מאחורי הקלעים של 'השקט' אצל ערביי ישראל

לקחי פרעות "שומר חומות" בערים המעורבות, לימדו רבים כי הלב של ערביי ישראל נמצא בעזה, וכי ברגע האמת תפתח עלינו זירה נוספת באום אל פחם, ביפו, בלוד ובעכו.

למרות זאת כרגע נראה שזירת ערביי ישראל די רגועה. חלק ממובילי הקונספציה של טרום הטבח בעוטף עזה מנצלים זאת כדי להרדים את הציבור שוב.

אז איפה באמת נמצאים ערביי ישראל מאז תחילת המלחמה?

ההלם בישראל מ"ההצלחה" של הנאצים בטבח בעוטף עזה, היכה גם את ערביי ישראל שמבינים היטב כי נחצה הגבול והחברה בישראל לא תהיה סלחנית. מאז המלחמה, ראינו תגובה נחרצת וחריגה של המשטרה לכל ניסיון של התארגנות להפגנת הזדהות עם עזה ומעצרים של מסיתים ותומכי נאצים.

בין העצורים גם דמויות מוכרות כמו הזמרת דלאל אבו אמנה - אשתו של סגן מנהל בית החולים בעפולה, שחקנית ידועה, וכן רופא בבית חולים. תגובת המשטרה ומדיניות האכיפה של הפרקליטות כנגד אותם אלו שהספיקו להביע תמיכה בצורר החמאסי, הכניסו את ערביי ישראל למעין שיתוק זמני.

שהשקט לא יתעתע: מה קורה מתחת לפני השטח

מאז תחילת המלחמה, מפרסמים פעילים לאומניים מוכרים מקרב ערביי ישראל, אזהרה להימנע מהתבטאויות מסיתות ברשתות החברתיות והדרכה כיצד לפרסם תכנים שלא יתפרשו כהסתה. לדוגמא, כצורת דיווח חדשותי, או כדאגה לשלום אזרחים חפים מפשע בעזה.

התרחיש של פריצת מלחמה כוללת בו זמנית רב-זירתית לא קרה בינתיים. ונראה כי גם אם יצטרפו זירות נוספות זה יהיה בהדרגתיות. השקט נשמר למעט ניסיונות לארגן הפגנות בחיפה, אום אל פחם, טייבה ועוד שדוכאו ביד קשה על ידי המשטרה. אך אסור לפרש את השקט המתעתע מצד ערביי ישראל בצורה לא נכונה, טעות כזו תהיה חזרה על אותה קונספציה שקדמה לטבח הנורא בשמחת תורה.

מתחת לפני השטח פועלים במקביל "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל" - אותו גוף שהיה הדומיננטי ומחולל המהומות בפרעות "שומר החומות"- ופעילי הפלג הצפוני - החמאס שבעורף, למצוא את ההזדמנות שבה יוכלו לתמוך באחיהם שבעזה.

שתי תנועות מרכזיות אצל ערביי ישראל

גם אצל ערביי ישראל, ממש כמו ביו"ש ובעזה, יש שתי תנועות מרכזיות - הדומות לתפיסה של אש"ף ושל חמאס מעבר ל"קו הירוק".

אש"ף ותנועת הפת"ח, השולטת כיום ברשות הפלסטינית, אימצה כבר ב 1974 (לאחר מלחמת יום כיפור), את תוכנית השלבים של אש"ף- הקובעת כי בשלב ראשון יש לשחרר את "פלסטין" בגבולות 67', ולאחר הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה היא ירושלים, לפעול לשחרור פלסטין "מהים ועד הנהר". בהתאם למדיניות זו, קבע יאסר ערפאת כי לערביי ישראל תפקיד מיוחד במסגרת תוכנית השלבים: להמשיך ולהתגורר בשטח מדינת ישראל זמנית ולסייע מבפנים למאבק להקמת מדינה פלסטינית.

מי שהגדיר זאת בצורה מדויקת הוא ראלב מג'אדלה - שהיה השר הערבי הראשון בממשלת ישראל (מטעם מפלגת העבודה), ואביו של מוחמד מג'אדלה הפרשן של ערוץ 2. בכתבה ששודרה בתאגיד לפני כשנתיים, הסביר השר לשעבר כי החרים את ישיבות הממשלה בזמן מבצע עופרת יצוקה מכיוון ש"אני בין מדינתי לבין עמי לא יכול להיות צד", ואז הסביר, "אני התפקיד שלי כפי שהגדיר אותו הנשיא יאסר ערפאת, עליו השלום, אזרחי ישראל הערבים, תפקידם תמיכה אסטרטגית בשאלה הפלסטינית ובסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אוי ואבוי להם אם יקחו חלק בסכסוך".

גם אבו מאזן בנאום מפורסם שנשא בתחילת האינתיפאדה, חזר על האזהרה לערביי ישראל למלא את תפקידם בתוכנית השלבים: סיוע בעזרת פגיעה ביכולת הלחימה של צה"ל בארגוני הטרור מבפנים ולא על ידי הצטרפות לארגוני הטרור - שעלולה למעשה לחבל בתוכנית השלבים.

בין ערביי ישראל שנמנים על מחנה אש"ף נמנים בין השאר: אחמד טיבי יועצו של ערפאת כמובן ואנשי חד"ש הקומוניסטים (איימן עודה). לתפיסתם, תפקידם הוא ארגון הפגנות והתפרעויות "עממיות" (מושג שכולל ב"ערבית" גם שימוש באבנים ובקבוקי תבערה) בדומה לאלו שהיו באירועי "שומר החומות", שמטרתם "למחות" על המלחמה, וכך לשמש כ"גייס חמישי" הפוגע ביכולת של ישראל להילחם באויב.

ועדת המעקב: פועלת להחזיר את השיח הפרו-עזתי

"ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל" - הגוף שמאגד את כלל המפלגות והתנועות של ערביי ישראל יחד עם נציגי ראשי הרשויות, הייתה זו שעמדה מאחורי גל ההפגנות שהניע את פרעות שומר החומות במהלך הלחימה הקודמת מול חמאס.

את הימים הראשונים לאחר הטבח בעוטף עזה - ימים שבהם הציבור הערבי בישראל היה מורתע מלצאת ולהפגין תמיכה בעזה - ניצלו אנשי "ועדת המעקב" לביסוס הנרטיב. ההודעה שהפיצה ועדת המעקב כללה האשמת ישראל במצב, תוך פירוט "פשעי" ישראל ואף לא מילת גינוי אחת לחמאס, בהמשך החליטה ועדת המעקב על הסיסמא הכביכול ניטרלית "עצרו את המלחמה" - כאשר ברור לכולם שעצירת המלחמה כעת פירושה ניצחון לחמאס. ועדת המעקב קראה לצאת להפגנות. במקביל הקימה ועדת המעקב (יחד עם "ועד ראשי הרשויות") מחלקה משפטית שמטרתה להגן על עצורים או ערבים שפוטרו בעקבות גילויי תמיכה בעזה ולהדריך כיצד לפעול פוליטית כדי להדוף את הפעילות הנחרצת של המשטרה נגד ההזדהות של ערביי ישראל עם עזה. המטרה ברורה: לאפשר את חזרת השיח הפרו-עזתי לרשת, ולבסס את הכוח להוציא את ההמונים חזרה לרחוב.

כאשר חמאס פרסם כי ישראל התקיפה את בית החולים בעזה, ניסו לנצל זאת בהנהגה הערבית, כשכל המפלגות הערביות - ששתקו ברובן מתחילת הטבח - מיהרו להוציא הודעות גינוי ל"טבח" שביצעה ישראל בבית החולים והתחילו להריץ קריאה להפגנות. לצערם העלילה הופרכה מהר מדי.

המשטרה מצדה, ביטלה כנס שיזמה ועדת המעקב בחיפה. בעקבות כך הועדה כינסה מסיבת עיתונאים במטרה למחות על "סתימת הפיות" של מדינת ישראל שלא מאפשרת לה להפגין לטובתו של האויב במלחמה. נכון לעכשיו, אם כן, למרות מאמצים ופעולות שונות של ההנהגה הערבית, ערביי ישראל עדיין מורתעים ונשארים בבית.

התנועה האסלאמית: מחכה לזמן המתאים

חמאס התנגדה להסכמי אוסלו וסירבה לאמץ את תוכנית השלבים ולהכיר במדינה יהודית אפילו לא באופן זמני. משום כך, היא גם קוראת לאחדות הזירות לא רק בהפגנות הזדהות ותמיכה במעגל שני אלא במעורבות פעילה בטרור אקטיבי.

באופן דומה פועל "החמאס שבעורף" - התנועה האסלאמית שנאמנה לאותם עקרונות של החמאס, ולכן חותרת למאבק אלים ומזויין של ערביי ישראל. פעילי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית היו המרכיב העיקרי בשיאים האלימים של פרעות "שומר חומות" בתוך אותם התפרעויות שיזמה ועדת המעקב. נאמנה לתפיסת החמאס, התנועה האסלאמית מכירה בצורך להתארגן, ולחכות לזמן המתאים.מה שנקרא: "תהדייה".

מי שיעקוב אחרי המסרים במסגדים של הפלג הצפוני בשבועות האחרונים, כמו אחרי דרשותיו של כמאל אלחטיב סגנו של ראאד סלאח, ימצא כי לצד זהירות מוקפדת ואזהרה מפני התבטאויות ברשתות החברתיות- מתוך הבנה שהמשטרה פועלת ביד קשה, הם קוראים לאנשיהם לחכות. "המתינו" אומר כמאל חטיב "הזמן יבוא, ההצלה מתקרבת".

טעות הקונספציה בנוגע לחמאס עזה – נכונה גם לחמאס שבעורף

הקריאות להתכונן צריכות להטריד אותנו. הקונספציה בנוגע לחמאס טעתה לפרש את הסבלנות והנכונות של חמאס לחכות, כוויתור על המלחמה. הטעות הנוראה הזאת עלתה לנו במחיר יקר כל כך. בשום פנים ואופן אסור לחזור על אותה טעות בנוגע לחמאס שבעורף.

נכון, ערביי ישראל מורתעים כרגע, אודות ללקח שהחברה הישראלית למדה מאירועי "שומר החומות", אך מתחת לפני השטח מתכוננים תומכי אש"ף ותומכי חמאס להזדמנות להצטרף. אם נפרש את ההרתעה כשאננות זה ייגמר באסון.