לכבוד ח"י אלול, יום הולדתו של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, בחרנו להביא דברים שכתב הרב משה צבי סגל זצ"ל כפי שהתפרסמו בביטאון "החשמונאי".
נראה שהדברים מלמדים לא רק על אדמו"ר הזקן אלא גם על הכותב, הרב סגל, שהיה נאמן בכל לב לדרכו של אדה"ז.
ר' שניאור זלמן מליאדי
הרב שניאור זלמן נולד בח"י באלול ה'תק"ה, דור שביעי למהר"ל מפראג ומיוחס לזרע הגאונים מבית דוד. כבר מילדותו נחשב לעילוי בתורה. בהתבגרו ניהל תעמולה בין יהודי רוסיה לעסוק בעבודת האדמה. היה תלמיד בית מדרשו של המגיד ממזריטש בתורת החסידות מיסודו של הבעש"ט.
בשנת תקל"ב הניח את היסוד לחסידות חב"ד ואחרי זה יסד את הישיבה בליז'נה. בתקל"ז עורר תנועה לעליה לארץ ישראל שבראשה עמד הרב מנחם מנדל מויטבסק ואז החל בפעולה רחבה למען היושבים בארץ הצבי ע"י ארגון התמיכה הכספית עבורם. השפעתו התגברה במידה רבה ע"י הפצת כתביו בהלכה ובחסידות חב"ד. הוא הופיע בויכוחים פומביים ויצא כמנצח.
בשנת תקנ"ז פרסם את "ספר של בינונים" (הנקרא "תניא"). זהו הספר הקלאסי של תורת חב"ד. בשנת תקנ"ט באסרו חג הסוכות נאסר ע"י הממשלה הרוסית כמורד במלכות (כך העלילו עליו מתנגדיו). הוכחות לכך היו תעמולתו לנסוע לא"י ותורתו הנסתרה שהטיף לה בין חסידיו. כל זה היה בעיני הרשות כעין אגודת סתרים של קושרי קשר.
בי"ט בכסלו שוחרר ממאסרו ויום זה נקבע ליום חג ברוב שמחה לזכר שחרורו של "הרבי הזקן". שחרורו עוד הגביר את השפעתו והמונים נהרו אל תחת דגלו. כך נוצרה עוד בחייו תנועת חסידי חב"ד אשר במשך דורות גדלה והתחזקה ביהדות רוסיה ומחוצה לה.
ביום כ"ד בטבת נתבקש לישיבה של מעלה ומצבת קבורתו בעיר האדיטש פלך פולטבה שבאוקרינה.
הקב"ה צמצם רצונו וחכמתו בתורה ובמצוותיה למען תוכל נשמת האדם להשיגם ולהגשימם במעשה. נמצא שהקב"ה אוריתא וישראל חד הוא. כל המעשים שאינם ברוח התורה הם הבל ורעות רוח כי אין בהם חיות אלוהית לקיים אותם. יש ערך לחיי האדם אם הם מכוונים לצד הקדושה ואז אישיותם הנפרדת הופכת להכלל בנפשו האלוהית שהיא חלק אלוה ממעל. "שכר מצוה – מצוה" אם מקיימים מצוה לשמה, כלומר באהבת ה' ויראתו, הרי ענג ושמחה מציפים את הנפש והוא תענוג מעין עולם הבא. תהליך זה של עבודת ה' באהבה עילאית יכול היה להביא לידי ביטול גמור של הגוף החומרי אילולא הסגולה המיוחדת הצפונה בתורה. פרחה נשמתם של ישראל בשמעם את עשרת הדברות מפי הגבורה והחיה אותם טל תורה שבו עתיד הקב"ה להחיות את המתים לעתיד לבוא ואז תחיינה העצמות היבשות "ויתגלה אור ה' לישראל ע"י התורה. ומיתרון ההארה לישראל יגיה גם חושך האומות כמש"כ והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך", "ותכלית השלמות של ימות המשיח ותחית המתים תלויה במעשינו ועבודתנו כי גורם שכר המצוה היא המצוה עצמה".
קדושתו וערכו עולים על קדושתם וערכם של כל העולמות העליונים "הניח כל צבאות מעלה הקדושים והשרה שכינתו עלינו להקרא אלהי ישראל". ובאמצעות עם ישראל מתגלית מלכות ה' בעולם, ועל כן כל איש מישראל אפילו קל שבקלים, יש בנשמתו ניצוץ אלוהי וראוי לאהבה ולחמלה.
פסגת קדושתה – בבית קדש הקדשים בלוחות הברית של האבנים הגשמיות. גם קדושה זו היא למעלה מקדושת העולמות העליונים כי בלוחות הברית שרתה השכינה. אמנם משחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה והעוסק בתורה שכינה עמו בכל מקום. אעפ"כ יש "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארץ הקודש להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק כאילו היום ממש נתן ה' רוחו עלינו... כמדת קודש העליון המאיר לארץ הקדש המתחדש ומתרבה תמיד כדכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".
כדי להגיע לשלמות הישראלית הזאת, יש להדבק במדותיו של הקב"ה, לעשות חסד ומשפט ולנהוג גם במדת הגבורה להפרע מן הרשעים ולענשם בעונשי התורה, לעמוד בנצחון נגד כל מונע מעבודת ה' ונגד כל מונע "מהיות מלא כבוד ה' את כל הארץ" כמלחמות ה' אשר נלחם דוד המלך ע"ה. למען נוכל באין מפריע להשתחוות ולהודות לה' ולקשור את נפשנו בה' חיי החיים ולקבל מלכותו ולעבדו.
*
יורשיו תלמידיו וחסידיו הגדילו והאדירו את תורת חב"ד, המהווה אוצר גדול של מחשבה נאדרה בספרות עמנו. יחד עם זה נטעו בלבות ההמונים את מדת השמחה בעבודת ה' ואהבה ואחוה לאומית בין איש מישראל לאחיו. תכונות נשגבות אלו, הן הן שנתנו בהם את הכח להתגבר ולעמוד בנסיון, תוך מסירות נפש יוצאת מן הכלל, ולשמור על קדשי ישראל למרות הרדיפות האיומות שהתנסו בהם ברוסיה הקומוניסטית בדורנו זה.
