קשר מתוך געגוע

הנה מסתיים לו עוד בציר בכרם, ולפתע אני מרגיש קצת טעם של פרידה.

בשנה הבאה לא אגיע לכאן.

בשנה הבאה אין זמירה ואין השקייה, אין הדליה ואין ריסוסים (טוב, זה אולי דווקא החלק הנחמד בסיפור..)

פתאום אני קולט. בשנה הבאה אנחנו לא בקשר.

אנחנו יוצאים לפסק זמן, אני והכרם שלי, אני ומעט האחיזה שלי בארץ ישראל.

כמה מפתיע שזאת בעצם המצוה, להתנתק מארץ ישראל.

להתנתק, כדי לשמור על הקשר.

להתנתק, כדי לחזק את הקשר.

כי אם לא מתנתקים מדי פעם, הקשר הזה לא יחזיק מעמד.

כמו שאמרה התורה. אם לא תשמרו שמיטה, הקשר ייהרס ויתנתק. גלות באה לעולם על שמיטת הארץ. "אז תרצה הארץ את שבתותיה.."

כמו בזוגיות..

הקשר נבנה באמצעות מעגלים של חיבור – ניתוק – חיבור וחוזר חלילה.

היינו חושבים שחיבור קבוע זה החיבור הכי טוב, נכון?

באה התורה וחידשה. חיבור איכותי ומתעצם יושג רק באמצעות ניתוק זמני מדי פעם.

ניתוק יוצר געגוע, וגעגוע הוא פנימיות הקשר.

החיבור שיבוא לאחר הניתוק והגעגוע יהיה בעל פוטנציאל לחיבור טוב יותר, מרומם יותר.

חיבור קבוע שאינו מוגבל ואינו מתוחם, אינו מייצר שום געגוע. חיבור כזה אינו מעצים את הקשר אלא יוצר דשדוש במקום. בסופו של דבר, חיבור רציף כזה יוצר דווקא בעיות בקשר.

אחת הסיבות לחיפוש ההיתרים להמשך העבודה בחקלאות בשנת השמיטה הוא הרצון להיאבק על הארץ, הרצון להיאחז בה אל מול האויב המנסה בכל דרך לכבוש אותה.

המאבק על הארץ עובר דרך החרב והרובה אך לא פחות מכך, דרך המגל והמחרשה. כך סיפרו לנו אבותינו..

האחיזה בארץ בדרך של נטיעה וזריעה, היא חלק חשוב מהמערכה עליה, ובפרט כאשר זו אומנותו העיקרית של האויב, להשתלט על הארץ בדרך של גידולים חקלאיים נרחבים.

לאורך מאה השנים האחרונות (ויותר) עבודת האדמה היתה נקודה מרכזית במאבק על הארץ.

על כן בשם אהבת הארץ, בשם המלחמה עליה, יהודים מתאמצים בכל הכוח על המשך הקשר איתה.

מה יכול להיות יותר טוב מהמשך הקשר עם הארץ?

מה יכול להיות יותר טוב מיהודים הנאחזים בארץ בכל כוחם וממונם?

והארץ, מה היא מבקשת, רק תעזבו. תשמטו. קחו פסק זמן.

לטובת הקשר הרפו קצת מהאחיזה, קחו מרחק. תחזרו עוד שנה עם עוצמות חדשות ועם תובנות טובות יותר לגבי מהות הקשר בינינו.

אל תדאגו מהחוסר שהנתק הזה יגרום. החוסר הזה יעצים את הקשר לרמה גבוהה הרבה יותר.

כי אם הניתוק הזמני בא ממקום של "כי לי הארץ" – הארץ של ה' והוא הקובע כאן, בהכרח נחזור בעוד שנה לקשר הרבה יותר מרומם, הרבה יותר מחוזק.

המאבק על הארץ אחרי הפנמה של המסר הזה יהיה מאבק הרבה יותר נכון ומדוייק.

אם אין ניתוק כזה והפנמת המסר הזה, מרוב מאבק על הארץ עלולים אנו לשכוח מדוע אנו בעצם נאבקים על הארץ. מרוב עיסוק בארץ, אנו עלולים לשכוח לשם מה התכנסנו כאן..

עכשיו לא הזמן לזריעה ולנטיעה, עכשיו לא הזמן לחיזוק מעשי של הקשר.

עכשיו הזמן להפנמת מהות הקשר.

עכשיו הזמן לקצת געגוע.