קודם כל נתבונן בגימטריא של הביטוי "ארבעה בנים" (380). יש מספר ביטויים שערכם זהה למספר זה, אך אחד מהם בולט במיוחד בשל הקשר שלו להגדה: מצרים. כן, ארבעה בנים עלו ממצרים ועולים מצרים בגימטריא. לכן את התשובה לשאלות "מה נשתנה" (שכל אחת מהן שייכת לאחד הבנים) אנו פותחים ב"עבדים היינו לפרעה במצרים", התשובה שמופיע בתורה בפרטות כתשובה לבן החכם.
כדי לגלות את שמות ה"ארבעה בנים" יש לחלק את המלה לארבע, ואכן המלה מצרים מתחלקת לארבע, ובכך מגלה לנו בכך את אחת התופעות המופלאות ביותר הנוגעות לשמות בתורה: האזכור הראשון של מצרים בתורה הוא בפסוק "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" – והנה מצרים עולה בדיוק פעמיים כנען, וכנען עולה בדיוק פעמיים פוט! פוט זה כבר מספר אי-זוגי ואינו מתחלק שוב לשניים, כך שהחילוק נעצר כאן (האח הרביעי של מצרים, כנען ופוט, כוש, אינו בא בחשבון הזה – כנראה שכוש הוא הכבשה השחורה של המשפחה...).
אם כן תשובה ראשונית לשאלתנו היא ששמות ארבעת הבנים הם פוט, פוט, פוט ופוט... טוב, זה עדיין לא עוזר לנו הרבה, חוץ מכך שזה מתחבר עם העובדה שכל הבנים יודעים לפטפט (גם הבן שאינו יודע לשאול יודע לפטפט בלי לשאול, והראיה שהוא יושב כאן בחברותא עם שלושת הפטפטנים האחרים). אך אנחנו רוצים להתקדם, להנצל מ"כל פטטיא בישין [כל הפטפוטים רעים]" ולזכות ל"פטטיא דאורייתא טבין [פטפוטי התורה טובים]". והנה, הגימטריא של פוט (95) היא המספר שיש הכי הרבה שמות בתנ"ך שזהו ערכם. לכן ראוי לעבור על כל השמות אלו ולמצוא מה הוא שמו של כל אחד מה"ארבעה בנים".
משחק השמות
נפתח בחכם. איזה חכם אפשר למצוא בין השמות העולים 95 בתנ"ך? התשובה ברורה: דניאל. דניאל הוא חכם מחוכם, היודע לפתור את חלומו של נבוכדנצר, ואף לומר לו את החלום ואת פתרונו ללא שיספרו לו.
לאיזה רשע יש גימטריא זו? לרשע בה"א הידיעה – "המן הרע הזה". המן היה רשע, אך בל נשכח שמבני בניו לומדים תורה בבני ברק, וכך הם התגלגלו לסדר פסח.
מה לגבי התם? המתאים ביותר הוא זבולֻן (בלידתו כתוב זבֻלון ובברכת משה כתוב זבֻולן, כך או כך זו אותה גימטריא). זבולון הוא הסוחר, דמותו של בעל העסק, שתיקונו העיקרי הוא להיות תם – נושא ונותן באמונה.
לבסוף, עבור הבן שאינו יודע לשאול המועמד המתאים ביותר הוא דוקא מהדמויות הפחות מפורסמות בתנ"ך – לוֹטָן, אחד מ"בני שעיר החורי", אומה קדומה ששכנה בהר שעיר. יחדיו דניאל המן זבולֻן ולוטן עולים ארבעה בנים.
אבל מי בכלל שמע על לוטן, אתם שואלים? האמת היא שבעיקר שומעים על אחותו (ושלא יאמר שאין לו אחות), "ואחות לוטן תמנע", ואותה תמנע היתה פלגשו של אליפז בן עשו. מה יכול להיות משמעותי בפרטים האלה? ובכן, חז"ל הביאו את העניין הזה כדוגמה מובהקת לפסוקים שמי שאינו מאמין בקדושת התורה לועג עליהם: האם זה מה שמשה היה צריך לכתוב בתורה, "ואחות לוטן תמנע", "ותמנע היתה פילגש לאליפז"?! (סנהדרין צט ב). ממילא, האמונה בתורה מן השמים אומרת שגם בסיפורי לוטן ואחותו גנוז תוכן עמוק, וכמו שיש קדושה בפסוק "שמע ישראל" למשל, כך יש קדושה בפסוק "ואחות לוטן תמנע".
אלא שכדי להסביר מה הקשר בין לוטן לבין הבן שאינו יודע לשאול, אנו צריכים להתחיל סעיף חדש.
לוטן המדען השתקן
אז מי היה לוטן? אחד מגדולי החסידות – רבי פנחס הורוביץ, המכונה "בעל ההפלאה" – פירש כי לוטן מסמל את חכמות אומות העולם במצבן הנפול, לאחר שהתנתקו מזיקה לאמונה בבורא. כלומר, שורשן בספירת החכמה הקדושה, אך הן יונקות מהצד החיצוני של החכמה, המכונה ה"אחוריים" שלה. כיצד מגיע רבי פנחס הורוביץ למסקנה הזו? מכך שאם מחליפים את אותיות המלה חכמה באותיות הבאות אחריהן (בבחינת אחוריים) – במקום ח ט, במקום כ ל, במקום מ נ, ובמקום ה ו – מקבלים את המלה לוטן.
כעת אנו יכולים להבין את הקשר בין לוטן לבן שאינו יודע לשאול: הסיבה שבן זה אינו יודע לשאול היא שחכמתו נפולה ומנותקת מהקדושה. בדרך כלל חושבים שהרשע הוא יחסית חכם (ולכן 'יושב' ליד הבן החכם), התם פחות חכם ממנו, והבן שאינו יודע לשאול הטפש מכולם. אך אליבא דאמת, לפי השם שהענקנו לו, הבן שאינו יודע לשאול הוא אדם חכם מאד. הבן שאינו יודע לשאול הוא בעצם קרוב מאד לבן הראשון, החכם, וסוגר את המעגל שנפתח עמו: החכם מבטא חכמה מתוקנת, ושאינו יודע לשאול – חכמה נפולה.
אם הבן הרשע והבן שאינו יודע לשאול שניהם חכמים לא-מתוקנים, מה ההבדל ביניהם? אפשר להציע שהבן הרשע הוא פילוסוף, והבן שאינו יודע לשאול הוא מדען. הבן הרשע מוציא עצמו מן הכלל – "'מה העבודה הזאת לכם' – לכם ולא לו" – כמו פילוסוף המכונס בהיכלו, מוציא עצמו כביכול מחלל העולם ומנסה להגיע לאמיתות נצחיות באמצעות שכל טהור (בלשון הפילוסופיה, בדדוקציה). הבן שאינו יודע לשאול הוא דוקא הפוך: הוא פועל כמדען אמפירי בתוך חלל העולם, ומנסה להתחקות אחר חוקים כלליים מתוך תצפית (באינדוקציה). "אינו שואל" פירושו שהוא אינו מתחיל משאלות תיאורטיות אלא מעובדות מעשיות. לכן גם המענה לו הוא מוחשי: "בעבור זה לא אמרתי אלא בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך".
כעת עולה השאלה: כיצד ניתן לומר על מדען שהוא אינו יודע לשאול? הרי המדען הוא ספקן, ולחם חוקו הוא שאילת שאלות! ההסבר הוא, שהמדען אכן חי על שאלות, אך שאלותיו מוגבלות לתחום חוקי הטבע, ובשום אופן אינן חורגות אל מעבר לו. ההגבלה לתחום הטבע היא למעשה סוג של הסתגרות במצרים, במיצרי העולם הזה. לוטן הוא בעצם אחד שמבחינה מנטלית עדיין חי במצרים של הטבע. לכן ליל הסדר – החוגג את היציאה הנסית ממצרים (באמצעות עשר מכות פלאיות, קריעת ים סוף ועוד ועוד) – משתק את לוטן: "המשכיל בעת ההיא ידֹם". מול העל-טבעי נגמרות השאלות של לוטן והוא אפילו לא יודע כיצד להתחיל להתייחס לזה.
מוצא לוטן הוא "את פתח לו": על אביו לפתוח לו פתח אל העל-טבעי והעל-שכלי, כך שלכל הפחות תתעורר לו שאלה לגבי זה. ה"אב" של לוטן (ושל כל שאר הבנים) הוא החכמה העליונה, המכונה בקבלה "אבא", והמחוברת חיבור ישיר אל ההשראה העל-שכלית. חכמה זו היא הצריכה לפתוח את הפתח לבן המדען, השבוי בתוך חכמות העולם הזה. מקור הביטוי "את פתח לו" הוא הפסוק "פתח פיךלאלם", שסופי תבותיו הם חכם. בכך שפותחים את הפתח לבן שאינו יודע לשאול הוא נחלץ מאלמותו, וחכמתו, חכמת המדעים השונים, מתגלה מחדש – הפעם עם זיקה אל הרוחניות והאמונה מהן נפלה.
תמנע, אי וודאות ונשיאת הפכים
ציינו לעיל כי ללוטן היתה אחות בשם תמנע, והמאמר הזה לא יהיה שלם מבלי שנוסיף כמה מלים גם עליה.
לתמנע סיפור מאד מעניין: היא היתה בת מלכים שרצתה בכל מאודה להתגייר. היא באה בזה אחר זה לאברהם, יצחק ויעקב בבקשה שיגיירו אותה וישאו אותה לאשה, אך הם סירבו. בצר לה, וברצונה הגדול לדבוק בזרעו של אברהם ולו כפלגש בלבד, היא נהייתה פילגשו של אליפז בן עשו. ונחשו מי ילד המחמדים שנולד מזיווג זה? היה זה לא אחר מאשר עמלק (אב אבותיו של המן, הלא הוא הבן הרשע במאמרנו).
נזכיר את דרשת הבעל-שם-טוב, שמכיוון שעמלק עולה בגימטריא ספק, הרי שמבחינה רוחנית בחינת עמלק היא הספקנות הרדיקלית המבקשת לגדוע את אמונתנו בה' (למלוק את ראשנו מלבנו), ומחיית עמלק היא נצחון האמונה על הספק. הספקנות היא בדיוק הדחף לשאול שאלות על הטבע, תוך סגירת כל פתח אל העל-טבעי והעל-שכלי. כך שאנו רואים שתמנע אם עמלק קשורה ללוטן ומולידה מדענים ספקנים כמוהו.
היינו חושבים שאם תמנע מולידה בנים כמו עמלק הספקן המולק, טוב שאבותינו לא התחתנו עמה. אך לפי הקבלה ההפך הוא הנכון: אבותינו, ובפרט יעקב, שגו בכך שדחו אותה. דבר זה אומר שתמנע (כמו אחיה לוטן) היא טובה מאד בשורשה, והעובדה שהתחתנה עם אליפז והולידה את עמלק מהווה נפילה ממדרגתה האמיתית. זה גם אומר שאנו צריכים לתקן אותה ולהעלותה חזרה לשורשה.
אז מה כל-כך טוב ויפה בתמנע? לאור העובדה שאחיה מדען ובנה ספקן אפשר לשער את מהו התחום המדעי בו המשפחה הזו התמחתה: היה זה בודאי חקירת עקרון אי-הוודאות של מכניקת הקוונטים (שהיה נושא חם מאד בין הפיזיקאים של תקופת התנ"ך). עקרון אי-הוודאות קובע, שלעולם לא ניתן לדעת בו-זמנית את מיקומו של חלקיק ואת התנע שלו (momentum בלעז).
איך אנחנו יודעים שזה הנושא שהם חקרו? פשוט מאד: סופי התבות של הביטוי "ואחות לוטן תמנע" הם תנע. בנוסף, השם תמנע כולל בתוכו את המלה תנע, בתוספת מ המייצגת את משתנה המקום. כלומר, תמנע היתה מסוגלת לשאת בתוכה בו-זמנית גם את התנע וגם את המקום! היא היתה מעל עקרון אי-הוודאות, במדרגה האלוקית הנעלה של נשיאת הפכים (שאכן, מכונה בין השאר נמנע הנמנעות, לשון תמנע). כאשר יעקב דחה את תמנע – כנראה משום שעוד לא הגיעה השעה להכיל אותה – התנוונה נשיאת-ההפכים שלה לכדי עקרון אי-הוודאות, ומזה נולד עמלק הספקן והמדע של לוטן.
אך הנה, בעקרון אי-הוודאות גופא גם מסתתר הפתח שאנו צריכים לפתוח ללוטן ותמנע. שכן, עקרון אי הוודאות משרטט את קצה המדע, הנקודה בה נגמרת יכולתו לדעת את הטבע – ונפתחת האפשרות להאמין במה שמעל הטבע. אפשר לומר שכאן זהו "פי החירות", המקום בו יוצאים ממצרים. זהו המקום בו המדען צריך לבחור: האם להכריז שכאן נגמרות השאלות ומכאן איננו יודעים עוד לשאול, או להפתח לסוג חדש לגמרי של שאלות, על רוחניות ועל אלוקות.
כאשר אלברט איינשטיין אמר על מכניקת הקוונטים כי הוא "מסרב להאמין שאלוהים משחק בקוביות", השיב לו ידידו הפיזיקאי הקוואנטי נילס בוהר: "אלברט, תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות"! אף תיקונם של לוטן, תמנע ועמלק הנפולים אף הוא בניפוץ האלילות של האלוקות ההגיונית, המדודה, המוגבלת והמובנת, ובפתיחת פתח לאלוקות אינסופית באמת – כזו שתוציא את כולנו ממצרים.
פסח כשר ושמח לכם ולכל עם ישראל!
