יום חמישי ח' תמוז, פרק ט' הלכות איסורי ביאה
פרק ארוך מהרגיל, יש להקדיש עוד זמן ללימוד היום
כתמים
אין האישה מיטמאה מן התורה, בנידה או בזיבה–עד שתרגיש, ותראה דם, וייצא בבשרה,ואם לא הרגישה, ובדקה ומצאה הדם לפנים ב’פרוזדור’ הרי זה בחזקת שבא בהרגשה.
ומדברי סופרים, שכל הרואה כתם דם על בשרה, או על בגדיה–אף על פי שלא הרגישה, ואף על פי שבדקה עצמה ולא מצאה דם–הרי זו טמאה, וכאילו מצאה דם לפנים בבשרה; וטומאה זו בספק. טומאה זו למפרע כמפורט בפרק. חוץ ממעוברת,מניקה,בתולה וזקנה, או אשה בשעת וסתה.
מקום הכתם: אם בבשרה – טמאה רק במקום שיתכן שנטף מהמקור, ואין במה לתלות (כגון שיש לה מכה מדממת בגוף);
נמצא הכתם בבגדה – טמאה בתנאי שגדול מגריס, והבגד לבן , במקום שיתכן שנטף מהמקור, ואין במה לתלות, והוכח כדם. -אם לא כך,טהורה.
כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה אינו מטמא (כגון על כלי אבנים,בגד קטן מאד וכו)
3 נשים שמצאו כתם בבגדן והספק ביחס לכולן, -דינם שכולן טמאות.
