לסיפור לילדים להאזנה - האדמו"ר משטיפנשט ועלילת השוטר
רבי אברהם מתיתיהו משטפנשט היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין שציווה לקרוא לו על שמם של רבי אברהם המלאך, ומתיתיהו בן יוחנן החשמונאי, לפני כ-90 שנה.
רבי אברהם מתיתיהו סיפר שהוא עוד זכה ללמוד עם סבו הקדוש את אותיות הא-ב עד האות יוד
והלימוד הזה השפיע עליו לכל חייו.
בגיל 21 קיבל על עצמו את האדמורו"ת, לאחר פטירת אביו רבי מנחם נחום משטפנשט. הוא הנהיג את חסידיו שברומניה ביד רמה, אך הצניע בכל כוחו את גאונותו המופלגת. הוא היה מסתגר בחדר ולומד כמה שעות ביום, אך כאשר הדלתות היו נפתחות, כל הספרים היו מונחים בארונות. פעם אחת מקורבו ראה ספר קבלה על שולחנו, ופתח אותו על מנת לראות מה הוא, ומאז הספר נעלם.
פעם אחת שני רבנים גדולים ברומניה, התווכחו ביניהם בדבר הנוגע להלכה למעשה, והיו נצרכים לתשובה מיידית. בגלל הדחיפות הם הרצו את דבריהם בפני רבי אברהם מתיתיהו, שאמר להם בדרך אגב שהדברים מפורשים בט"ז בסימן מסוים, ובכך פתר את המחלוקת, ומייד המשיך לדבר איתם על דברים אחרים כדרכו.
רבי אברהם מתיתיהו, כמעט שלא אמר דברי תורה, והיה כמעט בלתי אפשרי להיווכח בגאונותו, אך בני דורו ברומניה העריצוהו, והיו באים אליו בהמוניהם. וכך תיאר אותו רבי בצלאל זאב שפרן, ראש רבני רומניה: "כי הנה מה יפה כוחו של אותו צדיק, האי סבא קדישא...העובד את ה' ביראה ואהבה, ירא את ה' מאוד, וגם נשיא אלוקים הוא בתוכנו... ולא יהין שום אחד מאחינו בני ישראל לעבור על דבריו, אל כל אשר יאמר כי הוא זה".
רבי אברהם מתיתיהו, היה בעל מופת מופלג, וזכה לכבוד מופלג גם בקרב השלטונות, עד שרבים מבין אנשי השלטון והצבא ברומניה היו באים להתייעץ אתו.
בעקבות כך שבשואה הנוראה נחרבה יהדות רומניה כמעט כליל, הועלה ארונו של רבי אברהם מתיתיהו לארץ ישראל בשנת תשכ"ט ומנוחתו כבוד בבית העלמין נחלת יצחק בגבעתיים.
לעוד סיפורי צדיקים להאזנה
החניוקים של הצדיק.
בבית מדרשו של רבי אברהם מתיתיהו, ישבו כמאה בני תורה, ועסקו בתורה יומם ולילה. בעוד שכל צרכיהם סופקו על ידי רבי אברהם מתיתיהו. יום אחד, פגש גביר אחד שהיה מאוד מכובד, אך גם כל דעת. הגביר הביט בזלזול בבני התורה והפטיר כלפיהם: "חניאקע'ס"(מיושנים)!
כאשר שמע רבי אברהם מתיתיהו את הדבר, זימן אליו את בני החבורה ואמר להם: "חניאקעס- ראשי תיבות- חסידים, נבונים, יראים, קדושים, סבלנים!"
(בקדושה של מעלה - עמ' רנ"ו)
רואה מחסן מקילומטרים...
סיפור שקרה בעיר הרץ שברומניה: בת של אחד מחסדיו של רבי אברהם מתיתיהו, נעלמה. והתחילו כולם לחפש אותה בקדחתנות בכל העיר, ואף בשדות שסביבותיה, אך עקבותיה של הילדה נעלמו.
בני המשפחה והקרוביהם התכנסו יחדיו לטכס עצה ולהתפלל. אחד מהם הציע לאבא הדואג, לרוץ לבית הדואר ולהתקשר לרבי אברהם מתיתיהו. באותם ימים כמעט ולא היו טלפונים בנמצא. אך בביתו של רבי אברהם מתיתיהו היה טלפון.
האב רץ לבית הדואר והתקשר לרבי, שענה לו מייד שילך לחפש במרתף ביתו. בני המשפחה כבר חיפשו במרתף ולכן נטו שלא ללכת. וסברו שכנראה הרב לא יידע שהם כבר חיפשו במרתף. אולם אחד מבני המשפחה רץ במהירות למרתף ושמע כל בכי חרישי עולה מהמרתף. הוא פתח במהירות את הדלת ומצא את הילדה בריאה ושלימה. התברר שהיא ירדה לשם במשחקה ונרדמה בפינה, וכשבאו לחפש אותה, לא שמו לב שהיא ישנה בפינת המרתף.
(מסילות - עמ' 79)
גופו שלם.
כאשר העלו את ארונו של האדמו"ר מהעיר שטפנשט, לארץ ישראל, 35 שנה לאחר פטירתו, התלבטו האם לפתוח את הארון ולקבור את האדמו"ר ללא ארון, כמנהג ארץ ישראל. ופסק רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק, שיעשו חור בתחתית הארון. כשהתברר שהגוף הקדוש שלם כביום פטירתו, ציווה הרב לנדא שישימו אותו במיטה כמו שאר הנפטרים כמנהג ארץ ישראל. אנשי החברא קדישא יצאו מחדר הטהרה מרוגשים ואמרו שזה נראה כאילו הוא נפטר ממש עכשיו, ואמר הרב לנדא שאפילו הפנים שלו היו מאירות.
(שערי נחמה - עמ' 97)
זכותו תגן עלינו
