המשימה הושלמה?
'תוכנית המאה' של טראמפ בפתח, ובנתיים הכל שמועות.
עם זאת, מהמעט שדלף ניתן להבין כי ישנה הטייה ברורה לכיוון הצד היהודי (הכרה בהתיישבות היהודית, הכרה בצרכי הביטחון של ישראל, אי הכרה במדינה פלסטינית ועוד). כשכל זה מגיע בשילוב הצפי להקמת ממשלה ימנית לא פחות מקודמתה (והתנגדות צפויה של הערבים לעסקה), זה נראה די מבטיח.
ואכן, כצפוי, קול ששון וקול שמחה במחנה הימין ובפרט במחנה המתנחלים.
יותר מארבעים שנה אחרי ייסוד 'גוש אמונים', הנה, המאבק הצליח, היעד נכבש. עשינו את זה. מכמה עשרות אנשים בסבסטיה, הצלחנו לשנות את המפה של המדינה. (טוב, הייתי ילד קטן על הכתפיים של אבא שלי בסבסטיה אז גם אני יכול לטעון לשותפות בהצלחה..)
האומנם כך? המשימה הושלמה?
| ואת ארצי חילקו
בשיחה המפורסמת של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ביום העצמאות הי"ט ערב מלחמת ששת הימים, הוא מתאר את תחושתו הקשה ואת הבכי שבכה בעת שההמונים חגגו ברחובות את הסכמת האומות המאוחדות להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. "ואת ארצי חילקו".
ובאמת, מדוע בכי?
אחרי כל מה שעברנו בגלות הארוכה, אחרי השואה, סוף סוף מתנה גדולה של שלטון יהודי על חלק ניכר מהארץ, על מה אתה מתלונן? תרקוד עם כולם ותגיד תודה רבה.
תחושתי היא שדווקא ההבנה שכולם שמחים, שמחים מדי, היא זאת שהניעה את הרצי"ה לבכות. אפשר להגיד תודה על חצי המתנה, שגם היא גדולה וראויה כמובן, אבל זה בתנאי שזוכרים שהיא רק חלק מהחזון הגדול, ושיש עוד יעדים לכבוש.
העיקר זה לא לשכוח לאן באמת רוצים להגיע.
| מתקדמים ליעד הבא
ובחזרה לתקופתנו,
טראמפ רוצה לעזור ליהודים? אהלן וסהלן.
סיפוח ישובים? למה לא. הכרה בחלק משטחי יו"ש כחלק מהמדינה? מצוין.
אבל.
אל נא נשכח את 'איפה שכם שלנו', ואת 'איפה יריחו שלנו'.
יצאנו לדרך לא כדי לשבת ליד שכם ורמאללה, אלא כדי לשבת בתוך שכם ורמאללה. לא כתושבים בגטו מבוצר אלא כבעלי הבית. (ובאמת, גם אלו שלבי ביניים ליעד הגדול של הקמת מלכות בית דוד ובניין בית הבחירה בהר הבית)
ואנחנו נגיע לשם. בוודאות גמורה.
וכדי שזה יקרה צריך סיעתא דשמיא ודרושה השתדלות מעשית מצידנו. ההשתדלות המתבקשת היא קודם כל בהבהרה לעצמנו ולעולם: שכם ורמאללה, ג'נין ובית לחם, חברון וקלקיליה, הן שלנו, נחלת אבותינו, לא פחות מבית אל ועופרה, אלון מורה וקדומים. אנחנו לעולם לא נוותר עליהן.
מוקדם מדי לשרטט מפה מעשית לקידום היעדים הללו, אך נראה לי כי טוב נעשה אם נתחיל להפנים שמיד עם החלת הסיפוח \ הכרה בישובים היהודים או כל תרחיש אופטימי אחר, המרץ והנחישות שהביאו אותנו עד הלום צריכים להיות מופנים ליעד הבא, המאתגר לא פחות.
הרצי"ה אינו היחיד. בתוך מפאי של אז 6 ג' סיון תשע"ט 12:26 מפאיניק
ולא לשכוח את עבר הירדן 5 א' סיון תשע"ט 17:46 שלומי דביר
תוכנית המאה 4 כ"ח אייר תשע"ט 19:02 שלום
כיצד להשתחרר מן העול הערבי 3 כ"ח אייר תשע"ט 12:40 ציון
חזק וברוך 2 כ"ח אייר תשע"ט 12:07 חברונית
כל הכבוד על האנרגיה והאופטימיות 1 כ"ח אייר תשע"ט 11:37 שמעיה
ר' בועז צודק וחודרני בבלוג! כ"ח אייר תשע"ט 21:56 רוני