"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". במצוות התורה יש חוקים ומשפטים. משפט הוא דבר המובן ומחויב בשכל. חוק הוא מה שהשכל האנושי אינו מחייב ומתקשה להבין את טעמו, כפירוש רש"י "זאת חקת התורה, לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר 'מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה', לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". אך הלשון הכללית "זאת חקת התורה" מלמדת שבאמת כל מצוות התורה הן חוק אלוקי – גם מה שמובן בשכלנו (משפט) יש לקיים לא מכח 'ציווי השכל' אלא מפני ציווי ה', מתוך קבלת עול וגזירת המלך.
בהנהגת המלכות-המדינה, יש מקום גדול לדינים ותקנות, כללים וחוקים, הנקבעים בידי ראשי הציבור בתחומים שונים הנוגעים לסדר הציבורי: "דינא דמלכותא דינא"[א] (בתנאים המפורשים בהלכה) וכן יש תוקף רב להסכמת הקהל, בני העיר והמדינה[ב] וכיו"ב. משפט התורה הוא חקוק וקבוע, "זאת התורה לא תהא מוחלפת", ומביא להשראת השכינה בישראל ("אלהים נצב בעדת אל"[ג]), ומשפט המלך 'משלים' את משפט התורה כפי צורך השעה, בסדור עניני החברה והמדינה לישובו של עולם[ד].
מקור הסמכות של דיני המדינה הוא בתורה עצמה, ותוקפו של דין המדינה מותנה בכך שלא יסתור את חוקי התורה. "אם גזר המלך לבטל מצוה אין שומעין לו"[ה], "דברי הרב [הקב"ה] ודברי העבד [מלך בשר ודם], דברי הרב קודמין"ה. "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים"[ו] – "אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות [מסים שונים], ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום"[ז].
במשפט הנוהג בעולם כיום, מקובלת החלוקה בין 'חוקה' לחוקים רגילים. חוקה (constitution) היא מערכת עקרונות היסוד של המדינה, הנורמות המכוננות שלה, מבנה המשטר והשלטון וכו', כפי שקבע הגוף המכונן (כשבמשטר דמוקרטי החוקה היא מעין 'אמנה חברתית' המייצגת את רצון העם). החוקה היא קבועה ויש לה עליונות משפטית – כל חוק שיעמוד בסתירה לחוקה הריהו מבוטל[ח].
אנו שואפים "לתקן עולם במלכות ש-די", ולכן בראשה של כל חוקה בכל מדינה בעולם יש להציב את המחויבות היסודית לשבע מצוות בני נח. ובנוגע אלינו: כל בני ישראל מחויבים ועומדים לחוקת התורה הנצחית הנתונה לנו מאת ה'. לכן חוקת התורה היא היסוד הקבוע והעליון במדינה היהודית המתוקנת, וכל מערכת הדינים והתקנות הנקבעים במדינה כפופים לחוקת התורה.
בדורות האחרונים היו נסיונות לנסח חוקה למדינה יהודית לפי התורה[ט]. בפועל, במדינת ישראל כפי שהיא היום לא נקבעה מחויבות לתורת ישראל, ואף לא נוסחה כל חוקה רשמית אחרת. ויפה אמר אחד מאישי הציבור בהקשר זה: "תורת ישראל... מסדירה כל ענייני אדם באשר הוא אדם; כל ענייני העם באשר הוא עם, וכל ענייני המדינה באשר היא מדינה... תורה זו... אין זולתה. היא התכנית הגדולה לישראל, שתוכננה על ידי אלקים חיים ומלך עולם. לכן, כל חוקה שתהא יציר כפיו של אדם אין מקומה בישראל. אם היא סותרת את תורת ישראל, היא מתמרדת, ואם היא מזדהית עם תורת ישראל – היא מיותרת"[י]. צעד ראשון ומתבקש בתיקון המדינה הוא אימוץ ההכרה הפשוטה הזו שתורת ישראל היא היא חוקת המדינה היהודית[יא].
מעובד מדברי הרב יצחק גינזבורג ע"י הרב יוסף פלאי. פורסם לראשונה בעלון נפלאות
[א] נדרים כח, א. רמב"ם הלכות גזילה פ"ה הי"א ואילך. טור ושו"ע חו"מ שסט, י. וראה אנצ"ת ערך דינא דמלכותא דינא.
[ב] בבא בתרא ח, ב. שו"ע חו"מ סי' קסג; רלא, כז-כח. וראה אנצ"ת ערכים בני העיר, טובי העיר, חרמי צבור.
[ג] תהלים פב, א.
[ד] ראה דרשות הר"ן הדרוש הי"א.
[ה] רמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"ט.
[ו] קהלת ח, ב.
[ז] רש"י שם.
[ח] הנהגה זו המקובלת בעולם נובעת (גם שלא במודע) מתוך מציאות התורה, כדברי הרבי מליובאוויטש בהתוועדות ו' תשרי תשד"מ: "מכיון ש'אסתכל באורייתא וברא עלמא', הרי העובדה שעל פי התורה צריכים להיות יסודות של צדק ויושר שמהם אין לזוז – נמשך הדבר גם בעולם, כמנהג כל מדינה חשובה, שיש בה ספר קונסטיטוציה, חוקת יסוד, אשר כל החוקים הכתובים בה אינם ניתנים לשינוי (אלא אם ה"עם" שעבורו נכתבה החוקה משתנה)".
[ט] ראשון הוא המסמך 'תכנית לחוקה במדינה היהודית' שכתב הרב יצחק ברויאר (ממנהיגי אגודת ישראל) עוד בשנת תרח"צ. פורסם בקובץ יבנה כרך ג (ונמצא באתר האינטרנט 'דעת').
[י] מאיר דוד לוונשטיין, החזית הדתית המאוחדת (פרוטוקול ישיבת הכנסת כ' שבט תש"י).
[יא] ויתכן שניתן לקבוע חוקה במעמד משני לתורה, לעגן את תקנות הקהל העיקריות הנוהגות כיום וכיו"ב.
