רמזי תשפ"א / הרב יצחק גינזבורג

בראש השנה עושים סימנים טובים לשנה החדשה, במאכלים העולים על השולחן. מכאן מקור ל"מנהג ישראל תורה" לתת סימנים טובים בשם השנה החדשה, 'סימני דרך' לשנה טובה ומתוקה.

התבוננות בנושא מסוים בתורה מבקשת לצרף את הפרטים השונים לתמונה שלמה וליצור מהם מבנה תואם לפנימיות התורה ('פרצוף' שלם). את רמזי השנה החדשה הבאה עלינו לטובה – ה'תשפ"א, חמשת אלפים שבע מאות שמונים ואחת לבריאת העולם, תשפ"א (781) ל'פרט קטן' (לפ"ק) – נסדר במבנה היסודי של עשר הספירות:

כתר – תשועה לישראל

תשפא בגימטריא תשועה, מושג חשוב בתנ"ך, כמו בפסוק "הנותן תשועה למלכים"[א] (שנוהגים לומר לפני מוסף בימים נוראים). בפנימיות, מקור התשועה הוא בספירת הכתר, הרובד העל-מודע של הנפש ושל המציאות. במושגי הקבלה[ב], בכתר יש שע נהורין, 370 אורות. שע מבטא שעשוע, ענג עליון, המתגלה בתקיעת השופר (מלשון שופרא[ג]), כאשר ה' משתעשע בבניו-אהוביו, שועה (פונה) לתפילתם ונותן להם תשועה.

חכמה – תורה מסיני

תורה מסיני בגימטריא תשפא. עיקר ויסוד האמונה הוא "משה קבל תורה מסיני", כפתיחת מסכת אבות, וכמו שמגדיר הרמב"ם בי"ג עיקרי האמונה[ד] את היסוד של "תורה מן השמים" – "שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה ושהיא כולה מפי הגבורה". התורה היא גילוי החכמה האלוקית, "אורייתא מחכמה נפקת"[ה] (התורה יוצאת מהחכמה).

בינה – אש מימין לשמאל

על מתן תורה נאמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ"[ו] בגימטריא תשפא. התורה היא "דת האמת" שניתנה לנו מיד-ימינו של הקב"ה ומתוך האש. האור העצמי של "תורה מסיני" יוצא מהחכמה, אך ה'תפאורה' המקיפה של האש שייכת לספירת הבינה, בה אנו מבינים וקולטים את התורה בשכלנו. הרמז הזה משלים כמובן את הקודם (תורה מסיני), מתאים לכך שהחכמה והבינה הולכות יחד ("תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[ז]). בספרי הקבלה[ח] מובא רמז: מימינו אש דת למו בשינוי סדר האותיות מימינו דת שמאלו – התורה, כדת מחייבת ומדויקת, שייכת בגלוי לצד השמאל-הדין, אבל זהו דין הנובע באמת מיד ימין, מידת החסד והאהבה.

דעת, חסד וגבורה – ישראל ועמלק

ישראל ועוד עמלק = תשפא. ישראל ועמלק הם שני קטבים הופכיים במציאות, "קדש ישראל לה' ראשית תבאתֹה"[ט] לעומת "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אֹבד"[י]. עמלק הכופר והציניקן, החצוף והמתריס, פוגע בישראל כאשר יש להם ספק באמונה, "היש ה' בקרבנו אם אין"[יא], עמלק = ספק[יב], ספק הפוגם בספירת הדעת (בה הופכת ההכרה השכלית להתקשרות מחייבת[יג]).

מלחמת עמלק תושלם כאשר "אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"[יד], כמו עימות מכריע בסוף הסרט (Showdown), ויהי רצון שההכרעה הטובה תתרחש בשנה זו. אכן, הרמב"ם פוסק[טו] שגם לעמלק קוראים לשלום ונותנים הזדמנות לתיקון, להפוך לחסידי אומות העולם המאמינים ב"תורה מסיני", ואף להפוך לגרי-צדק, כמו שנאמר "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"[טז]. זהו "תיקון עולם" כאשר "יהודי עושה יהודי"[יז] ומוסיף לישראל נשמות אבודות מקרב האומות.

רמז נוסף, מיוחד לראש השנה, יש בפסוק "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה"[יח], יודעי תרועה = תשפא, כאשר יודעי = 100, רמז למאה קולות שנהוג לתקוע[יט]. תקיעת השופר מבטאת ריכוז והתקשרות בספירת הדעת, 'תקיעת הדעת'[כ].

חסד וגבורה – מידות טובות

שני הקטבים של ישראל עמלק (תשפא) נמשכים מספירת הדעת אל מידות הלב הנחלקות לימין-חסד ושמאל-גבורה (כאשר "עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות"[כא] שבדעת מופיעים במידות). התכונה העצמית של ישראל היא "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים"[כב], הכל שייך לצד החסד, ואילו עמלק הוא תמצית המידות הרעות, אכזריות עזות פנים וקמצנות, המשתלשלות ממידת הדין הקשה (שמאל ההופך לסמאל). עלינו להגביר את צד החסד, ולשרש את הנטייה העמלקית שבלב.

תפארת – עטרת צבי

בנבואת ישעיהו נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ"[כג], עטרת צבי = תשפא. עטרת צבי פירושו כתר (עטרה) שאותו חומדים ורוצים (כמו שארץ ישראל נקראת "ארץ הצבי"[כד]). הכתר שייך לספירת המלכות, אך כאן הדגש הוא על היופי המפואר של הכתר, "צפירת תפארה" בספירת התפארת. צבי = אמונה[כה], כאשר במידות הלב האמונה מופיעה בתפארת (כנקודה מחברת וכוללת את האהבה והיראה).

נצח והוד – שיתוף פעולה

הרמז העיקרי הוא שם קדוש בקבלה: השתפ"א אותיות ה'תשפ"א. מוסבר[כו] ששם השתפ"א נובע משם "צבאות", המאיר בספירות נצח והוד, על-ידי חילוף אתב"ש (צ הופך ל-ה. ב ל-ש וכו'), וכן בחילוף כל אות באות הקודמת (צ הופכת ל-פ וכו'). לשם השתפ"א יש משמעות של שיתוף פעולה[כז], כאשר הדוגמא המובהקת היא פעולת שתי הרגליים ההולכות יחד בתיאום מופלא (נסו ללכת ברגל אחת...). אכן, רגל ימין היא המשל הגשמי לספירת הנצח, ורגל שמאל המשל לספירת ההוד (ולכן ספירות אלו 'הולכות' תמיד יחדיו, "שני חצאי גוף"[כח]).

למושג 'שיתוף' יש הקשר שלילי, שיתוף שם שמים ועבודה-זרה[כט] (כמו בנצרות) אותו צריך לבער מן העולם, אך יש משמעות חיובית של שיתוף ה' וישראל, כשם צבאות (ההופך להשתפא) המשותף לישראל ולה': בתורה נקראו ישראל "צבאות ה'"[ל] ואילו חנה הנביאה אומרת "ה' צבאות"[לא] (בהפטרת ראש השנה). ועוד, הצדיקים שותפים במעשי ה', שותף בכיר עם זכות-וטו: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[לב], שייך לספירת הנצח, כאשר הקב"ה אומר בשמחה "נצחוני בני"[לג], וכן "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל"[לד] פעולת ספירת ההוד (המגיבה ומהדהדת)[לה].

יסוד – תעודה ושערוריה

ספירת היסוד היא השפעה נכונה ואמתית, תוך 'שמירת הברית'. ה' אומר לנביא "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי"[לו], צור תעודה = תשפא. שמירת התורה כעדות-אמת בקרב התלמידים ("לִמוּדֵי ה'"[לז]) המתאימים לקבלה, היא פעולת ספירת היסוד. לעומת זאת, יש בנביא ביטוי חריף "וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה"[לח], שערורה = תשפא, דבר מגונה ומלוכלך, הקשור לפגם הברית (כמפורש בהמשך הפסוק "נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר").

מלכות – מראית עין

מושג חשוב בהלכה הוא מראית עין = תשפא. כלל גדול הוא "והייתם נקִיִם מה' ומישראל"[לט], ולכן נקבעו כמה הלכות ואיסורים "מפני מראית העין" וכדי שלא יחשדו באדם לשוא (נִראוּת, בלשון ימינו).

ההופעה החיצונית של האדם, איך הוא נראה בעיני אחרים, היא ביטוי ספירת המלכות שלו. התכלית היא לא לפעול רק לפי האמת המוחלטת מבלי 'לספור' אף אחד, אלא להצליח לעשות את האמת בדרך שתתקבל על דעת הרואים, "באופן המתקבל". יש להיזהר ממראית עין, וגם לדעת לזהות תופעות שאינן אלא מראית עין – וכך לתקן את מידת המלכות בעולם, לא רק שהצדק יֵעשה אלא שהוא גם יֵראה.

שנה טובה ומתוקה, שנת תשועה!