כל ימיו חי רבי חיים בן עטר, בעל 'אור החיים' הקדוש, בעניות רבה. לפני מותו אמר לאשתו שאם לא תהיה לה ברירה, תמכור את התפילין שלו לאיש ירא שמיים תמורת סכום הגון. והוסיף: "אבל תזהירי את הקונה שיתייחס אליהן כראוי, יקפיד מאוד לעסוק בענייני קדושה בלבד כל עוד הוא לובשן ולא יסיח את דעתו מהן!"
כפי שחשש אור החיים, לאחר פטירתו נקלעה הרבנית לעניות מחפירה, וחשה שאם לא תעשה מעשה היא עלולה לגווע ברעב. בלב כבד עלתה לקבר בעלה והשיחה את מר לבה, סיפרה על מצבה העגום ושאין בידה דבר מלבד התפילין הקדושות שלו שתיאלץ למוכרן כפי שהתיר לה. הניחה את ראשה על הציון והתחננה בבכי שיסלח לה על הצעד שהיא עומדת לעשות.
כאשר חזרה האשה לביתה חשה בהקלה, כאילו זכתה באישור נוסף מבעלה על מכירת התפילין. לאחר תקופה קצרה הצליחה למכור את התפילין לסוחר עשיר וירא שמיים. היא הדריכה אותו כיצד עליו לשמור על התפילין בהתאם לקדושתן. האיש, שידע מגדולתו של 'אור החיים', הבטיח לה שישמור על התפילין מכל משמר וילבשן בקדושה בלבד.
הסוחר עמד בדיבורו. כשלבש את התפילין התנזר מכל ענייני החולין אפילו במחשבותיו והיה דבוק בתפלה ובתורה בלבד, ורק לאחר שחלצן חזר להגות בעסקיו הגשמיים. מאז שהחל להניח את התפילין, חש בהתעלות עצומה בתפילתו. לפני כן היתה תפילתו שגורה בפיו ונאמרה כלאחר יד ואילו כעת בקעה מנימים נסתרים בנפשו שכלל לא ידע על קיומם. הוא הבין שקדושת התפילין של הצדיק משרה עליו רוח ממרום והקפיד מאוד על קדושתן.
בוקר אחד, בעוד הסוחר שקוע בתפילתו המרוממת, הגיע אליו פקיד בכיר שעבד אצלו, ולחש באזנו שהגיעה הזדמנות עסקית בלתי חוזרת שלא ניתן לדחותה. הסוחר ניסה לרמוז שאינו יכול להתפנות לדברי חולין, אך הפקיד לא הניח לאדונו ושב והדגיש עד כמה חשוב לעשות דווקא כעת את הפעולה העסקית הבהולה, וכמה יפסיד אם יפספס אותה. הסוחר חש שלא נותרה לו ברירה. הפסיק לרגע את תפילתו, הורה לפקיד במילים ספורות מה לעשות, ומיד חזר לסידור. אך לפתע חש שמשהו השתנה; כל ההארה המיוחדת נעלמה ופרחה כאילו לא הייתה מעולם...
הוא ייסר את עצמו: אני בעצמי אשם בדבר בגלל שפגמתי בקדושת התפילין של אור החיים הקדוש! הוא נטל את התפילין והביא לבדיקה אצל סופר סת"ם. הסופר פתח בחרדת קודש את בתי התפילין, גולל בעדינות את הקלפים ונדהם למראה עיניו. הסוחר שהבחין בתדהמתו ניגש מיד לראות מה הסיבה לכך וצעקה נמלטה מגרונו. כל ארבע הפרשיות היו ריקות לחלוטין! כל האותיות פרחו ואינן...
נקודה למחשבה
אור החיים הקדוש נפטר ב-ט"ו תמוז, ורבים עולים לקברו שבהר הזיתים ביום זה. הסיפור על התפילין מזכיר את חטא העגל שאירע בי"ז בתמוז; גם אז פרחו האותיות של עשרת הדברות מהלוחות שהחזיק משה רבינו, הלוחות נעשו כבדים ונשברו.
אור החיים חי בעוני ובדוחק אבל היה עשיר גדול בתורה ובקדושה, דווקא הצמצום הגשמי הביא לעשירות מופלגת ברוחניות. שיהיה ברור: אף אחד מאתנו לא צריך להיות עני. יהי רצון שנזכה כולנו לעושר והרחבה! אבל עלינו להשתמש בכסף ובזהב כאמצעי למעשים טובים ולקדושה, לא לשכוח מה עיקר ומה טפל, לא לרקוד סביב עגל הזהב ולא להסיח את הדעת מהתפילין.
פורסם בעלון 'התחדשות' - מתורתו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א
