'חק החמץ' בתורה מתחיל ברשות היחיד, חובתו של כל אחד בביתו וברשותו, "לא יראה לך חמץ... בכל גבולך"[א]. כמובן, גם בכל מקום ציבורי, בצבא ובמשטרה, בבתי רפואה וכדו' – יש למנוע הכנסת חמץ, הן כדי לאפשר את כשרות המערכת הציבורית והן מפני ש"כל ישראל ערבים זה בזה"[ב].
אולם הפן הציבורי העיקרי בפסח הוא 'חק הפסח' עצמו, "זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו"[ג]. כל ישראל עולים לירושלים, מקריבים את הפסח בבית המקדש ואוכלים אותו בירושלים עיר הקדש, כאשר כל אחד צריך להשתתף בחבורת הפסח ולעשות את "קרבן ה'"[ד].
פסח הוא "זמן חרותנו", בו יצאנו מעבדות לחרות. עד עכשיו היינו עבדים במצרים, ועכשיו "הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה"[ה]. זהו 'יום ההולדת' של עם ישראל, כדברי הנביא הנאמרים בהגדה של פסח "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך [דם הלידה] ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי"[ו], ואת יום ההולדת הזה אנו מציינים בקרבן פסח!
פסח הוא הזדמנות למהפכה ציבורית אמתית ושמחה, בהובלת מנהיג יהודי אמתי, כמו בימי חזקיהו המלך אשר התחזק וחידש את עבודת ה' וקרא לכל ישראל לשוב אל ה' ולעשות את הפסח: "שובו אל ה'... תנו יד לה' ובואו למקדשו"[ז]. על ידי התשובה הזו, התאחד עם ישראל מחדש, כולל גרי הצדק הנוספים לעם ישראל[ח]. זו התעוררות משיחית, עד שהקב"ה רצה לעשות את חזקיהו משיח[ט] - והיא מהווה דוגמה ומופת לדורות. יש תקוה לעשות מהפך, לשוב אל ה' ולהגיע לגאולה שלמה.
נערך ע"י הרב יוסף פלאי.
[א] שמות יג, ז.
[ב] סנהדרין כז, ב.
[ג] שמות יב, מג.
[ד] במדבר ט, יג.
[ה] מגילה יד, א.
[ו] יחזקאל טז, ו. וברד"ק "ואראך מתבוססת בדמיך, מתגואלת בדמי הלידה".
[ז] דבהי"ב ל, ו-ח. וראה שיעור כ' טבת תשפ"א, נדפס בנפלאות שמות תשפ"א.
[ח] דברי הימים שם פס' כה.
[ט] סנהדרין צד, א.
