היום (שני) ג' תשרי, הוא יום הילולת הצדיק רבי ישראל פרידמן מרוז'ין שזכה לכינוי 'דער הייליגער רוז'ינער'. רבי ישראל ייסד את חסידות רוז'ין שהפכה לחסידות אב להרבה ענפי חסידות שיצאו ממנה דרך בניו.
הצדיק מרוז'ין נולד בג' תשרי ה'תקנ"ז באוקראינה, לאביו רבי שלום שכנא בן רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממעזריטש שהיה ממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש. אמו, חוה, הייתה נכדתו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ה'מאור עיניים'. בן שש שנים היה הצדיק מרוז'ין כאשר נפטר אביו, ומאז התגורר יחד עם אמו שהאריכה ימים.
אחד הדברים שאפיינו מאוד את הצדיק מרוז'ין הייתה ההנהגה המלכותית שלו. הוא התנהג בכבוד גדול בל יתואר, ממש כמו בארמונו של מלך, וכסף וזהב לא היה נחשב אצלו למאומה. לא תשבע העין מלראות והאוזן מלשמוע. עד שהדבר גרם לצאר הרוסי להכניס אותו למאסר למשך שנתיים רצופות ולאחר מכן הוא רדף אחריו שנים ארוכות. אצל הצדיק מרוז'ין, הייתה הנהגה זו מתוך שפלות מאין כמוה. עוד מסופר עליו, כי תחת לבושי המלכות, נעליו היו ללא סוליות, כך שצעד על האבנים והקוצים.
| תשובתו של רבי ישראל מרוז'ין פותחת שערים
בחב"ד נוהגים לומר, כי כאשר מגיע לרבי יהודי המבקש דרך תשובה, מפשפש הרבי במעשיו עד שמוצא חטא זה בדקות-שבדקות אצלו. כאשר מתקן הרבי את עצמו, מתעורר גם החסיד בתשובה. לרבי מרוז'ין הייתה דרך שונה לעורר יהודים לתשובה. מסופר, כי פעם אחת שאל רבי יצחק מווארקי את הרוז'ינער: "כאשר מגיע אליך יהודי מלוכלך בחטאים, כיצד אתה מעורר אותו לדרך התשובה?". "פשוט מאוד", ענה הצדיק מרוז'ין. "אני עושה תשובה על כל חטאי, וממילא נפתחים שערי התשובה בשמיים ונעשה עת רצון". באותה שעה, כל עם ישראל מתעוררים לתשובה, כולל כמובן, אותו יהודי העומד לפני הצדיק.
גדולי הצדיקים בזמנו היו נוסעים אל הרבי מרוז'ין, וכך היה גם ה'דברי חיים' מצאנז לאחר הסתלקות רבו, רבי נפתלי מרופשיץ'. כששאלוהו מדוע הוא צריך לנסוע לצדיק מרוז'ין ענה הצאנזער: "כאשר אני נכנס במחיצתו אני מרגיש שאין רגע שאינו מוסר את עצמו לקב"ה. בכל רגע ורגע ממש הוא מוסר את עצמו להשי"ת. אחד כזה ראוי לנסוע אליו".
| פירוש מהחסידות: רק כשאתייאש מעצמי ואקווה לה' – תבוא הישועה
הצדיקים מאלכסנדר, רבי יחיאל ובנו בעל 'ישמח ישראל' שהו בכפר אחד מבודד. בלילה הורע לרבי יחיאל והיה בסכנה גדולה. הצדיק חשב כי קרב קיצו ובכה בכי רב. חיבקו בנו ונשבע לו כי לא יאונה לו כל רע. אח"כ, יצא ליער וצעק ובכה לה' יתברך שיחוס על אביו.
כשחזר, מצא שהוטב לאביו. התפלא אביו כיצד נשבע לו בשעה שנראה הדבר חסר סיכוי? ענה לו בנו, כי סמך על דבריו של רבי ישראל מרוז'ין בהסברו על הפסוק "עד אנה אשית עצות בנפשי ". כל זמן שהאדם חושב שהוא מסוגל לתת עצות לעצמו, רחוקה ישועתו לבוא. בדרך כלל הייאוש הוא דבר שלילי, אך ישנו ייאוש חיובי – ייאוש מהבלי העולם הזה .
רק כאשר אתייאש מלייעץ לעצמי ואזכור כי רק "עצת ה' היא תקום", דווקא אז תבוא הישועה.
