איך לשלוף אקדח מוסלק מתחת למעיל

חורף בחוץ עכשיו. קר וגשום. כולם מסתובבים מכורבלים במעיליהם, ואני מוצא את עצמי מהרהר שוב ושוב- 'מה אעשה אם אצטרך לשלוף עכשיו...'?

לפני כמה ימים (ב' טבת - 30.12.19) אירע פיגוע ירי בכנסיה בטקסס שבארצות הברית שבמהלכו נרצחו שני מתפללים נוצרים והיורה נהרג בידי אנשי אבטחה. בסרטון שפורסם ברשת אפשר לראות כיצד היורה נכנס לכנסייה, מתיישב, מקשיב להטפה ביחד עם כולם, ואז לפתע קם ממקומו, שולף אקדח מתחת לבגדיו ומתחיל לירות לכל עבר. בסרטון נראה אחד המתפללים המנסה לשלוף אקדח מתחת למעילו. היורה שמבחין בכך מכוון את אקדחו כלפיו ולוחץ על ההדק. הקורבן החמוש מתמוטט ומת בטרם הספיק לשלוף.

בעיון בסרטון אפשר להבחין בבירור שהקורבן החמוש איחר את המועד בחלקיק שניה. המעיל המגושם עיכב אותו והוא קצת הסתבך עם השליפה. אם היה מצליח לשלוף טיפ-טיפה יותר מהר הוא היה יכול להקדים את המפגע. הוא לא היה חוטף את הכדור וכנראה שהיה ניצל ואולי גם מצליח לחסל את התוקף.

אירוע זה מזכיר לנו שוב, ובצורה מוחשית ביותר, את העובדה הפשוטה: במצב אמת כל שנייה היא קריטית! ההבדל שבין חיים למוות הוא איחור של שנייה אחת בשליפה.

העונה הקרה- והשינוי הדרמטי בביגוד שבה בעקבותיה- היא בדיוק הזמן הנכון להקדיש מחשבה לדרכים היעילות ביותר לנשיאת נשק כשאנחנו עטופים במעילים, סוודרים, צעיפים ושכבות ביגוד נוספות.

בטרם נציע כמה רעיונות, חשוב מאוד להדגיש: הנשק צריך להיות תמיד מוכן. תמיד במיקום נוח. תמיד זמין לשליפה מיידית!

לצורך כך העדיפות העליונה בעיני היא שהנשק יהיה באותו מקום כל הזמן. כשמתאמנים ומתרגלים שוב ושוב את תנועת השליפה מפתחים "זיכרון שריר"; במצב חרום כשתהיו תחת לחץ, היד שלכם תישלח אוטומטית למקום הקבוע שבו האקדח ממוקם כדי לשלוף. אם תשנו את מיקומו של האקדח, ייתכן מאוד שתחת לחץ יהיה לכם קשה לזכור היכן הוא ('אופס ... היכן תקעתי את הנשק הבוקר...'). משום כך, אצלי האקדח תמיד בנרתיק על החגורה. תמיד ממוקם באותו מקום בדיוק! גם בקיץ וגם בחורף!

ונקודה שנייה: בעיני עדיף ללכת עם הנשק האישי בצורה מוסלקת (מוסתר כך שלא רואים אותו). לנוהג זה שני יתרונות משמעותיים; ראשית, אם נסתיר את הנשק נמנע מראש ניסיונות לחטיפתו. ושנית, אם לא נחשוף בפני המחבל או התוקפן את עובדת היותנו חמושים נוכל לנצל לטובתנו את גורם ההפתעה; בעת התקפה נוכל לשלוף את האקדח ולנטרל את התוקפן שלא ציפה לכך שקורבנו חמוש ומצויד. (כמובן שייתכנו מצבים- כדוגמת הליכה בלב שטח עוין- שבהם חשוב שכל הסביבה תדע שיש לי נשק. ואולם, בעת הליכה רגילה ברחוב עדיף שהנשק יהיה מוסלק).

וכעת נחזור לדיון שלנו: מה עושים בחורף כשאנחנו מכורבלים במעיל?

הפתרון הפשוט ביותר הוא ללבוש סוודר חם מתחת למעיל ולסדר אותו כך שהוא לא יכסה את האקדח. בדרך זו אפשר יהיה להשאיר את  המעיל עצמו פתוח- כל עוד הקור והגשם מאפשרים זאת- ולשלוף את האקדח במהירות וביעילות ממקומו הקבוע.

ישנם פתרונות נוספים. מצורף כאן סרטון שהכנתי ובו הצגתי לכם שתי אפשרויות נוספות לשליפת האקדח ממקומו הקבוע- גם כשאני לובש מעיל.

ואולם, ישנם מצבים שבהם הקור העז אינו מותיר בידינו ברירה אלא להתכרבל היטב במעיל כבד באופן שאינו מאפשר לנו בשום אופן לשלוף את האקדח ממקומו הקבוע בנרתיק החגורה. אפשרות מומלצת במצב כזה היא לשאת תיק צד ייעודי לנשיאת אקדח (יש מגוון סוגים ודוגמאות). התיק מצויד ברוכסן לפתיחה מהירה ויש בו מקום מיוחד לאחסון האקדח.

האפשרות הנוספת שבאה בחשבון בעת קור וגשם היא לשים את האקדח בכיס של המעיל... ואם מרגישים מאוד מאוימים, אפשר פשוט להניח את היד על האקדח שבתוך הכיס בצורה נסתרת. החזקה כזו של האקדח בכיס במצב היכון, תיתן לכם זמן תגובה מעולה.

חשוב להדגיש כי גם כוננות שליפה מיידית שכזו, אינה מעניקה ביטחון של 100% מפני תקיפות, בייחוד בעת תקיפה מכוונת מן המארב בהפתעה. בהקשר זה כדאי להזכיר סיפור היסטורי מעניין שאירע בבוקר ירושלמי סתווי וקריר לפני קרוב לשמונים שנה: סיפור חיסולו של קצין הבולשת הבריטי וילקינס בידי לוחמי לח"י (לוחמי חירות ישראל)- למרות שהיה בכוננות תמידית והלך עם היד על האקדח בתוך כיס המעיל.

וילקינס היה קצין בולשת בריטי שהיה נשוי לאישה יהודייה- שושנה בורכוב, בתו של דב בר בורכוב שהיה מאבות הציונות הסוציאליסטית. מבת זוגו למד וילקינס את השפה העברית ושלט בה היטב. בניגוד לרוב קציני הבולשת הכיר וילקינס את ההוויה של יהודי ארץ ישראל. הוא נהג לשבת בבתי קפה יחד עם יהודים ולאסוף כך מידע רב. הרבה מהמידע שאסף הוא שמר בראשו, מחשש שיודלף על ידי שוטרים יהודים. וילקינס, אשר כונה בידי מפקד האצ"ל מנחם בגין- "שועל ערמומי", אסר ועינה באכזריות לוחמים יהודים רבים והיה גם בין האחראים לרציחתו של מפקד הלח"י יאיר שטרן. הוא נחשב לקצין הבולשת המסוכן ביותר למחתרות הלוחמות, וחברי לח"י ידעו שכל עוד הוא בחיים- איש מהם איננו בטוח. לוחמי לח"י נמנו וגמרו לחסלו בהקדם האפשרי.

וילקינס שידע על כוונת אנשי הלח"י לחסלו היה תמיד דרוך ומוכן. הוא נשא אתו לכל מקום אקדח מוכן לירי עם כדור בקנה תוך שהוא מחזיק אותו בתוך כיס המעיל. כוננות-שיא זו לא הועילה לו ברגע האמת. לוחמי לח"י שביצעו מעקב ממושך אחרי הברנש ראו כי הוא נוהג לחלוף כל בוקר על-יד הכנסייה הרומנית ברחוב שבטי ישראל. בבוקר ה-29.9.1944 (יב תשרי תש"ה) פסעו הלוחמים ברחוב כשהם מחופשים לשחקני טניס. וילקינס חלף על פניהם בלי לחשוד במאומה ובו ברגע הסתובבו הלוחמים ורוקנו את מחסניות האקדחים שלהם לתוך גופו. הצורר הבריטי הספיק לעשות חצי סיבוב לעברם. הוא ניסה לשלוף את האקדח אך קרס ומת. לוחמינו היו זריזים ממנו והקדימו אותו למרות שהיה דרוך ומוכן.

ולמרות הסיפור המעניין, אין ספק שהחזקת האקדח בכיס עם היד עליו היא דרך יעילה מאוד לנשיאת נשק בחורף ומספקת זמן תגובה קצר ביותר!

תתמידו באימונים ותהיו ערניים.

שלכם משה קוניקוב

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.