"דרש רבי עקיבא, איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן". אפשר לחשוב שהאש כאן היא שלילית, ורק השכינה (אותיות י-ה) מצילה את המצב. אבל זה לא יכול להיות, אם המלים איש אשה מורכבות מ-אש זו ודאי אש טובה וקדושה.
יש אש מיוחדת לאיש ואש מיוחדת לאשה. נעשה סימן בראשי תבות: האש של האיש היא אור שכלי. האופי השכלתני של האיש מתאים לעיסוק באש התורה, וגם אם רוב שעותיו הוא טרוד בעבודה עליו לקבוע עתים לתורה. זו אש של אמת, מצפן שמכוון את החיים באור התורה. התורה היא חכמה, ולכן רמוזה באות י של איש (הציצו במדור 'סודות החודש').
לאש של האשה מתאימים ראשי התבות אמונה שלמה, אש הנובעת מלמטה ומתבטאת בתפילה מעומק הלב ובדבורים של אמונה ובטחון. כמובן, שגם האשה קשורה לתורה (במיוחד בדורנו) וגם האיש מאמין ומתפלל – יש 'התכללות' בין השנים, האיש בתוך האשה והאשה בתוך האיש. העיקר שכל אחד יביא את האש שלו לבית המשותף ואז השכינה תשלים את התמונה.
על הפסוק "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת" דרשו חז"ל "בשתי אישות, באש של מעלה ובאש של מטה". האיש מביא אש מלמעלה, השכל הבוחן מלמעלה למטה, והאשה מביאה אש מלמטה, אמונה בוערת העולה עד אין סוף.
מתוך עלון התחדשות, מתורתו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א
מדהים! תודה 1 ט"ו אלול תשע"ז 01:50 יפהפה