"אני לא מכיר עוד אנשים עם אהבה כזו לארץ"

"חייל בלי מדים", כך הגדיר את יהודה דימנטמן הי"ד הרב אלישמע כהן ראש ישיבת חומש. חייל של תורה, חייל של ארץ ישראל.

שוחחנו עם אריאל דנינו, תושב יצהר וחברו הקרוב של יהודה, על הדמות שעלתה בסערה השמיימה ביום חמישי שעבר כתוצאה מכדורי המרצחים הערבים סמוך לישוב חומש המתחדש.

Listen to ""אני לא מכיר עוד אנשים עם אהבה כזו לארץ" - על יהודה דימנטמן הי"ד" on Spreaker.

דנינו מספר על מה שהביא את יהודה לעזוב את הישיבה התיכונית ולהצטרף לחלוצים בגבעות. "היתה לו אהבה עמוקה לארץ ישראל", אומר דנינו. "אני לא בטוח שאני מכיר עוד אנשים עם כזו אהבה לארץ, אהבה ומסירות ואמונה כל כך חזקה שזו הארץ שלנו ואנחנו צריכים לישב אותה ולכבוש אותה. האהבה שלו לארץ ישראל היתה בלי קשר למה יגידו עליו ומה יחליט בית משפט כזה או אחר.

זה התבטא מהתחלה שהכרתי אותו מתחילת ט'. גם אהבה לאדמה עצמה, טיולים וסיורים וגם מסביב לישיבה, לצאת מהגדרות, בגבעה שהקמנו מעלה הארבעה ליד בית אל. לבנות ולפתח שם ובגבעת עוז ציון. כבר תוך כדי שהיה בישיבה כשהיה לו זמן פנוי בימי שישי היה מנצל את הזמן ללכת ולפתח את הגבעה.

"תלמיד חכם לוחם"

בהמשך הגיע יהודה לישיבת חוות גלעד וכאשר סיים את כיתה י"ב התפזרה החבורה. "יהודה הלך ללמוד בישיבת מגדל העמק – נחלת ישראל. בהמשך הוא רצה עוד יותר להעמיק בתורה והוא החליט ללמוד תקופה בישיבת מרכז הרב, וממרכז עבר לחומש ומשם לישיבת רועה ישראל ביצהר ומשם חזר לחומש.

הוא היה ההגדרה הכי מדויקת לתלמיד חכם לוחם. והוא מצא את המקום שלו בחומש. מבחינתו זה האידיאל שיהודי צריך להיות. גם ללחום את מלחמתה של ארץ ישראל בלי פשרות כמו שאמרו בהלוויה שהיית 'חייל בלי מדים', אבל גם בתורה הוא אמר שצריך להשקיע בתורה כמו שמשקיעים בעבודה. ישיבת חומש זה היה המקום שלו.

הוא הגיע ליום הולדת שלי והרגשתי שהוא שלם ושלו וזה היה מדהים שיש בן אדם כזה, אנשים כאלו שכל כך אוהבים את התורה וכל כך אוהבים את ארץ ישראל והם מצליחים לעשות את זה בבת אחת".

להתחמק ממעצר כדי לא לצער את ההורים

היציאה של נער מישיבה תיכונית לגבעות, לא תמיד משאירה את ההורים רגועים, וזאת בלשון המעטה. אלא שליהודה יה חשוב מאוד שלא לצער את הוריו.

"יהודה לא רצה לוותר על העניין של ישוב הארץ והוא לא וויתר עליו באמת, אבל הוא עשה את כל המאמצים כדי שההורים שלו יחוו כמה שפחות קושי בדרך שהוא בחר", מספר דנינו.

"כולנו ידענו שדימנטמן לא נעצר, אבל הקטע המיוחד שזה לא גרע ממנו לעשות פעולות חשובות. הוא היה הולך להפגנה כי היא חשובה אבל היה יודע לדאוג לחתוך בדיוק בזמן המתאים שניה לפני שמתחילים מעצרים חסרי רסן. וראיתי איך הוא היה עושה את זה כי היה אכפת לו מההורים והמשפחה".

דנינו מתאר מקרה שבו הגיע יהודה לפינוי ברמת מגרון ואיך שהוא ירד מהטרמפ שוטרים עצרו אותו. יהודה מיד העמיד פנים שהוא מוריד דמעות ולא יודע מה זה פינוי והטרמפ הוריד אותו באמצע הדרך והשוטרים כבר האמינו לו ונתנו לו ללכת. ואז אחד השוטרים פנה אליו ואמר לו רגע תביא לי תעודת זהות מתוך מחשבה שאם זה נער גבעות הוא ינסה להתחמק אבל יהודה המשיך בהצגה ואמר לו בטח אתם שוטרים כל כך טובים הנה אני יביא לך תעודת זהות, אז השוטר אמר לו טוב בסדר לא צריך".

"אם בחור ישיבה יכול ללמוד את זה אז גם אנחנ יכולים"

מה אפשר לקחת ממנו, להמשיך את הדרך שלו ברמה האישית באיזו צורה?

"כמעט בכל נושא יש מה ללמוד ממנו אבל בעיקר בלימוד התורה הוא אף פעם לא היה מתפשר בזה.

היינו חבורה של נערים בני 16-17 והשקענו הרבה בבניית גבעות שנהרסות שוב ושוב, ולהישאר בתנאים לא פשוטים. אבל אצלו זה תמיד היה ברור שאין לנו הנחות.

יהודה היה אומר שאם נער בגיל שלנו יכול ללמוד כמה דפי גמרא ביום גם אנחנו יכולים, ואם נער בגיל שלנו לומד בישיבה גמרא בעיון אז גם אנחנו יכולים. ונכון שאין לנו ממש פינת קפה ואפילו לא מקום מחומם ללמוד אבל היה ברור לו שהתורה היא זכות ולא חובה ואם היא זכות אז צריך לממש אותה לגמרי.

גם בכיתה י"א בבני צבי הוא הכין סרטון פורימי ובחר לעשות אותו על השיר של אהרון רזאל "אבל אני קבעתי את מושבי פה בבית המדרש" וזו הדמות שלו - שאפשר להיות בשליחות בכל דבר אבל יחד עם זה להשקיע בלימוד תורה כמו כל בן ישיבה או אברך. הלוואי שגם אנחנו נצליח בזה".