אנחנו בעיצומה של עונת השידוכים, בין ט"ו באב ליום הכיפורים, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים", ואז הכלה אומרת לחתן "אני לדודי ודודי לי" ראשי תבות אלול. כך מגיעים למזל בתולה של חודש אלול, הכלה הבתולה שמצאה את בחיר לבה ועליה נאמר (בהפטרת ראש השנה) "אז תשמח בתולה במחול", המחולות של ט"ו באב ויום כיפור.
הבתולה מוזכרת בתורה בפרשת "מוציא שם רע", מי שנשא אשה וטען בשקר שלא היתה בתולה שעונשו קנס ומלקות "כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל". ברובד פנימי, זהו רמז לכל אחד ואחת מאתנו: בהתחלה אנחנו תמימים ושלמים, כמו בתולה שלא באה במגע עם איש, או תינוק שלא יודע טעם חטא, אבל גדלנו ותעינו ונראה שאבדנו את התמימות... האם אפשר לקום ולהתחדש? האם אפשר לחזור לתמימות הראשונה ולמחוק את כל מה שעבר? כן! יש מקום מאד פנימי בנשמה שלנו, שיחסית אליו כל החטאים וההחטאות הם קליפה חיצונית שאפשר לקלף ולהסיר. אפשר לגלות את הנשמה באותה דרגה שנותרה תמימה ושלמה, "בתולת ישראל".
נתבונן שוב בפסוק "אני לדודי ודודי לי", והפעם בסופי התבות: ארבע פעמים י ששווים בגימטריא 40, אלו ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים, ימי הרחמים והסליחות שבהם היה משה רבינו בהר סיני (בפעם האחרונה) ובסופם נאמר לו "סלחתי כדבריך". והנה לפי הקבלה, י היא האות של חודש אלול. כאילו חודש אלול ממשיך וכולל את עשרת ימי תשובה ומטביע בהם את חותמו (י = 10).
י היא הקטנה באותיות, כנקודה תלויה באויר, אבל משמעותית מאד – כמו טיפה תמציתית, גרעין שממנו מתפתח הכל. למעשה, כל אות מתחילים לכתוב כמו י, אחר כך מציירים את האות השלמה, ומסיימים בטיפה אחרונה של דיו (אותיות יוד). לפי הקבלה, י שייכת לספירת החכמה, כמו בשיר הידוע "יוד חכמה קדומה". החכמה עצמה היא מעל השכל, נקודה לא נתפסת שהיא השורש של מה שמובן לנו, "ראשית חכמה" (המתגלה לבסוף בנקודת הסיום). בחודש אלול אנו מתקשרים לספירת החכמה בנפש, משחזרים את הנקודה הראשונה שממנה יצאה הנשמה שלנו, עוד לפני שהגיעה לתוך הגוף. כך אפשר לעשות תשובה, להתחדש ולחזור להיות כמו בתולה תמימה.
הרבי מליובאוויטש אהב לומר "המעשה הוא העיקר", על-פי המשנה באבות "והכל לפי רוב המעשה". אפשר לחשוב ולדבר יפה (וגם לקרוא עלונים), אבל אם לא עשית – אין בזה טעם. זהו חוש-הנפש של אלול לפי הקבלה, חוש המעשה. דוגמה טובה לחוש המעשה היא "מבצע תפילין" – הנח תפילין לעצמך, וגם לחבר שלך, ולכל יהודי שאתה פוגש. חוש המעשה הנכון קשור לחכמה, "כולם בחכמה עשית", היוד של החכמה מתגלה ביד, כמו שהתפילין מונחות על הראש ועל היד.
לחוש המעשה מתאים שבט מעשי, הוא שבט גד. בני גד הם אנשי מעשה המצטיינים במלחמה, "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב", איזה מחנה מסודר, יוצא לקרב וחוזר כמו שצריך (לכן קוראים את הפסוק הזה ישר והפוך). בברכת שבט גד אמר משה רבינו "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" ומכאן למדים שבזכות התפילין על הזרוע והקדקד (הראש) מנצחים במלחמה. זו דוגמה ומופת לחיילי ישראל בכל הדורות, להתחזק בהנחת תפילין ובעזרת ה' לנצח.
כמה מתאים ששבט גד מגיע באלול, אחרי חודש אב, רצף אותיות אב-גד, כמו שאמרה לאה בהולדת גד "בא גד". כעת נחשב אבגד בגימטריא ונקבל י, האות של אלול. חודש טוב ומעשים טובים!
מתוך עלון התחדשות, מתורתו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א
