חג השבועות, חג מתן-תורה שיחול השנה ביום רביעי, יש בו הבדלי מנהגים בין העדות השונות. אך בקרב כל קהילות ישראל נתפשט המנהג להיות ערים בליל מתן תורה. המנהג להיות ערים בליל חג השבועות, יוצר שאלות הלכתיות מגוונות, שהתשובות עליהן משתנות בין הקהילות השונות.
בדומה לשבת, ישנה הבחנה בין כבוד יום-טוב לעונג יום-טוב, ולכן מצוה לכבד את החג בתספורת ובמרחץ ערב החג, כמו גם בניקיון הבית. עם זאת, חג השבועות חל לאחר ימי הספירה שיש שנהגו מנהגי אבלות בכל ימי הספירה. לפיכך, גם לנוהגים איסור תספורת בכל ימי הספירה, נוהגים להסתפר ערב החג ויש שהתירו כבר בשלושת ימי הגבלה המהווים 'ימי הכנה' ליום מתן-תורה. גם לנוהגים שלא להסתפר עד ערב חג השבועות עצמו, התירו להסתפר בליל ערב החג, ולכן אין צריך להמתין דווקא עד ערב החג ביום.
כמו בכל ערב שבת ויום טוב, נהגו לטבול במקווה טהרה. בחג השבועות, מבואר בזוהר עניין מעלת הטבילה לאחר התיקון קודם עלות השחר. משכך, רבים נוהגים לטבול במקווה סמוך לשעת עלות השחר. השנה, עלות השחר תחול סביב השעה 3:05 לדעה המוקדמת ו-4:11 לשעה מאוחרת, בהתאמה לאזורים השונים. עם זאת, כתב בשל"ה הקדוש לטבול גם בערב חג השבועות כדי שיכנס לחג והוא טהור.
מנהג חלק מקהילות ישראל הוא לשטוח עשבים בבית הכנסת ובבתים, ויש שהוסיפו גם אילנות כדי להזכיר שבעצרת נדונו על פירות האילן כמבואר באחרונים, ויש שנוהגים מנהג זה גם כיום. אך כבר הגר"א מוילנא יצא נגד המנהג להעמיד אילנות מכיוון שעכשיו הוא "חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם". אכן, בקרב קהילות רבות נהגו שלא לקשט את בתי הכנסת והבתים, וכן נהגו בקהילות חב"ד.
המנהג הנפוץ בכל קהילות ישראל הוא להקפיד, כדברי האחרונים, שיהיו ימי הספירה 'תמימות'. ולכן גם הנוהגים להתפלל ערבית מוקדם לאחר פלג המנחה, נוהגים להמתין מלהתפלל ערבית בליל חג השבועות עד לאחר צאת הכוכבים כדי שיהיו מ"ט ימי ספירת העומר שלמים ותמימים.
נהגו כל קהילות ישראל להיות ערים בליל חג השבועות, ונהגו רוב קהילות ישראל לומר תיקון ליל שבועות. המקור למנהג מובא כבר בספר הזוהר בפרשת אמור ושם נאמר "חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא". סדר התיקון עצמו כפי שמודפס בסידורים כיום, מובא כבר בכתבי האריז"ל.
עם זאת, נשים המעוניינות לומר את התיקון, יכולות לומר רק את חלקו, את כל הפסוקים הנאמרים בתיקון אך לא יקראו את הזוהר המובא שם. כך פסק הבן איש חי. הלכה נוספת בעניין התיקון המובאת בבן איש חי היא שאין ללמוד משניות בליל שבועות, ויש קהילות שלא הקפידו על כך.
בעניין אמירת 'קריאת שמע שעל המיטה' בליל שבועות בחלק מקהילות ישראל נהגו לומר לפני חצות כבכל לילה, אך ללא אמירת ברכת המפיל, ובחלק מקהילות ישראל נהגו שלא לומר. בקהילות הספרדים שנהגו לומר, אומרים קריאת שמע שעל המיטה קודם חצות לילה.
לגבי ברכות השחר, רבו הדעות אילו ברכות יאמר ואילו לא, כמו גם מתי לאומרן. מנהג הספרדים הנפוץ הוא לברך את כל ברכות השחר כולל ברכת 'אלהי נשמה', למעט ברכות התורה, כבר בחצות הלילה, וברכות התורה לברך רק לאחר עלות השחר. ברכת 'על נטילת ידים' לא מברכים כלל. אך מנהג חב"ד הוא להיפנות לצרכיו לאחר עלות השחר ולברך את כל הברכות כולן כבכל יום. מנהגים נוספים יש, כמו שלא לברך ברכות התורה ולשמוע ממי שישן או לברך במי שישן ביום ערב החג, וכל אחד עושה כמנהגו.
המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות מובא ברמ"א בסימן תצ"ד וישנם טעמים רבים למנהג:
א. כמובא ברמ"א שם שהוא זכר לשני הלחם שהיו מקריבים בחג השבועות. כלומר, מכיוון שאסור לאכול בשר וחלב מאותו הלחם, מוכרח שיהיו שני לחמים ולכן נהגו לאכול גם מאכלי חלב.
ב. מתן תורה היה בערב שבת ולאחר שירדו בני ישראל מהר סיני לא יכלו לאכול בשר המצריך הכנה מרובה, ולכן אכלו מאכלי חלב.
ג. ימי ספירת העומר היו כז' נקיים, ומכיוון ש'דם נעכר ונעשה חלב' נהגו לאכול מאכלי חלב.
עם זאת, משמעות הפוסקים שחיוב שמחת החג שאינו אלא בבשר ויין קיים גם בחג השבועות, ולכן אכילת מאכלי חלב אינה מספקת לבדה כדי לקיים מצוות שמחת החג בשלימות. לפיכך, גם הנוהגים לאכול מאכלי חלב, צריכים, לפי חלק מהדעות, גם לאכול בשר באופן המותר, כל אחד לפי מנהגו.
מנהג שנהגו בחלק מקהילות ישראל הוא לקרוא את כל ספר תהילים ביום חג השבועות, שהוא יום הולדתו ופטירתו של דוד המלך ע"ה. הנוהגים לקרוא את כל הספר ואומרים את ה'יהי רצון' שקודם הקריאה ואחר הקריאה, צרכים ליזהר לדלג לשונות של מחילה וסליחה על עוונות ופשעים כמובא באחרונים.
חג שמח!
