סיור לימודי בעקבות פועלם ההיסטורי של אנשים רבים בחיי המדינה שהיו ואינם, ברחבי בית העלמין הר המנוחות בירושלים. מצורף סיכום הטיול כפי שנרשם בידי ירון בוצר.
בין מגוון הסיורים אותם אנו עורכים בארצנו, מעת לעת אנו פוקדים את בתי העלמין ובעזרת מדריכים רבי ידע וכישרון המשמשים כדוברים לישני הנצח מתחברים לשעה קלה אל פועלם ואל התקופה ההיסטורית בה פעלו.
בעת הסיורים המלומדים בין טורי המצבות הנמשכות עד קצווי הצער אך מחברות אל אנשי המעשה של פעם אינני יכול שלא להיזכר בשורה משירה של לאה גולדברג "גשרים ישרים וגבוהים מאתמול למחר" אשר אף אם הוצאה מהקשרה מתארת בצורה כל כך קולעת סיורים אלו.
את סיורנו פותחת תרצה רבינוביץ', מנהלת תחום פיתוח תכנים מיד בן צבי, בכניסה לבית העלמין הר המנוחות בסקירה קצרה על ההיסטוריה של המקום בהשיבה אותנו אל עיצומה של מלחמת הקוממיות ואל חסימת הגישה להר הזיתים ששימש מזה אלפי שנים כבית העלמין של העיר עקב המצב הביטחוני המעורער בבירה.
צורך השעה אילץ את החברה קדישא לטמון בקבורה זמנית את מאות ההרוגים במלחמה וכן את אלו שמטבע הדברים הלכו לעולמם בבית הקברות שיח' באדר א' הסמוך לבית המשפט העליון של ימינו, ולאחר המלחמה כאשר הר הזיתים נותר בידי הליגיון הירדני הוכשר הר המנוחות כבית הקברות של העיר, בו נטמנו ונטמנים עד היום יותר מ140,000 נפטרים אשר בין סיפוריהם ומורשתם נסייר היום.
לסיום מספרת תרצה כי עקב עבודתה במכון יד בן צבי הובילה סיורים רבים אל קבר הנשיא השני ועל מנת להעשיר ולגוון את הסיור חקרה ומצאה בשטח עצום זה סיפורים המעצימים את הביקור ואת הידע ההיסטורי המלווה את הסיורים.
החיד"א והרב קרליבך
עם תחילת סיורנו אנו חולפים על פני מקום מנוחתו של החיד"א שעצמותיו הועלו מאיטליה בידי הרב הראשי יצחק ניסים ובסמוך לו נותר מקום פנוי לרב ניסים עצמו, הרב ניסים זכה לראות באיחוד ירושלים ולהיטמן בהר הזיתים המשוחרר ולכן לצד החיד"א נטמן הרב מרדכי אליהו שגם הוא לקח חלק בהעלאת עצמותיו של החיד"א, מעל קבריהם הוקם מבנה גדול לצרכי עולי הרגל לקיברם.
לא רחוק משם אנו חולפים על פני מצבת הרב שלמה קרליבך אשר אזכרתו הלא שגרתית בחודש חשוון מלווה בניגוני כליזמרים הזוכרים את דרכו המוזיקלית להפצת התורה.
הורי הל"ה
המשך הניווט על ידי מדריכתנו בינות החלקות מביא אותנו אל החלקה הותיקה שם סביב מקום מנוחתם של הורי מחלקת הל"ה מגוללת תרצה מסיפוריהם של דור מקימי מקימי המדינה. בחלקה הותיקה טמונים עשרות אזרחים שנרצחו בהפצצות הליגיון הירדני את ירושלים של ימי מלחמת העצמאות, כאשר על כל קבר הונח דגל הלאום בידי אנשי הביטוח הלאומי ביום הזיכרון. בינותם טמונים גם 77 חללי צה"ל מאותה מלחמה אשר מסיבות שונות העדיפו משפחותיהם כי יקברו בבית עלמין אזרחי.
מדריכתנו ממשיכה ומתמקדת בסיפור מחלקת הל"ה אשר נפלה בדרכה לסייע ליישובי גוש עציון הנצור ואשר חלליה נקברו בגוש, ולאחר מכן הועברו בידי הרב גורן למנוחת עולמים בהר הרצל. רבים ממשפחות הלוחמים אשר התאחדו אל מול הגורל המשותף של בניהם בחרו להיקבר בבוא זמנם בחלקה סביבה אנו ניצבים ובאופן חריג על כל מצבה מצוין קישרה המישפחתי אל לוחם הל"ה שנפל. עוד ממשיכה תרצה וחולקת כי ההסעות לטקס הזיכרון לזכרם של פלוגת הל"ה היו מגיעות להר הרצל ואז ממשיכות לכאן לאזכרה נוספת של בני משפחותיהם. תרצה ממשיכה ומפרטת כיצד לאחר השתדלות של הרב גורן הובאו 230 נופלי הגוש להר הרצל והיו הראשונים להיטמן בו וגוללת את הסיפור הלא יאמן של זיהוי 12 מתוך נופלי הל"ה על ידי גורל הגר"א בידי הרב אריה לוין.
אשר חירם
אנו ממשיכים בצעידה שקטה בעקבות מדריכתנו במורד ההר אל מצבה חריגה בינות לוחות השיש האינסופיים, מקום מנוחתם של אשר חירם וזוגתו המעוצב בצורת קבר צבאי. תרצה מספרת כי עיצוב זה משך מיד את תשומת ליבה, וחקירה מאומצת גילתה כי אשר חירם שלא היה חייל במותו זכה במצבה חריגה זו עקב היותו האיש אשר עם קום המדינה תכנן את בתי הקברות הצבאיים ובראשם הר הרצל. עוד תכנן אשר חירם את צורת המצבה הצבאית הכוללת כרית המתכתבת עם האבן עליה ישן יעקב בסיפור סולם יעקב וערוגה המחברת את האבן הדוממת עם הזיכרון המטופח וחי עדיין. עם מותו בשנת 74 הונחה על מקום מנוחתו מצבה צבאית כהוקרה על פועלו.
לאה גולדברג
לא הרחק משם במקום בו מסופר כי מקוננות האיילות בלילות, נחה המשוררת לאה גולדברג במרכז חלקת הפרופסורים של האוניברסיטה העברית בסמוך לאברהם אבן שושן, בן ציון דינור, ריכרד קאופמן, משה שטקליס ועוד רבים מהצמרת האקדמית של מדינת ישראל הצעירה.
תרצה מקריאה מנימוקי ועדת פרס ישראל אשר הוענק לה באופן חריג לאחר מותה אך גם ללא נימוקי הועדה נראה כי אין איש בקהל אשר אינו מכיר את פועלה של האשה אשר על סיפוריה גדלנו, ואשר שיריה הינם חלק בלתי נפרד מפס הקול של המדינה, אף כותרת הסיור "ובדמם הבוקר יעלה" לקוחה מתוך שירה - העץ. תרצה מפנה את תשומת ליבנו לשורה שכתבה ונחקקה על מצבתה "המילים היו נעורי ושנותי הן האבן הזו שעל פי", מילים שנכתבו בשנותיה האחרונות כאשר משוררים צעירים ומבקרי ספרות ביקרו קשות את כתיבתה וגרמו לה לחדול מכתיבה להתכנס אל עצמה ולעסוק בציור. השטר בן מאה שקל עליו מופיעה דמותה ונכנס למחזור הכספים לא מכבר מוכיח כי מאז נמוגה כל ביקורת שהיא ולאה גולדברג אומצה על ידי המימסד ועל ידי הדורות שגדלו לאור יצירתה.
למראשותיה של לאה ניטמנה אמא צילה, אשר קיבלה בשמה את פרס ישראל ועל מצבתה חקוק באופן חריג "אם המשוררת לאה גולדברג", משפט המנציח את היחס הקרוב והייחודי בן שניהן.
חלקת יקירי ירושלים
טיפוס נוח אל פיסגת הר המנוחות מוביל אל חלקת יקירי ירושלים הבולטת במרווח הרב בין הנטמנים ובנוף הנהדר הנישקף ממנה, בעיקר מצפון שם ניתן לצפות אל הכניסה לבירה ואל הפלא ההנדסי של גשר הרכבת החדש אך גם להבחין במאמץ ההנדסי העצום שהושקע בהר עצמו כדי לפנות מקום למאות אלפי דרי עולם.
תרצה מספרת כי עם חניכת בית העלמין הושארה חלקה זו בכוונה ליעדה לחלקת גדולי האומה ואף הועלו עצמותיהם של חלק מגדולי הדור לכאן, אך עם מותו של אליעזר קפלן שר האוצר וקבורתו בהר הרצל נחנכה חלקת גדולי האומה שם ואילו זו הומרה לימים לחלקת יקירי העיר ירושלים, בה עומדת למי שזכה בתואר זה הזכות להיטמן שם עם בני זוגם. כאן טמונים בין השאר המשורר חיים גורי, אשת הקולנוע ליה ון ליר, איש ידיעת הארץ דוד בנבנישתי וכן איש הטלויזיה יצחק שימעוני אשר על קיברו נחרט המשפט עימו היה מזוהה יותר מכל בחייו "התחלתי ולכן אסיים" המקבל משמעות רחבה יותר ואף מעלה חיוך קטן על פנינו.
תרצה בוחרת להתמקד בסופר אהרון אפלפלד ותוך שהיא קוראת מכתביו מציירת קוים לדמותו, ניצול שואה אשר שרד לבדו ביערות כילד בן 8 ואשר לאחר עלייתו ארצה ללא השכלה פורמלית הצליח בכוחות עצמו להגיע לשורה המובילה של סופרי ישראל. תרצה מפרטת כיצד השפיעו חוויות ילדותו הקשות על יצירתו וכיצד למרות שחי עשרות שנים בארץ כמעט ולא כתב על הווי החיים של ארץ המולדת.
כעת מובילה אותנו מדריכתנו אל פינה דחוקה בין גדרות החלקה בה אנו מוצאים את מצבתו של מחבר הימנון המדינה נפתלי אימבר. על קיברו נחקק "בעל התקוה" והשורה האחרונה משירו המקורי "כי רק עם אחרון היהודים גם אחרית תקוותנו".
נפתלי אשר כתב את התקווה בצעירותו התמכר לטיפה המרה וגלה לניו יורק שם נפטר חסר כל, יהודה עמיחי כתב עליו כי "כתב את התקוה, השתכר באוהיו ומת בלי תקוה".לאחר ייסוד חלקה זו הועלו עצמותיו עוד כאשר ניסו להגדירה כחלקת גדולי האומה, אך
הושהו באוניה עד תום חגיגות יום העצמאות (מעשה שעורר שערוריה בזמנו) וניטמנו בח' באייר מעט לאחר צאת החג כחקוק על מצבתו.
בחלקה קבור גם סופר ומשורר עלום בשם יעקב כהן שעל קברו נחקק "אריאל החוזה" כשם אחת מיצירותיו. האיש, שאינו מוכר לנו כלל היום הוא חתן שני (!) פרסי ישראל והיה סופר מוערך ביותר בשנות הארבעים והחמישים... כך חולפת לה תהילת עולם...
חלקת הנשיא בן צבי
חלקת נשיאה השני של מדינת ישראל מוקפת ברחבה מרוצפת ובעצי נוי המספקים צל לנוחות סיורנו. בלב הרחבה מתנשאות מצבותיהם של הנשיא יצחק בן צבי ואישתו רחל ינאית כשמסביבם טמונים בני משפחתם, ביניהם אחיו אהרון ראובני, והארכיאולוג בנימין מזר בעלה של אחות הנשיא.
תוך זמן קצר אנו מתכנסים סביב מדריכתנו החושפת את תולדותיו של בן צבי. יצחק נולד למשפחת שימשילביץ ברוסיה ובעת נערותו עלה לארץ לאחר שמשפחתו נשלחה לגלות בסיביר לאחר גילוי נשק בביתם (נשק שניצבר על ידי יצחק ואחיו לצרכי הגנה יהודית). בן צבי היה ממייסדי ארגון השומר ובר גיורא ולאחר מכן היה פעיל בולט במוסדות הציוניים עד למינויו כנשיאה השני של מדינתנו.
תרצה ממשיכה לתאר בצורה קולחת תוך הצגת תמונות היסטוריות את תכונותיו הבולטות. צניעות בשלה סירב לעבור ל"ארמון שוקן", אותו יעדה המדינה למשכן הנשיא בירושלים והמשיך לדור בביתו הקטן ברחביה, סרובו לקבל העלאה למשכורתו אף שהשתכר כמעט חצי מנהגו האישי, והדרך בה שיכנע אותו שלישו לקנות חליפה חדשה בטענו כי מדובר בחליפה לצרכי עבודה ואין בכך בזבוז כלל. בית הנשיא באותם הימים שכן בצריף, הקיים עד היום ומהווה אתר מורשת.
עוד נודע הנשיא בחיבתו הרבה ליהודי ארצות האיסלם ובדרכים הרבות בה ניסה לקרב ביניהם לממסד המנוכר של אותה תקופה, ביניהם חקירה של תרבות יהודי המזרח וכינוס ערבי ראש חודש במעונו אליהם הזמין נציגי עדות וגלויות שונות.
מדריכתנו ממשיכה לתאר את פועלו ואת פועלם של בני משפחתו בחן ובשנינות, ומתארת את האבל הרב שהשתרר עם מותו ומסע הלוויה ההמוני ברחובות הבירה, אשר עקב הדוחק הרב של ההמונים שרצו להשתתף בו התנפצו חלונות הראווה של החנויות הסמוכות, ובימי האבל אשר הוכרזו סביב העולם בין השאר גם בקונגו ובקובה הרחוקות.
תרצה מסיימת את סיורנו בהזכרת תרומתו של אהרון ראובני, אחיו של הנשיא בן צבי בקביעת שמה של המדינה החדשה שנולדה בדיוק לפני שבעים שנה היום - ה' באייר תש"ח - מדינת ישראל, אשר הצלחתה ושגשוגה נובעת מתרומתם המשותפת של רבבות אנשי המעשה שבדרכם הארוכה אנו צועדים.
תודות:
לתרצה רבינוביץ' על סיור מעמיק ומלא חן בהיסטוריה של המדינה ובנגיעה קטנה בפועלם של בוניה,
לסבא-עמית על היוזמות האינסופיות,
ולעמיתים שבאו ללמוד ולזכור.
