ח”י באלול הוא יום ההולדת של "שני המאורות הגדולים", מורנו רבי ישראל בעל שם טוב, ואדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי. בסיפור שלפנינו מספר אדמו"ר הזקן אודות מקורה של תורת הבעל שם טוב, המהווה טעימה מתורתו של משיח.
סיפר החסיד ר' גרשון דובער מפאהאר בשם הרה"צ רבי הלל מפאריטש:
כשתפסו את רבינו הזקן, הובילו אותו דרך העיר נעוועל. הנכרי שהוליך אותו צמא למים ונכנס לבית יהודי לשתות, ויאמר ליהודי: הנה מובילים את הרב שלכם לפטרבורג!
יצא האיש החוצה אל רבינו, ויאמר לו רבינו: ברכני, כי כהן אתה. ונודע הדבר לכל אנשי העיר, ונקבצו שם. וכאשר יצא מבית האסורים ונסע לביתו, נסע גם כן דרך העיר נעוועל והיתה הילולא וחדווה רבה מכל אנשי העיר.
ויאמר להם רבינו: מה אתם רוצים, לומר לכם חסידות או לספר סיפור? ויבינו כל אנשי שלומנו כי מן הסתם יספר להם סיפור טוב אחרי שהוא עצמו שואל אותם אם לספר להם, ויענו שבוחרים בסיפור. ויאמר להם: אספר לכם איך נתהוותה חסידות בעולם:
פעם נודע לבעל שם טוב שיש שם קדוש אחד בהיכל מסוים, והמפתח של ההיכל נתון בידי הס"מ (ושמע החסיד ר' גרשון דובער מחסידים איך בא המפתח לידי הס"מ: כי כשהיה צריך להיות חורבן בית שני עמד הס"מ ולא רצה להסכים על זה, יען כי גלות בבל לא היה רק שבעים שנה בלבד, ואמרו לו שהשם שבו תלויה הגאולה יהיה תחת ידו ויוכל לעכב אותה). ויאמר הבעל שם טוב שיוריד את הס"מ למטה ויקח ממנו את השם.
ויאמרו לו מלמעלה כי סכנה גדולה בדבר להורידו, ויען הבעל שם טוב: לא אירא, כי כן ציוה לי אבי ז"ל שלא אירא משום בריה, רק מה' יתברך בלבד. והוריד את הס"מ למטה.
ויאמר לו הס"מ: איך לא יראת להורידני? הרי מיום שנברא העולם לא הייתי בעולם רק שתי פעמים (בחטא עץ הדעת ובחורבן בית ראשון)!
ויקח הבעל שם טוב מידו את חיצוניות אותו שם, וממנו באה כל תורת החסידות. ופנימיות השם נשאר תחת יד הס"מ עד כי יבוא שילה בב"א, והוא יקחנו מתחת ידו.
פעמיים ירד הס"מ אל העולם לפני שהוריד אותו הבעל שם טוב בעל כורחו, ופעם אחת – כמסופר בסוף הסיפור – עוד עתיד הוא לרדת. נמצא שארבע פעמים בסך הכל מופיע הס"מ במציאות: בשתי פעמים ידו על העליונה, ובשתי פעמים ידו על התחתונה. נוכל להבין את פנימיות הסדר הזה, אם נתבונן בו על פי סדרן המהותי של ארבע אותיות שם הוי':
הירידה בחטא עץ הדעת היתה פגם באות יו"ד, הרומזת על פי הקבלה למוחין דאבא: עצם הקשר בין הקב"ה לעולמו נפגם, כאשר דבר ה' הופר על ידי בניו באכילת אדם וחוה מעץ הדעת.
הירידה בזמן חורבן הבית הראשון היתה פגם באות ה"א ראשונה, הרומזת על פי הקבלה למוחין דאמא. מוחין דאמא הם תחום המפגש בין ה' יתברך ובינינו, בו אנו חווים את אור ה' ומקבלים אותו לתוכנו. את בית המקדש בנינו ושכללנו מצידנו אנו, כרעיה המכינה ומקשטת את הבית לכבוד חתנה אהובה. עם חורבן הבית התרוקנה חווית המפגש המחבר הזה, וחלל עצום נפער בנפשות ישראל.
הירידה שירד הס"מ בעל כורחו, על פי קריאת הבעל שם טוב, היא כנגד אות ו"ו הרומזת לשש מידות הלב. כאן מתחולל המפנה המשמעותי, וזאת מכיוון שמשמעות רבה נודעת למעבר שבין שני חלקי השם:
אותיות י-ה הן החלק הפנימי והמכוסה שבשם הוי', הצופן בתוכו את האור שאינו מתגלה בעולמות כפי שהוא. אותיות ו-ה נוטלות את האור מחלקו הפנימי של השם, ומורידות אותו אל תוך המציאות. לזה רומזת האות ו"ו, המשתלשלת באורכה מלמעלה ועד למטה וממשיכה בכך את הנקודה המצומצמת של האות יו"ד שבראש השם.
עיקר תשומת לבו של הס"מ ממוקדת בנקודת המעבר שבין הממד הפנימי לממד הגלוי, על מנת שלא יתאפשר לאור העליון לרדת ולהתממש בפועל. כל עוד הדברים צפונים וחתומים, בגדר מחשבות ורצונות בלבד, אפשר למנוע את התגשמותם בתואנות רבות. אך כשסוף כל סוף הם קורמים עור וגידים, אי אפשר להשיב את הגלגל לאחור.
חז"ל ביטאו זאת במאמרם הידוע: "'כי יד על כס י-ה', הוי' אינו אומר כן – אלא י-ה? אמר ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא: כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם – לא השם שלם ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק מן העולם – השם שלם והכסא שלם".
כחו של עמלק הוא ביכולתו למלוק. להפריד בין הראש ובין הגוף, ולמנוע מאור המוחין לרדת אל הלב ואל כלי המעשה. אך אם כבר קמה מציאות של קדושה ונבנתה ברבדים התחתונים של המציאות, פירוש הדבר שהאור חלחל עמוק וקנה לו שביתה של ממש בעולם. כנגד זה אין בכח עמלק לעשות דבר.
בנקודת המעבר מתחילה תבוסתו של הס"מ, והבעל שם טוב הוא המביס אותו – מכיון שבדיוק בנקודה זו היה כחו גדול כל כך. החסידות מאירה את החיים שבעולם הזה באור העליון והנסתר. אין היא מוכנה להניח לו להישאר בהעלמו, כרצון הס"מ. את שש המידות האנושיות כל כך, הבלולות מטוב ומרע, היא מאירה באור עצם הנשמה עד שהן הופכות את טבען ומגלות את מהותן האלקית בטהרתה.
במהרה נזכה לזמן בו יאלץ הס"מ לרדת פעם רביעית ואחרונה אל העולם, רק על מנת שיכריע אותו משיח צדקנו ויוציא בלעו מפיו אחת ולתמיד – "חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו א-ל". ירידה זו היא כנגד אות ה"א אחרונה שבשם, הרומזת לספירת המלכות ולעבודת ה' בקיום תורה ומצוות בפועל ממש. דווקא המעשה הגשמי והתחתון, כאמור, הוא המיטיב יותר מכל לבטא את מלכותו ואת נוכחותו הגמורה של ה' יתברך בעולם הזה. אז ישיב הס"מ את כל המלכות והשלטון שבידו אל מקורם, ובכך יחזק ויבסס את מלכותו של מלך המשיח.
