לספור השמע לילדים - רבי שלומקע מזוויהל והמחותן העני - באתר סיפורי צדיקים
רבי שלמה גולדמן מזוויהל היה האדמו"ר השלישי בשושלת זוויהל, ואחד הלוחמים הרוחניים הגדולים בתקופת השואה לפני כ80 שנה.
רבי שלומק'ע מזוויהל למד אצל הגאון רבי דוד משה מטשורקטקוב. בגיל 32 שלח אותו רבו הגדול, בחזרה לזוויהל לשרת את בני קהילתו. רבי שלומק'ע מסר את נפשו בתקופת הקומוניזם על הקמת תלמוד תורה בביתו, עד שבנו רבי משה גדליה מזוויהל נלקח לסיביר, ואילו הוא ונכדו ברחו לפולין, רבי שלומק'ע ונכדו קיבלו אישור כניסה לארץ ישראל בהשתדלותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שהיה רבה של ארץ ישראל באותה תקופה.
רבי שלמק'ע השביע את נכדו שלא יגלה מי הוא, ואמר לו שהוא "זרק את אדמו"רותו לים". במשך זמן רב אף אחד לא ידע מי הוא, עד שיום אחד הגיע חסיד זוויהל לארץ ישראל וזיהה את רבי שלומק'ע, ומאז הכירוהו.
רבי שלמק'ע היה צדיק יסוד עולם ובעל מופת פלאי, וביתו היה פתוח לרווחה לכל שפל ונדכה ואפילו לחתולים שהיו שוכנים בביתו דרך קבע והיה מטפל בהם בעצמו. רבי שלומקע, היה הולך כל יום לתפילה בכותל המערבי, והיה יושב שם עם כל העניים ומקבצי הנדבות.
לקראת סוף השואה, כאשר הייתה סכנה עצומה שהנאצים יכבשו את ארץ ישראל, עלו רבי שלומק'ע מזוויהל, ורבי ישראל מהוסיאטין לתפילה יחדיו, על ציון "האור החיים הקדוש". לאחר תפילתם המשותפת, אמר רבי ישראל מהוסיאטין, שהנאצים יכשלו ולא יכבשו את ארץ ישראל. רבי שלומק'ע נפטר ביום שבו גרמניה נכנעה ללא תנאי - בכ"ו אייר תש"ה בספירת "יסוד שביסוד".
סיפור השמע המקסים לילדים- רבי שלומק'ע מזוויהל והמחותן העני (קישור)- באתר סיפורי צדיקים
רבי שלומק'ע פנה לבחור בשם ישראל גרוסמן (לימים ראש ישיבת פינסק קרלין ואביו של הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק), וביקש ממנו ללמוד יחד איתו, כל יום הם היו לומדים שני דפי גמרא בבקיאות. החברותא של רבי שלומק'ע עם הבחור, המשיכה למשך תקופה ארוכה.
יום אחד בעודם לומדים, נכנס לבית הכנסת אברך עם תיק טלית ותפילן, האברך התארגן לתפילה בנינוחות מריבית בעודו הולך הלוך ושוב בבית המדרש, ואף מפזם לעצמו ניגון חרישי. רבי שלומק'ע הרים את עיניו הקדושות, הביט באותו אברך, ופתאום קם בבת אחת ניגש לאברך וזעק עליו: "מה עשית אתמול בלילה...! אותו אברך נהיה חיוור כסיד, תפס את תיק התפילין והטלית שלו בבהלה וברח מהמקום כל עוד נפשו בו.
בראות החברותא את מעשה הפלא, נבהל כל כך עד שברח מהמקום, ולקח זמן רב עד שהצליח להירגע, המחשבה שהוא לומד עם צדיק שצופה ורואה למרחוק, ויודע מה עושה אדם בחדרי חדרים, הבהילה אותו עד מאוד. הוא הרגיש שהוא כבר לא יכול לשבת מול הרבי שיודע בדיוק מי הוא וכל מה שעובר עליו. כעבור כמה ימים פנה אליו רבי שלומק'ע ושאל אותו מדוע הוא הפסיק לבוא לחברותא: "האם החברותא לא מוצאת חן בעיניך?" ענה לו הבחור שהוא פוחד ללמוד איתו אחרי מה שראה בתחילת השבוע. ענה לו רבי שלומק'ע: "מדוע? הרי לא התכוונתי אליך..." רבי ישראל גרוסמן, סיפר שהוא ממש הצטער להפסיק את החברותא אבל הפחד והרעדה גברו עליו.
מפי בעל המעשה
לב ישראל עמ' תרצ"ט
כאשר התחתן נכדו של רבי שלומק'ע מזוויהל, היה רבי שלומקע נוכח בחופה, ולאחר החופה הלך לכותל. לאחר זמן מה, חיפשו האנשים את רבי שלומק'ע ושלחו שליחים שיחפשו אותו בכותל. פתאום רואים השליחים את רבי שלומק'ע חוזר מהכותל, אבל יחד איתו מגיעים כל העניים וכל ה"ארחי פרחי" שהיו יושבים באופן קבוע בכותל.
רבי שלומק'ע הביא את כל "המוזמנים" שלו לסעודת החתונה, והם התיישבו יחד עם כולם. אבי החתן היה אדם "מאורגן", וממש לא התאים לו לראות את כל ה"ארחי פרחי" של ירושלים בתוך חתונתו. הוא פנה לרבי שלומק'ע וטען לפניו שזה ממש לא מתאים, ענה לו רבי שלומק'ע: "אלו האורחים שלי..."
האדמו"ר מרחמסטריווקא
ויהי בנסוע עמ' ל'.
ר' אליה רוט היה משמשו הקרוב של רבי שלומק'ע. הוא היה רואה באופן קבוע מופתים מסמרי שיער. והוא היה פונה לרבי שלומק'ע להבין את פשר הדברים. אמר לו רבי שלומק'ע שזה "שום דבר", זה כמו מסמר על הקיר שעליו המלך החליט לתלות את הכתר. זה לא אומר שהמסמר הזה הוא מיוחד בשום צורה שהיא.
רבי שלומקע הצליח לשכנע את ר' אליה רוט בעניין, עד כדי כך שהוא ממש הרגיש שרבי שלומק'ע הוא איש רגיל לגמרי, בדיוק כמו שאר האנשים. ולכן רבי אליה רוט לא התיייחס לרבי שלומק'ע, בכבוד יוצא דופן. בסופו של דבר מסמר על הקיר, בדיוק כמו שאר המסמרים, ופשוט המלך הוא זה שהחליט לשים עליו את הכתר.
יום אחד ביקר ר' אליה רוט, אצל אחד מצדיקי ירושלים, שביקש ממנו שיספר קצת על רבי שלומק'ע. ענה לו ר' אליה רוט שאין כל כך מה לספר: "בסופו של דבר רבי שלומק'ע הוא כמו מסמר על הקיר שעליו החליט המלך לתלות את הכתר". הצדיק הירושלמי נתן לו "שטיפה" כבדה, שיבין את מי הוא משמש, ושניהם נפעמו איך הצליח ר' שלומק'ע להסתיר את עצמו אפילו מ"המשמש" שלו!
חתולים רבים היו גרים בביתו של רבי שלומק'ע דרך קבע, מסבירים שכנראה רבי שלומקע היה מתקן נשמות ועוד כוונות עליונות, ר' אליה רוט הסביר שמלבד העניינים הנסתרים, רבי שלומק'ע היה כל כך רחמן, ופשוט דאג גם לחתולים.
פעם אחת בעת חצות לילה פנה רבי שלומק'ע לר' אליה וביקש ממנו שילך לשטיבלעך של בית ישראל כי אחד החתולים נעלם, והוא נמצא מתחת למכסה העץ של אחת המדרגות ואינו מצליח להשתחרר. לכן הוא מבקש מר' אליה שיגיע לשם וישחרר אותו...תוך כדי דיבור חזר בו רבי שלומקע' ואמר: "די, די, אינך צריך... החתול כבר מצא את החור שאפשר לצאת דרכו...". בעודם ממשיכים לדבר, הגיע החתול ונכנס לביתו של הצדיק.
איש חסיד היה- עמ' קל"ב
