פעם נתקבל מכתב מהגביר היילפרין להרב הקדוש רבי אהרון מטשרנוביל, ששר אחד מאיים שאם לא יתנו לו עד חגם מאתים אלף רובל, יוציא גזרות חמורות על שונאי ישראל (בשלון סגי-נהור), ולכן הוא, הגביר, מבקש מהרבי ומאחיו הצדיקים שישתדלו לאסוף הסכום הנזכר, והוא בעצמו ישתתף גם כן בסכום המסוים.
•פסח בקול היהודי - יוצאים מעבדות לחירותכשקראו את המכתב לפני הרבי אמר: מה הוא מטריד אותי בהבליו? וה'כותב' של הרבי אמר לו: רבנו! הלא זהו דבר הנוגע לכלל ישראל. ושוב ענה לו הרבי אותם הדברים.
אחר כך שלח הגביר ציר מיוחד לצ'רנוביל להרבי על דבר זה וענה גם להשליח כן. אמר לו השליח: מה אשיב אפוא לשלוחי? יתן לי הרבי בכתב את תשובתו , כדי שיאמין לי שהייתי אצל הרבי. ציווה הרבי לה'כותב', שיתן לו דברים אחדים בכתב. ולא רצה ה'כותב' לכתוב, כי מאוד חרה לו איך דוחה הרבי בקש דבר גדול כזה. האמר הצדיק אל השליח: שוב אל האיש אשר שלחך, ואמור לו שיעסוק בעסקיו ולא ידאג כלל עבור עניין זה.
אחר כך הגיע מכתב להצדיק גם מאחיו הרב הקדוש רבי יצחק מסקווירא, שישתדל עבור העניין, ואף על זה לא שם לב.
בערב פסח היה המנהג בצ'רנוביל שכל אנשי העיר היו מביאים את חמצם להצדיק, והוא היה משליך אותם לאש. ואיש אחד אחז קדירה של חרס, שבה היה מונח חמצו של הצדיק, ולקח הצדיק את הקדרה מידו, והשליך אותה לאש, ואמר לאיש: אחי סוברים, שעם מעות מבטלים גזרות רעות. לא בזה מבטלים גזרות.
ראה הצדיק שהדבר תמוה בעיני האיש, אמר לו הצדיק: אמרת הפיוט משבת הגדול? השבי האיש: הן. ובכן, אמר לו הצדיק, הלא כך כתוב שם: "ולמה אכילת חמץ לשש שעות, זכר לחיפזון שכינה להעביר גזרות רעות".
ובחג הפסח הגיעה השמועה כי מת השר ונתבטלו הגזרות.
מתוך ספר 'סיפורי חסידים' לרש"י זיון
