאמץ את האמת אל קרבינו. על חיים כאלו אנו  מבקשים: "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים"!