בילדותו, הוריו של צבי פישמן השתייכו לבית כנסת רפורמי. המשפחה הלכה להתפלל בראש השנה, הדליקה נרות בחנוכה, אך גם החזיקה בביתה עץ אשוח בחג המולד הנוצרי כדי להיות כמו השכנים הגויים. בתור נער מתבגר, הוא לא רצה שיבלבלו לו את המוח עם בר-מצווה, אבל ההורים התעקשו. מאחר ובית הכנסת הישן של הקהילה הרפורמית היה קטן מלהכיל את כל הקהילה, והחדש היה עדיין בבניה, נערך טקס הבר-מצווה שלו בכנסיה. "בעיני, זהו סמל מושלם של היהודי החי באמריקה והשקוע כל כולו בתרבות הגויית הזרה. לגדול כיהודי מתבולל באמריקה זה כמו לגדול בכנסייה", מתמצת פישמן את החיים בגלות על רגל אחת.
בבית ספר הפרטי והיוקרתי במסצ'וסטס, זהותו היהודית עמדה במבחן נוסף. מתוך 800 התלמידים, למדו בו קומץ יהודים. "היינו צריכים להתפלל בימי ראשון במרתף של כנסיית הקמפוס. למעלה בקתדרלה הענקית והמרשימה הזו, שאר הסטודנטים והסגל נאספו בתפילה, והיינו תקועים מחוץ לטווח הראייה במרתף, כאילו היינו שייכים לאיזו דת ברמה נמוכה. כך גם התרחקתי מהיהדות. לא רציתי שיהיה לי שום קשר לזה".
כחלק מההתרחקות שלו מעולם היהדות, הוא החליט ללכת ללמוד בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק, שם בילה ארבע שנים בחושך כשהוא צופה באלפי סרטים. "באותה שנה סיימתי את הלימודים, כתבתי תסריט שהפך לסרט הוליוודי. נוסף לכך גם מכרתי רומן לאחת הוצאות הספרים הידועות בניו יורק. הייתי בטוח שאני בדרך להגשים את חלומי להיות הסופר האמריקאי הגדול". עד מהרה, הוא גילה כי יש כללים אחרים למשחק, אותם הוא לא לקח בחשבון. "כשהרומן שלי פורסם לראשונה, לא הצלחתי למצוא אותו בחנויות הספרים. כשהתקשרתי לעורך שלי ודרשתי לדעת מה קרה, הוא ענה: 'הבעיה היא השם שלך'. לא הבנתי על מה הוא רומז. השם שלי? פישמן? מה הקטע עם השם שלי? ואז נפל לי האסימון. 'אתה מתכוון בגלל שאני יהודי?', שאלתי בהפתעה. 'נכון', הוא הודה. 'תראה, השם שלי זה לא היגינס, זה כהן, אבל שיניתי אותו כדי למצוא עבודה כאן. קניתי את הספר שלך כי אהבתי אותו, אבל החברה הזו שונאת יהודים'".
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>
לאחר שהספר יצא לאור, התסריט שכתב הפך לסרט בכיכובם של שחקנים מפורסמים. "יום אחד התקשר אליי המפיק ושאל אותי על איזה נושא אני רוצה לכתוב את התסריט הבא? עניתי לו שקראתי ספר מדהים בנושא השואה. הוא דחה מיד את הרעיון והסביר: 'אני לא מעוניין לעשות סרט שהגיבור שלו יהודי'. אף על פי שהיהדות לא תפסה חלק גדול בחיי, בכל זאת הרגשתי כאילו ירק בפניי. אך בכל זאת הייתי נחוש בדעתי להתפרסם כסופר, אז ניגבתי את היריקה והמשכתי הלאה".
התחנה הבאה הייתה הוליווד, מרכז תעשיית הבידור האמריקאית. "בתוך זמן קצר מכרתי עוד שני תסריטים מקוריים שהפכו לסרטים. היה לי כסף, דירה יוקרתית ליד החוף, מכונית ספורט חלומית, חברוּת במועדון בריאות – בקיצור התגשמות החלום האמריקאי". למרות ההצלחה המסחררת, פישמן לא ממש הרגיש מאושר. "עם כל כיבוש והצלחה נוספים הרגשתי שמשהו חסר לי", הוא נזכר. "חשבתי שאם אמכור תסריט במחיר גבוה יותר, או אם אקנה לי מכונית יוקרתית יותר, אז ארגיש מאושר יותר. אבל זה לא עזר. כל רכישה נוספת רק גרמה לי להרגיש ריקנות גדולה יותר. עכשיו אני יודע את הסיבה לחשיכה שהרגשתי – אף על פי שהתפלשתי בתענוגות חומריים, לא סיפקתי שום מזון לנשמה שלי. ואז חליתי".
"הייתי רץ לשירותים לשלשל דם עשרים פעם ביום. יצאתי מדעתי. מצד אחד אני נוסק בסולם ההצלחה בהוליווד, ומהצד השני אני מבלה חצי יום בשירותים. הייתי צריך לבלוע כמות גדולה של קורטיזון, שגרם לי לפנים נפוחות כמו כדור ים. כשראיתי את עצמי במראות בחדר הכושר, לא הכרתי את המפלצת שהביטה אליי חזרה. אחרי חודש, הקורטיזון הפסיק את הדימום, אבל ברגע שהפסקתי לקחת את התרופה, הדימום חזר אפילו חזק יותר. המחלה המשיכה בלא רחמים כשנתיים. לאחר טיפול רפואי שנכשל, התחלתי בחיפוש רוחני. ניסיתי הכל. מזון בריאות, צמחי מרפא, מסאז'ים הוליסטיים, יוגה, דיקור סיני, קלפי טארוט, ומה לא. יום אחד ישבתי עם חבר מישראל על החוף והוא שאל אותי פתאום למה אני לא יודע כלום על היהדות. השאלה נחתה עליי כמו פטיש כבד. למדתי על כל דבר בעולם חוץ מיהדות! באותו יום קניתי ארבעה ספרים: יהדות למתחילים, תנ"ך, תניא, וליקוטי עצות של רבי נחמן. כשראש השנה והתשליך הגיעו זרקתי את התרופות שלי לים ובקשתי שהשם ירפא אותי בעצמו. וכך היה. נס משמים. המחלה לא חזרה", הוא מתפעל מההשגחה השמיימית שמלווה אותו עד היום.
חוויה ישראלית מתמשכת
"אחרי שקראתי את פרשת 'לך לך' ידעתי שאני חייב לבקר בישראל. בטיול לחברון התמלאתי בתחושה שאני חייב לעשות עלייה. בלי להכיר אף אחד בארץ חזרתי לאמריקה ונרשמתי לאולפן עברית בניו יורק. מלחמת שלום הגליל החלה בלבנון ושני שליחים ישראלים, הרב יהודה חזני זצ"ל ויבדל"א מאיר אינדור, הופיעו בכיתתנו בחיפוש אחר מתנדבים לעבוד במחסני צה"ל, שהיה בעצם תירוץ לתת ליהודי אמריקה חוויה ישראלית", הוא צוחק. "הרב יהודה מילא אותי באהבה כל כך נלהבת לתורה ולארץ ישראל, ידעתי מיד שהוא הגיע לניו יורק רק כדי להיות הרב שלי. כשהגעתי לישראל בפעם השנייה הפכתי לבן בית אצלו. הוא לקח אותי לישיבת מכון מאיר והורה לי לא לצאת מבית המדרש".
אנקדוטה מעניינת לגבי מחלת המעיים, מספר פישמן כי לאחר כמה שנים של לימודים בישיבת מכון מאיר בירושלים, התקשרו אליו הוריו מארצות הברית בבקשה שיגיע לניו יורק לחגוג עם המשפחה את יום הנישואין הארבעים שלהם. "הייתי כל כך מאושר בלימוד התורה בארץ, ולא רציתי להפסיק לביקור קצר בניו יורק, ואפילו לא לקיום המצווה הגדולה של כיבוד אב ואם. אך הוריי ניגנו לי על המצפון בצורה הכי מקצועית שיש, באמרם שאם לא אבוא אקלקל את שמחתם. לכן נכנעתי וטסתי לניו יורק. כשנחתתי בשדה התעופה קנדי, הלכתי עם הנוסעים האחרים לאסוף את התיק שלי. בדרך עברתי בשירותים ופתאום ראיתי צונאמי של דם יוצא ממעי. 'אוי לא!' חשבתי, 'למה חזרתי לאמריקה?!'. הבנתי מיד, בלי שום ספק, שחוץ לארץ הוא מקום לא בריא ליהודי. כשמתנתקים מארץ - יש לכך מחיר. על אף שנסעתי כדי לקיים מצווה, בכל זאת קיבלתי אזהרה. השכינה דורשת את עלבונה. יום אחרי מסיבת יום הנישואין, חזרתי לירושלים, וב"ה הדימום הפסיק" .
לאחר שנישא לרעייתו יפה, בוגרת מכון אורה – קבע הזוג הצעיר את ביתו בבית אל, שם למד בתכנית לבעלי תשובה. אחרי שנתיים עבר ללמוד בישיבת 'עטרת כהנים'. "אמרתי לרב אבינר שאני מרגיש שאני חייב להתחיל לכתוב על המהפכה הדתית שלי. הוא ענה שאני עדיין צריך להתבשל ולהמשיך לבנות את עצמי בתורה. הוא הציע לי לכתוב משהו קטן כל יום כדי לא לשכוח את האמנות כי ה' שלח אותי להוליווד כדי ללמד אותי כישורים שבהם אוכל להשתמש מאוחר יותר כדי לעזור לעם היהודי".
הסיפתח לחזרתו לעסקי הסרטים, הייתה כאשר פנה אליו הרב פלסר מתלמוד תורה מורשה וביקש ממנו לעשות סרט קצר שיוקרן בדינר לתורמים. "סרבתי לבקשתו, אבל הוא התעקש", נזכר פישמן. "הקב"ה נתן לי את סיעתא דשמיא לעשות סרט קסום בן 10 דקות על כל ההיסטוריה של עם ישראל, עם מאות תמונות ויזואליות ומוזיקה עוצמתית. הסרט הפך ללהיט גדול בקרב התורמים. לאחר ההקרנה ניגש אלי הרב יגאל שפרן וביקש ממני להכין עבורו סדרת דוקו קצרה בנושא רפואה והלכה. עשינו שישה סרטים בני חצי שעה שתורגמו לשבע שפות ושימשו ככלי למידה בבתי ספר לרפואה ברחבי העולם. הרב שפרן ביקש ממני גם לעשות סרט על פי פסוקי התורה המתארים את בניית המשכן. המטרה הייתה לעזור לתלמידים להתכונן לבגרות שלהם בתנ"ך. מצאנו עולה חדש מרוסיה מוכשר שהכין דגמים אדריכליים לפרויקטים בנייה. הוא בנה לנו מיני-משכן בגודל של קופסת נעליים. בטכניקת מסך ירוק הקטנתי את הרב שפרן ושמתי אותו בתוך המשכן. זה היה לפני אנימציה ממוחשבת וכל החידושים הדיגיטליים שיש היום".
עליכם השלום
מאז חזר פישמן לפעילות ועד היום, הוא הספיק להוציא כ-25 ספרים באנגלית ובעברית במגוון נושאים יהודיים וביים את הסרט 'סיפורי מעשיות של רבי נחמן' בכיכובו של יהודה ברקן ז"ל. גולת הכותרת של ספריו, היא הסדרה 'טוביה בארץ המובטחת' שבעצם ממשיכה את הסיפורים של 'שלום עליכם' שהיו הבסיס של הסרט 'כנר על הגג'.
למה 'לתפוס טרמפ' על 'שלום עליכם' ולא להתחיל סדרה מאפס?
"לפני עשרות שנים, עוד באמריקה לפני שהפכתי לבעל תשובה, ראיתי את הסרט 'כנר על הגג' והתאהבתי בדמותו של טוביה. גיבור יהודי! וואו! ואז כשעליתי לארץ הצטערתי שטוביה עדיין מסתובב באירופה או בדרכו לאמריקה, לאחר שהרוסים גירשו את היהודים מהכפר אנטבקה. אז החלטתי לכתוב רומן שמביא את טוביה ובנותיו לארץ המובטחת כדי להיות חלוצים בוני הארץ. בדיוק כמו שיהודי הגטו המושפלים של אותה תקופה הפכו את עצמם לסוג חדש ונועז של יהודי שהיה מוכן להכות גוי חזרה מנה אחת אפיים, העברתי את טוביה שינוי ספרותי. כך, מנקודת מבט אמנותית, יהודים מכל העולם שאהבו והזדהו עם דמותו של טוביה נמשכו דרך הרומן שלי לחוות את אותה הטרנספורמציה הפנימית של טוביה - לגלות שגם להם יש פוטנציאל להפוך את עצמם לסוג חדש של יהודי גאה ועצמאי, יהודי שיכול להיות מסור לה' ובו בזמן להיות גיבור חלוץ של העם היהודי בישראל - במקום להיות מיעוט אתני בארץ לא שלהם".
לקחת את הסדרה לכיוון לאומני קיצוני... האם זאת הייתה כוונת המשורר?
"אני בטוח שבשמים, שלום עליכם מאוד שמח על טוביה לוחם החירות, תחילה באצ"ל ואחר כך בלח"י, שמוכן לסכן את חייו שוב ושוב למען הריבונות היהודית על ארץ ישראל".
בימים אלה, אתה מוציא ספר חדש בסדרה: 'שאגת הארי' - מה בעצם מצפה לנו שם בעלילת ההמשך?
"'שאגת הארי' - הוא הספר השלישי בסדרה שקדם לו 'קומי אורי'. בכל הספרים אני משלב את דמותו של טוביה ומשפחתו עם גיבורי התקופה כמו הרב קוק, הרב זוננפלד, טרומפלדור, זאב ז'בוטינסקי, אורי צבי גרינברג ואברהם שטרן. למרות שהסדרה היא בדיונית היסטורית, עשיתי מאמץ עילאי לתאר את הדמויות החילוניות המובילות של התקופה באורה האמיתית - בזכוכית המגדלת של התורה ואהבת ציון שמילאה את ליבם – כדי לנפץ את חוסר האמיתות שפרסמו סופרי שמאל שזלזלו במעשי הגבורה שלהם בהנהגת היהודים לגרש את הכובשים הבריטים מהארץ ולהבריח את הערבים. אפשר לומר שהמטרה הקבועה שלי היא לספר את סיפורה של הציונות המודרנית במבט תורני בצורה דרמטית ומשעשעת, שצעירים וגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנה. למרבה הצער, ההיסטוריה היהודית המודרנית עדיין נלמדת במערכת בית הספר בישראל באור שמאלני מעוות, והמעט שנלמד כדי לעבור בחינות בגרות נשכח במהרה. אני מקווה שהרומנים שלי יעזרו לתקן את החרפה הזו. הספר החדש לוקח את הקורא עד לשנת 1939 כאשר טוביה נלחם עם האצ"ל בדרכו להיות חלק מהמחתרת של יאיר שטרן כאשר נכדתו חני מתחתנת עם מנהיג הלח"י".
האם זהו הספר האחרון בסדרה?
"יכול מאוד להיות שזה הסוף. במקור תכננתי לסיים את הסדרה עם הקמת מדינת ישראל. טוביה, במסווה שלו כחלבן, יעזור לפוצץ את מלון המלך דוד וימשיך לחסל את השוטר הבריטי שרצח את יאיר שטרן, אבל אני תוהה האם המאמץ שווה. למרבה הצער, הדרישה לספרות יהודית רצינית בארץ ובחו"ל היא זעומה ביותר. ישראלים חילונים וחלק גדול מהציבור הדתי-לאומי רואים בעמוס עוז ודוד גרוסמן כסופרים הגדולים של היום. בעוד הקוראים ימהרו לקנות את ספריהם ואת רב המכר האחרון של סופרים רדודים מאמריקה, אין הרבה עניין בסיפורת יהודית אמיתית. בעוד שהרב קוק הדגיש את חשיבות הספרות בגאולת ישראל, יחסיו החיוביים עם סופרים בני זמנו לא מוצאים ביטוי בציבור הדתי כיום".
סרט מלא בעומק וקדושה
כאמור, פישמן, הפיק וביים את הסרט 'סיפורי מעשיות של רבי נחמן' בכיכובו של יהודה ברקן ז"ל. "הסיפורים של רבי נחמן הם מאוד ויזואליים ומתאימים בקלות לקולנוע", הוא מסביר. "הם מלאים עם טירות ומלכים, נסיכים, שדים מרושעים וכל מיני דמויות פנטסטיות. בנוסף, הנושאים נוגעים ביסודות תורניים רבים וחשובים כמו אמונה, בטחון בה', ענווה ושמחה. חילקנו את הסרט לארבעה סיפורים כך שכל סיפור יתאים לצפייה בכיתה. החלטנו לעשות את הסרט באנגלית עם כתוביות בעברית כדי להגיע למיליוני היהודים דוברי האנגלית בעולם ולקרב אותם לתורה. ישראלים רגילים לראות סרטים עם כתוביות בעברית אבל אמריקאים למשל מפונקים ורוצים לשמוע שחקנים מדברים באנגלית".
סיפורי מעשיות של רבי נחמן הם עמוקים מיני ים, ומגולמים בהם סודות – אין בכך פספוס שהופכים זאת לסרט שטחי?
"שטחי?", הוא מוחה בתוקף. "רבים מתלמידי חכמים שראו את הסרט הרגישו ההפך ואף כתבו מאמרים רציניים בשבח על העומק וקדושתו של הסרט. הרב שלמה אבינר כינה את הסרט כלי חינוכי נפלא ושיבח אותו מאוד. כמו בסיפורים המקוריים עצמם, הצופה זקוק לעזרה כדי לתפוס את המשמעויות העמוקות שלהם, אבל אפילו בסיפורים עצמם כמו שהם, אמר רבי נחמן, יש כוח להעיר אנשים לעשות תשובה".
מה מייחד בעיניך קולנוע יהודי? אפשר בכלל לייצר דבר כזה?
"כמובן שקולנוע יהודי אמיתי – בהחלט אפשרי. במאי טוב עם יראת שמים, תסריט טוב, שחקנים טובים ותקציב מתאים יכולים לעשות סרטים נפלאים מלאי השראה וערכי תורה. למה לא? יסוד אמונתנו - יציאת מצרים וקריעת ים סוף - הם בעצם סיפור מסופר היטב עם דרמה, אקשן ודמויות חזקות. הקב"ה בחר לגולל את הלידה שלנו כעם בצורת סיפור. התורה לא מתחילה ברשימת הלכות יבשות - היא מתחילה בסיפורים כדי ללכוד את רגשותינו ולהוביל אותנו לגילוי מלכותו של ה' בצורה הדרמטית ביותר. הדרמה משפיעה על הרגשות שלנו ועל נשמתנו בצורה מאוד עמוקה, הרבה יותר ממידע אינטלקטואלי בלבד. זה מה שסרטים יכולים לעשות הכי טוב, תוך שיתוף כל החושים של האדם בבת אחת. אם היו לי 100 מיליון דולר, סכום קטן בהשוואה לסרט באטמן הממוצע היום, הייתי יכול לעשות סרטים מעולים מסיפור חנוכה ומסיפורו של רבי עקיבא".
אז למה בעצם אתה לא מוציא יותר סרטים?
"בגלל האיכות הירודה הכללית של הסרטים הישראלים, ובגלל המספר הקטן יחסית של צופי קולנוע בארץ, מעט מאוד סרטים ישראלים מרוויחים כסף. כדי להפיק את הסרט שלהם יוצרי קולנוע ישראלים צריכים להיות תלויים בתמיכה הכספית של קרנות הקולנוע הישראליות. עד להקמתה לאחרונה של קרן שומרון, כל הקרנות הגדולות נשלטו על ידי השמאל. כמעט בלתי אפשרי שיוצר קולנוע עם סיפור פטריוטי וימני יקבל מענק. ניסיתי בכמה הזדמנויות וכל פעם נדחיתי. סרט על חסיד ממאה שערים והאתרוג שלו זה בסדר, אבל אם הגיבור האידיאליסטי של הסיפור גר בהתנחלות בית אל - חבל על הזמן להגיש בקשה. על מנת להפיק את 'סיפורי מעשיות של רבי נחמן', הייתי צריך לגייס את התקציב של 200,000 דולר מקבוצת תורמים שהאמינה שסרט יכול להיות כלי רב עוצמה בחינוך היהודי".
תרבות אנשים חטאים
באוטוביוגרפיה בעברית 'מהוליווד לארץ הקודש' שמוציא פישמן במהלך הקיץ, הוא ממחיש באמצעות תצלומים צבעוניים את המסע שלו מבר המצווה בכנסייה לימיו כהיפי בגריניץ' וילג' דרך התקופה כתסריטאי בלוס אנג'לס, ועד שהפך לבעל תשובה הלומד תורה במכון מאיר. כיום הוא מתקשה להגדיר את המשבצת שלו בעולם היהדות ומשתדל לקבל מכולם. בספר הוא מרחיב על כך שמיד אחרי שחבר שאל אותו למה הוא לא יודע כלום על יהדות, הוא מיהר באותו יום לחנות ספרים יהודית וקנה כמה ספרים. "אחד מהן היה התניא שהעלה אותי אל מעבר לאשליות העולם החומרי שלנו והוביל אותי לטוס בחלל החיצון ולהביט מטה על הוליווד. ספר נוסף היה ליקוטי עצות של רבי נחמן. עדיין יש לי את הספר על מדף הספרים. כמעט בכל עמוד, קטעים מסומנים בדיו אדום. את כתביו של הרב קוק גיליתי רק כשפגשתי את הרב יהודה חזני זצ"ל שהגיע לניו יורק. התצלום שלו ממוסגר היום בסלון שלנו, יחד עם תמונה של הרבי מלובביץ' ותמונתו של רבי ישראל אודסר, שמצא את הפתק מרבי נחמן. אני מנסה לקחת את הטוב ביותר מכולם מבלי לאטום את עצמי לקופסה אחת בלבד. כמו שאומרים, להישאר מחוץ לקופסה".
מה דעתך על מצב התרבות בארץ?
"למרבה הצער, התרבות העיקרית של ישראל כיום היא הפוליטיקה. מדברים פוליטיקה ברחוב, באוטובוס, בסעודות שבת. בשעות הערב, רוב הציבור הישראלי יושב מול מסכי טלוויזיה ענקיים ושומע עוד שטיפת מוח על פוליטיקה, בדרך כלל מנקודת מבט שמאלנית. לאחר מכן יש מבול של תכניות חסרות כל תוכן או משמעות. התרבות של ישראל החילונית היא הלניסטית לחלוטין. שירים על אהבת ארץ ישראל הם זיכרונות מהעבר הרחוק, המוחלפים בניסיונות עלובים להעתיק את המוזיקה של אמריקה. הספרות והקולנוע הישראליים הם תעמולה לאידיאולוגיה שמאלנית בצורת סיפור".
"לעומת זאת העדה החרדית הצליחה לשמור על התרבות והמסורת התורנית. צורות אמנות כמו ספרות, קולנוע, ציור, תיאטרון ומוזיקה נתפסות בחשדנות רבה. כשפניתי למחלקה לתרבות חרדית בעיריית ירושלים על עזרתם במתן חסות להקרנה של הסרט 'סיפורי מעשיות של רבי נחמן' נעניתי בהסבר שלמרות שבסרט לא היו שחקניות, מנהגי הקהילה מחשיבים את כל הסרטים כ'ביטול תורה'. הגישה שלהם מובנת מאחר שרבים מהקלאסיקות של האמנות והספרות העולמית מלאות במסרים לא מוסריים. לעומת זאת העולם החסידי פתוח הרבה יותר לאמנות ומצליח לעודד ביטוי אמנותי בעבודת ה' תוך שמירה על גבולות של צניעות וטוהר המידות. הקהילה הדתית הכללית שרוצה ליהנות מהטוב שבשני העולמות, מאמצת לא פעם את הערכים החילוניים המזוהמים של התרבות המערבית הליברלית שלרוב מתעלמת ודוחה את העקרונות המוסריים האלוהיים שעליהם מבוססת התורה".
לשיטתו של פישמן, האלילים של השמאל אינם סופרים גדולים כל כך. "התקשורת השמאלנית נותנת להם הרבה תשומת לב, כדי לתת במה לדעות השמאלניות שלהם, זה הכל. אולי הם יודעים איך לחבר מילים בצורה נחמדה, אבל ספרות רצינית היא הרבה יותר מזה. הרומנים שלהם מלאים בשנאה עצמית, ריקנות וייאוש. הדמויות שלהם מתביישות להיות יהודיות. בספרים ובסרטים שלהם אין אלוהים, או שיש אל אכזרי הנתון לביזוי".
"יש הרבה סופרים ואומנים בישראל שמחזיקים בדעות ימניות, תורניות וציוניות, אבל הם מפחדים לגלות את דעותיהם. אם הם ימניים מדי או רואים את המתנחלים באור חיובי, התקשורת והברנז'ה יקברו אותם. מצד שני, אם אנחנו מוציאים ספר לאור באופן עצמאי, ציבור יחסית קטן קונה אותו. רוב הליכודניקים והרבה דתי-לאומים מעדיפים את הספרים וסרטי המתח שבאים מאמריקה, ואילו החרדים והחרד"לניקים לא אכפת להם כלל מספרי רומן או סרט. מדוע להתאמץ לכתוב ספר או להפיק סרט שאף אחד אינו מעוניין לראות? אנחנו עצמנו לא מעריכים את הסופרים והאומנים של הציבור שלנו", הוא קובל בצער.
חינוך מחדש באנגלית
לא הרבה יודעים, אבל לצד סדרת הספרים 'טוביה בארץ המובטחת' ושאר ספריו בעברית, פישמן כותב לא מעט באנגלית לקהל יעד ששוכן מעבר לים. בין השאר; סדרת פירושים לספרים של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה, ספר על הזוהר, ספרי פרוזה ומאות בלוגים ומאמרים שפרסם במהלך שלושים וחמש השנים האחרונות באתר ערוץ 7 באנגלית ובעיתון 'הג'ואיס פרס'.
למה ההתמקדות הגדולה הזאת בגלות?
"ראשית, ה' נתן לי מתנה לכתוב באנגלית. כתיבת עברית הרבה יותר מסובכת בשבילי. שנית, יש עדיין כחמישה או שישה מיליון יהודים הלכתיים הפזורים ברחבי הגלובוס. רובם מנוכרים באופן טרגי ליהדות ומספרים גדולים הופכים לאנטי-ישראלים, לאחר שטיפת מוח על ידי התקשורת השמאלנית העולמית והתעמולה האנטי-ישראלית בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי העולם. בגלל שגדלתי באמריקה, אני מרגיש קרבה מיוחדת עם היהודים בארצות הברית. כל יום הנחיה פנימית עוצמתית מניעה אותי להושיט יד ולנסות לחנך אותם ליופי ולאמיתה של תורה ולהבנה שמקומם האמיתי הוא במולדת היהודית ולא בארצות הגויים. הנתונים מדברים בעד עצמם. באמריקה למשל, נישואי התערובת הגיעו ל-70% והמספר גדל בהתמדה. זאת שואה שקטה. רק שהפעם אנחנו נמחקים בחיבוק של קבלה ואהבה לכאורה".
לשיטתו, הפתרון היחיד לבעיית ההתבוללות, היא עלייה ארצה. "כל תכניות החינוך היהודי השונות בחסות הסוכנות היהודית בתפוצות, עתידות להיכשל בחושך של תרבות הגויים הטמאה שממלאת את החיים היהודיים בארצות נכרות. כפי שמבשרת נבואת יחזקאל, הגלות היא בית קברות ליהודים - עמק של עצמות יבשות חסרות חיים. היום, עכשיו יותר מתמיד, עם העלייה הנרחבת באנטישמיות והצונאמי של התבוללות בלתי ניתנת לעצירה, אין עתיד לעם ישראל בארצות זרות. אפשר לעכב את הריקבון הסופי ולחזק זמנית קהילה פה ושם, אבל את מהלך ההידרדרות הכללי אי אפשר להפוך. הגלות מעולם לא נועדה להימשך לנצח, היא נועדה כקללה ארוכה אך זמנית. כל עיקרה של התורה ונביאי ישראל הוא בניין עם ישראל בארץ ישראל".
פישמן מחדד כי לדעתו, כל הניסיונות לחזק קהילות יהודיות בתפוצות הם בזבוז זמן וכסף. "זה כמו לתת פלסטר לאדם שמדמם למוות. יהודים בתפוצות אוהבים להצביע על כל הבעיות שיש לנו בישראל כדי להצדיק את הישארותם בקרב בבל של ימינו, אבל הבעיות שלנו בישראל הן כאבי הגדילה של גאולה. פעם תייר יהודי מאמריקה פגש את הרב קוק בירושלים והתלונן על הבעיות שנתקל בארץ ישראל. 'אין בעיות באמריקה?', השיב הרב קוק בשאלה. 'ההבדל הוא שיהדות התפוצות עוברת עוויות של מוות בעוד שיהודי ארץ ישראל חווים עוויות של לידה'. אז אני כותב כמה שאני יכול על הסכנות של החיים היהודיים בקרב הגויים בארצות הברית לעומת הברכה הנעלה של חיים בארץ ישראל בתקווה לנעוץ את חשכת הגלות בקרני אור המאירות מציון".
האם לכתביך יש השפעה בפועל?
"בכל שנה אני מקבל מכתבי תודה מעולים חדשים שאומרים שהם שינו את כל תפיסת העולם שלהם לגבי יהדות וישראל לאחר קריאת כתבי. למשל, בצעדת ירושלים השנה רץ אלי בחור ונתן לי חיבוק ענק ושמח בטענה שהוא ומשפחתו עלו לארץ בגלל הספרים שלי. כמובן, הרבה אנשים לא אוהבים לשמוע את מה שיש לי לומר, על הצורך המוחלט לחסל את הגלות לפני שהגלות מחסלת אותם, אבל סיפורי ההצלחה נותנים לי את התמריץ להמשיך".
פורסם לראשונה בעלון קרוב אליך
