בעוד מספר ימים תיפתח בירושלים תערוכתה של אמנית הציור אסתר ציבל. ציבל, שעלתה לארץ לפני כשנתיים לאחר מסע של תשובה וציור בכמה מדינות בעולם, מספרת על התהליך שעברה, מחיים במשפחה מתבוללת בצרפת, ליצירה יהודית בארץ ישראל.
"התחלתי לצייר בגיל 3 ומאז לא הפסקתי", היא נזכרת. "כאמנית לגמרי אוטודידקטית, מטרתי תמיד הייתה לשמור על הקשר ביני לבין הנושאים כמה שיותר בזכות ורגישות, ותמיד ניסיתי להעביר למתבונן ביצירותיי את תחושת הפלא".
"בחלק גדול מעבודותיי נושאים יהודיים אבל לא שייכים לקטגוריה של יודאיקה. אני מנסה להגיע לרבדים יותר עמוקים, לגעת ממש בנפש. ולא משנה אם אני יוצרת, ציור של פרחים, או הדפס אמנותי, המטרה היא תמיד להביא את הקהל לצלול יותר עמוק לתוך הנושא, ואולי לתת להם לגעת באלוהות שביצירה", היא אומרת.
"התעוררות של ניצוץ אלוקי"
החלטתי להיות אמן עצמאי, לשמור על החזון שלי, ואחרי התיכון היו "שנות ההיפים" ואני גרתי בטבע, גדלתי בגינה שלי בין תרנגולות ודבורים, והתפרנסתי ממכירת הבובות והציורים שלי, עד שהתחלתי בגיל עשרים ושבע, לשאול את עצמי שאלות רבות על משמעות החיים, ועל סופיותם...".
השאלות, כמו גם רצף אירועים מוזר, הביאו את אסתר לתהליך התשובה.
"תשובה היא התעוררות, התעוררות של הניצוץ הקטן של אלוקים, שכולנו מכירים בתוכנו. זה יכול לקרות אחרי אירועים נוראים, אבל ב"ה, לא הייתי צריך לעבור מבחנים נוראים כאלה, החזרה שלי באה אחרי סדרה של אירועים מוזרים, שגרמו לי להבין שיש השגחה אלוקית, ושהוא מתבונן ועוזר לנו כל הדרך, ואחרי 40 שנה, אני עדיין תופסת ותוהה על זה!".
"בעלי, מורה למתמטיקה, ואני, היינו מאותו רקע מתבולל, וכשנפגשנו היינו באותה נקודה של התעוררות, עם אותן שאלות, וצמא לדעת יותר על השורשים שלנו. גדלנו יחד, ותוך כמה שנים היינו כבר היינו חרדים בפאריס, בעלי למד בישיבתו של הרב רוטנברג, עם משפחה (2 ילדים באותה תקופה) על סמך תורה ומצוות".
ההשראה שלי בציור הלכה באופן טבעי לאבולוציה הדתית שלי, והנושאים של חתונות, שבתות, ילדים, נעשו מרכזיים באותה עת. אני לא רואה שום קושי בתשובה שלי, חוץ מהמרחק שנוצר מהמשפחה שלנו שלא הבינה אותנו.
התקשרנו לחב"ד, שהפילוסופיה היהודית הרוחנית העמוקה שלה, בשילוב עם האהבה ללא תנאים ליהודי אחר, השפיעה עלינו מאוד. עברנו לקנדה, שם היתה לנו השמחה להביא ילד נוסף, ובמשך 18 השנים האחרונות חיינו בברוקלין, ניו יורק, שם בעלי היה ראש המחלקה למתמטיקה בבית ספר צרפתי אמריקאי".
ללמד את הגויים על השכנים היהודים דרך הציור
בברוקלין ציירתי בהרחבה, נפגשתי עם אמנים נהדרים שלימדו אותי. שם למדתי סוף סוף בבית ספר לאמנות, ליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק, בו למדתי את אמנות הדפוס (דוגמאות רבות מוצגות בתערוכה זו בירושלים).
היו לי תצוגות רבות בניו יורק, ואחד הרגעים המאושרים ביותר שלי הייתה תצוגת סולו במשך 3 חודשים בספרייה המרכזית של ברוקלין, לשם הוזמנתי כי הם חשבו שהציור שלי של החיים היהודיים לא רק יפה, אלא גם הדרך הטובה ביותר ללמד אתניקים אחרים ודתות אחרות שמגיעים לספרייה על שכניהם היהודים".
לפני כשנתיים החליטו אסתר ובעלה לעלות לארץ. "שמחתי כל כך להגשים את החלום של ילדותי, להיות אמן מוכשר, להעביר את היופי של עולם האלוקים לאחרים, ולהישאר אשה דתית לחלוטין. אני מעזה לומר שהייתי בין החלוצים בתחום הזה.
לפני שנתיים פרש בעלי לפנסיה, והחלטנו ללכת בדוגמה של בננו הבכור, שקדם לנו ועלה לארץ עם משפחתו לגולן, שם הקים את מזקקת רמת הגולן, הוויסקי הישראלי הראשון. בחרנו לעבור לצפת ולהשאיר מאחור את הבת שלנו שהיא אחות בפלורידה, ובנינו הצעיר ומשפחתו, שליחי חב"ד בפלורידה.
אנחנו מרגישים כל כך מבורכים כל יום להיות כאן בצפת. בעלי לומד תורה ומלמד חסידות בכולל, ואני מושפעת לחלוטין מצפון הארץ, מנופי הארץ המרהיבים, משמי הקסם של האזור, וזה יהיה בטוח הנושאים של התצוגה הבאה שלי".
התערוכה תיפתח בט"ו תמוז בגלריית אספייס 10 , רח' באר שבע 10 בשכונת נחלאות הירושלמית
