רבי אהרן רֹקח מבעלז — האדמו"ר הרביעי בשושלת בעלז, נולד באלול תר"מ בבעלז לאביו רבי ישכר-דב, האדמו"ר השלישי בשושלת ולאמו בתיה-רוחמה, נכדת רבי אהרן מטשערנוביל, על שמו נקרא. גדל ולמד אצל אביו ואצל אבי אביו, רבי יהושע. לפני שמלאו לו 18 שנים התחתן עם מלכה, בת דודו. (לימים נרצחו אשתו וכל ילדיו בשואה).
לאחר פטירת אביו, בשנת תרפ"ז, מונה לממלא מקומו באדמו"רות וברבנות העיר. רבי אהרן נודע מצעירותו בקדושתו הגדולה, עד שאחד מצדיקי הדור התבטא עליו "כנראה שיצר הרע שכח ממנו".
מו כן נודע באהבת ישראל הרבה שלו ובכך שלא יכל לשמוע רע על אף יהודי, 'דתי' או 'חילוני' כאחד. העיד על עצמו שנולד עם מידת הרחמנות. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט מפולין מאימת הנאצים, שרדפו אחריו באופן אישי, תחילה להונגריה ומשם לא"י. אחרי מגורים זמניים בירושלים קבע את משכנו בתל אביב. בארץ נישא רבי אהרן עוד שתי פעמים, אך לא נולדו לו ילדים מנישואים אלה. בנה את חסידות בעלז מחדש בארץ. במוצאי שבת כ"א מנחם-אב תרי"ז הסתלק, ומנוחתו כבוד בהר המנוחות.
כאשר הרבי מליובאווטש התגורר בברלין כאברך צעיר, חתן הרבי הריי"צ, הגיע לשם הרבי מבעלז. כולם נהרו לקבל את פניו ולהתברך ממנו, וגם הרבי עשה זאת. מכיוון שלא היה רגיל בכעין זה, בקש מחבר אחד, שלא היה חב"דניק והתמצא יותר בכגון דא, שיקח אותו איתו. הרבי השביע את ידידו וגם חב"דניק נוסף שהצטרף אליהם בדרך, שלא יגלו לאיש שהוא חתנו של הרבי מליובאוויטש. דרכו של הרבי מבעלז בקבלת קהל היתה להרכין את ראשו למטה, לעטוף את ידו במגבת וכך ללחוץ את ידי האנשים ולברכם. כך נהג הצדיק גם הפעם, והתור התקדם במהירות.
כאשר הרבי, שהתחזה כאמור ליהודי פשוט, הושיט את ידו, לחץ הרבי מבעלז את היד כשידו שלו עטופה במגבת, אך לפתע, במקום להרפות מן היד הוריר הצדיק את המגבת ולחץ את ידי הרבי כשהוא שואל: מי אתה? ענה לו הרבי: איך בין א געויינליכער יונגערמאן (אני סתם אברך). השיב רבי אהרן: ניין, פון מיר קענסט דו נישט בעהאלטען (לא, ממני אתה לא יכול להסתתר)... והוסיף: יש לך יד חמה. לפי עדות ראיה, אחז רבי אהרן בידי הרבי עשר דקות שלמות.
אותו הסיפור חזר על עצמו גם בוינה, עדיין לפני מלחמת העולם. אז בא הרבי לרבי אהרן עם גיסו, גם הוא חתן הרבי הקודם. לגיס התייחס רבי אהרן כלכל אדם, ועם הרבי חזר על עצמו אותו הסיפור ממש, ואף החזיק לו את היד רבע שעה – מעט יותר מהפעם הראשונה.
בפגישות ביניהם, חרגו שני הצדיקים מהרגליהם על מנת לבטא את ההערכה והכבוד שהם רוחשים זה לזה. הרבי אף סיפר כי פעם אחת לקח "שיריים" בשולחנו של הרבי מבעלז. בחב"ד לא נהגו להשאיר או לקחת שיריים, כך שהנהגה זו של הרבי מפליאה. מפליאה אף יותר היא תגובת הרבי לפטירתו של הרבי מבעלז:
בשבת קדש פרשת עקב, כ' מנחם-אב, דרש רבי אהרן כדרכו, ובתוך הדרשה אמר בפשטות שכאשר אבא או רבי נפטר מן העולם, על הילדים ועל התלמידים להתחזק ללכת בדרכו. במוצאי שבת חלה רבי אהרן באופן פתאומי ועלה השמימה. באמריקה באותה עת עדיין היתה שבת, אבל ברגע שהרבי שמע את הבשורה במוצאי שבת דשם, מיד שאל את המזכירות האם יש אפשרות לעלות עכשיו על מטוס ולהגיע לארץ אל הלויה שתתקיים ביום ראשון בבוקר. הפרש השעות היה גדול מדי (כשש-שבע שעות) והרבי נענה שכבר יצאו כל המטוסים שהתעתדו להגיע אז לארץ...
כידוע לכל, הרבי מליובאוויטש נמנע מלעלות ארצה אפילו לביקור קצר, וטעמים רבים נאמרו לכך על ידיו ועל ידי אחרים. ובכל זאת, כאשר שמע על פטירת רבי אהרן ביקש לנסוע ללוותו ולא עלתה בידו. מהתבטאות הרבי לאחר מכן נוכל לעמוד על תחושתו בעת ששמע על ההסתלקות:
בתוך ה'שלושים' לפטירתו של הצדיק מבעלז, שאל מישהו את הרבי למה אינו מדבר על כך שאנו נמצאים ב"אתחלתא דגאולה". הרבי הגיב ש"אתחלתא דגאולה" תתחיל כאשר משיח יבוא, ועכשיו אנחנו ב"חשך כפול ומכופל" – והראיה לכך היא שגדולי ישראל מסתלקים מן העולם.
הקשר שראה הרבי בין רבי אהרן מבעלז והגאולה, וגם העובדה שלמענו רצה הרבי להגיע ארצה, קשורים גם לכך שבענייני הכלל בארץ ישראל היתה דעתם זהה: רבי אהרן היה המנהיג המרכזי בארץ שתמך ברעיון ה"חזית המאוחדת", בה ישתתפו כל המפלגות הדתיות והחרדיות. גוש אחד של כל המאמינים בה' ובתורה (בבחירות הראשונות במדינה אכן היתה חזית כזו, וגם בזמננו הדבר יכול להביא תועלת רבה לעם ישראל).
האחדות אליה שאף רבי אהרן היא הדבר העיקרי שיש ללמוד ממנו היום. נוכל להבין אותה טוב יותר אם נקשיב לדו שיח שניהל עם מבקריו:
כשהחל רבי אהרן לפעול למען החזית המאוחדת בא אליו יהודי, אולי אפילו אחד מחסידיו, ושאל: 'רבי, אידן מיט גוים (יהודים עם גוים)?!' כשכוונתו לאנשי המפלגות הדתיות. כשהצדיק שמע את דבריו, הזדעזע ואמר לו: לך לרחוץ ידים שלש פעמים, תתחרט, ותאמר שלש פעמים 'אידן מיט אידן', 'אידן מיט אידן', 'אידן מיט אידן' (יהודים עם יהודים).
