ההתדרדרות הביטחונית: למה לחכות להלוויות? צאו להפגין!

בסוף השבוע פרסם השב"כ כי הצליח ללכוד 3 חוליות של מחבלים שביצעו פיגועי ירי בבנימין - לכאורה בשורה משמחת אבל היא משקפת את המצב החמור שלא היה ביהודה ושומרון שנים רבות. 3 חוליות שונות שביצעו פיגועי ירי בתקופה קצרה, כשבאותו השבוע לאחר פענוחם היו עוד 2 פיגועי ירי לפחות.

אנחנו נמצאים בסיטואציה שונה, ששנים ארוכות, כנראה מזמן האינתיפאדה לא הייתה כאן. וחייבים "להחליף דיסקט" בדחיפות: הערבים הוציאו את הנשקים.

ימי התרמה ייחודיים של הקול היהודי - היו שותפים >>

כבר למעלה משנה ואפילו לפני אנחנו מתריעים כאן על צמיחת הטרור ביהודה ושומרון. המראות שהתחלנו לראות לפני שנה בג'נין - של צעדות חמושים המסתובבים בבטחה ובחוצפה ברחובות - התפשטו לשכם, לרמאללה, לשטחי 'a ולשטחי b שאמורים להיות כביכול בשליטה ביטחונית של צה"ל. כניסות של צה"ל לביצוע מעצרים שבעבר עברו בשלום או ספגו זריקות אבנים לכל היותר הפכו לקרבות ירי כדבר שבשגרה: בג'נין, בטובאס, בשכם ואפילו בסילוואד או בקלנדיא. ולאחרונה העלייה החמורה בפיגועי הירי גם כנגד תושבים שרק בניסי ניסים  לא נגמרה עדיין בהרוגים.

ניתן להצביע על שתי גורמים מרכזיים שבהם מדיניות הכניעה הובילה להתדרדרות הביטחונית:

 לפני כחצי שנה בעקבות הפיגועים בתל אביב בבני ברק ובאלעד חשף מח"ט מנשה לשעבר כי בהוראת הדרג המדיני צה"ל נמנע מלהיכנס לג'נין חצי שנה - כדי לתת צ'אנס לרשות הפלסטינית. מדובר בחצי שנה קריטית - חצי שנה שבה ארגוני הטרור הן החמאס, הן הגיאהד האסלאמי, והן גדודי חללי אל אקצה של הפתח התעצמו בחסות המבוקשים מהאינתיפאדה השנייה ששוחררו מהכלא וחזרו לשטח. בחצי השנה הזאת הונחו התשתיות לגדודים שהתפשטו מג'נין לכל השומרון. הניסיון להנשים את הרשות הפלסטינית - שנסוגה ממחנה הפליטים בג'נין אחרי קרב ירי אחד  הוביל באופן מיידי להתעצמות הטרור ביהודה ושומרון.

נקודה נוספת היא המדיניות מול ארגוני הטרור בעזה והמיר הכבד של השקט הזמני בעזה. ממשלת בנט-לפיד התפארה פעמים רבות בשקט ששרר בגבול עזה בשנה שחלפה. הבעיה היתה המחיר - כפי שכתבו פרשנים רבים – ולא רק אנשי ימין - התמורה לשקט שהיה אינטרס בראש ובראשונה של חמאס היתה החסינות לבכירי חמאס וגיאהד בעזה שעסקו בפיתוח התשתיות ביוש, ירושלים ואום אל פחם. חסינות שקיבלו המחבלים הלכה למעשה - כל עוד שקט בעזה - את התוצאות ניתן לראות למרבה הצער כיום.

למה חשובים הניתוחים האלו? כי הם מלמדים שהבעיה היא בראש, לא ביכולת המבצעית או בעזרים הטכנולוגיים. במצב הנוכחי כיום - נוכח העלייה החמורה בפיגועי הירי והעובדה שהערבים החליטו להוציא את הנשקים אין מנוס ממבצע צבאי רחב היקף לביעור קיני הטרור ואיסוף הנשק. הרעיונות המוכרים של הרס בתי  מחבלים, או מעצרים בפינצטה אינם רלוונטים. השד יצא מהבקבוק ומוכרחים לזהות, להכיר ולהבין את הבעיה.  אלא שבאותה מידה אין מנוס מלהבין כי הממשלה והצבא אינם מסוגלים לעשות זאת מרצונם החופשי. לא ניתן לסמוך על בני גנץ שעסוק במחוות לרשות הפלסטינית והתרפסות בפני חוסיין א-שייח שיהיה מסוגל לצאת למבצע צבאי רחב היקף, לא ניתן לסמוך על צה"ל שנשען על התיאום הביטחוני שיהיה מסוגל להשתנות ברגע אחד ובזמן הדרוש בלי שנחכה חס ושלום לפיגוע דומה למלון פרק שגרם אחרי עשרות פיגועים נוראיים ונרצחים רבים לעשות סוף סוף את המינימום הדרוש.

הבעיה היא בראש. וכשהבעיה היא בראש  - מי שיכול להוביל שינוי הוא רק מי שהראש שלו  מתוקן - מי שמזהה את האויב הערבי ואינו משועבד לתיאום הביטחוני או לאלו המשועבדים לתיאום הביטחוני.

אסור לנו לחכות להלוויות.

אסור לחכות למלון פארק.

האחריות היא עלינו - לקחת את גורלנו בידינו ולצאת לשטח.

להתריע בזמן ולא לתת לשלטון - לא הדרג המדיני ולא השלטון הצבאי להכיל את הטרור.

ההפגנות האלו חשובות כי החיים שלנו ושל הילדים שלנו תלויים בהם.

ובקיצור: צאו להפגין! תמיד עדיף לבוא להפגנה מאשר לבוא להלוויה.