ניגון סליחות באוויר. מ"עננו א-לוהי אברהם" בפיוטי הסליחות ועד "סלחתי כדבריך" ביום הכיפורים. בימים אלו אנו מחזקים את הקשר עם ה', מנערים את האבק בנפש ומתקנים את הפגמים... והשיא הוא במלה אחת ויחידה, "סלחתי". איך מבקשים סליחה, ומה היא נותנת לנו?
אנו מתייחסים לה' בשני דימויים עיקריים, המוכרים מתפילות הימים הנוראים, "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ". ה' הוא מלך רם ונישא וגם אבא טוב ורחמן.
מערכת-היחסים מול המלך מודגשת בראש השנה, יום ההכתרה. ה' הוא המלך הכי צדיק, אבל מלך הוא מלך. צריך לציית למלך, אחרת תהיה אנרכיה, ואת החוקים צריך לקיים גם כשלא מבינים.
החטא החמור כלפי המלך הוא המרד. ומרידה במלכות יכולה לחייב עונש מוות. אכן ביום הדין אנו מבינים שאולי מגיע לנו הגרוע מכל... אבל כאשר מקבלים מחדש את מלכות ה', ומוכנים לקיים את כל מצוותיו, מכריז המלך על חנינה כללית ומחיקת חובות, סלחתי! התחושה היא הקלה גדולה. היה מתוח מאד וכעת אפשר לנשום לרווחה.
מערכת היחסים של אבא ובן היא אחרת. ככל שהבן גדל, האבא שמח שבנו בוחר בדרך משלו ויוצא לעולם. מה שבאמת חשוב הוא "כבד את אביך ואת אמך" – אל תתעלם מהם ואל תהיה כפוי טובה. כך אנו באים לפני ה' ואומרים: סליחה ששכחנו ממך, התרוצצנו בעולם הגדול מבלי לזכור מאין באנו. ופתאום כל כך עצוב לנו לחשוב על החיים בלי אבא. הנה חזרנו להתעניין בך, ללמוד את התורה שנתת לנו... זה מה שניסינו לעשות בחודש אלול האחרון.
ואבינו אב הרחמן – הוא מחבק אותנו חזק-חזק ואומר: הנה אתה כאן, מה צריך יותר מזה? סלחתי ודאי! התחושה היא שמחה גדולה, שמחה הדדית על איחוד משפחתי לאחר שנות ריחוק.
אבל יש מערכת יחסים נוספת, מלבד מלך-עם אבא-בן. הרי הפסוק "אני לדודי ודודי לי", המלווה את כל התקופה, מדבר על דוד ורעיה, חתן וכלה, איש ואשה – אנחנו הכלה וה' הוא החתן. במערכת היחסים הזוגית השפה היא שונה. לא מדברים על קיום הוראות, כמו כלפי המלך. לא מספיק התייחסות מכבדת ולא מתעלמת. מדובר על אהבה, רגישות לעולמו של השני, שותפות אמת.
כאשר יש 'קצר' בין בני זוג, בקשת הסליחה היא מאד עמוקה. סליחה שלא הרגשתי את העולם הפנימי שלך, פספסתי את הקשר הזה ועסקתי בדברים חיצוניים. וכאשר בן-הזוג מתפייס, זו אהבה שאין כמותה, סליחה מתוקה כדבש. זהו השיא של יום הכיפורים, שבו אנו לובשים לבן ככלה בחופתה, ואומרים "אבינו, מלכנו, דודנו".
כעת שימו לב. מי שחטא כלפי המלך ולבסוף נסלח לו, היה מעדיף כמובן לא להסתבך, להיות אזרח הגון ושומר חוק. גם הבן שהתרחק מהאב, מתחרט עכשיו על כל הסיפור, חבל שהייתי טיפש ועזבתי את אבא. אבל בין האיש והאשה קורה משהו אחר. המריבה היתה אמנם נוראה, אבל דווקא עכשיו, לאחר שהתפייסנו, זכינו לאהבה עזה שמעולם לא היתה, פיוס שממתיק את כל המרירות, עד שכל זה היה כדאי.
סליחות טובות ושנה טובה ומתוקה!
על פי דיברי הרב יצחק גינזבורג.
