רב הגלוי על הנסתר
תשובה מאהבה
סיפר מו"ר הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל, כי מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל ורבנו האר"י ז"ל, שהיו מחותנים, היו קרובים מאוד זה לזה. פעם עסק רבי יוסף קארו בשאלה הלכתית כבדת משקל והביא את שאלתו לפני התלמידים בבית המדרש. טובי תלמידיו עסקו יום שלם בבעיה שהעלה רבי יוסף קארו על שולחנם, ועם הלימוד התברר שהבעיה היא באמת קשה. רק בסופו של יום, אחרי מאמץ משותף, נמצאה התשובה, ורבי יוסף קארו ותלמידיו הלכו לביתם שמחים וטובי לב.
למחרת בא רבי יוסף קארו לבית המדרש ושמע שיחה בין שניים מצעירי התלמידים. בשיחה אמר האחד לחברו: חבל שלא היית כאן אתמול, עלתה שאלה בבית המדרש ודנו בה כל היום כולו עד שלבסוף נמצא הפתרון. החבר התעניין מה הייתה הבעיה שהם עסקו בה יום שלם, ולאחר שנענה השיב את התשובה מיד, כלאחר יד, כאילו זה הדבר היותר פשוט בעולם. רבי יוסף קארו, ששמע את שיחת התלמידים הללו, התפלא: הייתכן שצעיר התלמידים משיב בלי כל מאמץ תשובה שהם עמלו עליה יום שלם? איך דבר כזה קורה?
יצא רבי יוסף קארו מבית המדרש נסער כולו ופגש את מורנו האר"י ז"ל. לאחר שסיפר לו על מה ולמה הוא נסער, אמר לו האר"י: אל תתפלא. אתמול כשאתם עסקתם בתורה, הצלחתם לפרוץ דרך חדשה. הצלחתם להביא לעולם תשובה שהייתה גנוזה בעולמות הרוחניים דורי דורות. זה לא קל להביא דבר חדש. "בעצב תלדי בנים". אבל אחרי שהתשובה כבר בעולם הזה, כל אחד יכול ללכת בדרך שאותה שכבשתם ולמצוא אותה בנקל.
את הדברים שאמר האר"י ז"ל למרן רבי יוסף קארו, אפשר לומר על האר"י ז"ל עצמו. הוא יגע בתורה מאוד מאוד וזכה להביא לעולם חידושים רבים בעבודת ה' ובהכרת הבורא. כל החידושים שהוא חידש בעולם כבר נמצאים. ואע"פ שהוא הסתלק מהעולם בגיל צעיר ולא הספיק ללמד את כל תורתו לתלמידיו אלא כטיפה מן הים, עם זאת כל הדברים הנשגבים שהביא לעולם קיימים בחללו של עולם כך שכל אחד שיעמול מעט בלימוד תורה ימצא דבר דבור על אופניו.
השליחות של האר"י ז"ל, להביא את התורה הגדולה הזאת לעולם, היא חלק מהגילוי של אליהו הנביא לפני בוא הגאולה. אליהו הנביא לימד את האר"י ז"ל תורה של השכנת שלום בין אדם לחברו ובין אבות לבנים. תורה שמיישבת קושיות ובעיות.
כך כותב רבנו יוסף חיים זיע"א בשם הקדמת התיקונין בכתיבת יד וז"ל: "ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו". ואתה אליהו עתיד להתגלות בסוף הימים, ויש מי שתיראה אליו פנים בפנים ויש מי שתתגלה אליו בהסתר במחשבה שעולה לו בראשו. וכל מה שכתב שם התקיים ברבנו האר"י ז"ל.
כך כותב רבי חיים ויטאל:"הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברם אם לא בכח השפעת רוח הקודש על ידי אליהו הנביא זכור לטוב". הרבה עמל ויגיעה השקיע האר"י ז"ל עד שנגלה עליו אליהו, וכן כותב מהרח"ו: "אמנם כל זה היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא זכור לטוב שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה".
כן כתב מרן רבי יוסף חיים זיע"א בספרו "דעת ותבונה" (פתיחה ראשונה), כי אליהו הנביא התגלה לצדיקים וחסידים גם לפני רבנו האר"י ז"ל, אבל הגילוי המיוחד של אליהו הנביא לרבנו האר"י הקדוש הוא חלק מהגאולה של ישראל. הוא גילוי שנועד לכלל ישראל ולא היה כמותו מזמן חורבן בית המקדש. ומזמן רשב"י ועד ימי האר"י ז"ל "היה העולם שמם. עד שבא רבינו הגדול האר"י זיע"א שלמד החכמה הזאת כמצטרך עם אליהו זכור לטוב, וניתן לו רשות לגלות הדברים בלשון ברור ורחב אשר גם הרשב"י ע"ה לא גילה באדרות וזוהר ותיקונים בהרחבה גדולה כזאת. והדברים אשר סתם וחתם אותם רשב"י ע"ה בספר הזוהר ואדרא בכמה חותמות, הוא פתח אותם והאיר עיני ישראל בהם".
תחילת לימודו של רבנו האר"י ז"ל בתורת הסוד הייתה במצרים. שם הוא למד בספר הזוהר שהיה כנוס וסגור עד אותם ימים והתגלה בימים ההם, כי הגיע זמנו להתגלות. שכן הספר הזה נועד לאחרית הימים: "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (פרשת נשא קכ"ד ב). שעל-ידי ספר הזוהר יצאו מן הגלות ברחמים.
על כן הבין רבי חיים ויטאל שתורתו של האר"י הקדוש היא תורתו של גואל ישראל: "והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר וגם בדורינו זה אלוקי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה" (ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות).
על השליחות המופלאה הזאת של האר"י הקדוש כבר התנבא גדול מקובלי צפת, רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) ואמר: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה, שבימי היו הצינורות סתומים. ובימיו יתגלו הצינורות. ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י".
כמה שנים קודם לכן ישב מרן רבי יוסף קארו זיע"א בטורקיה וקיבל מסר בליל שבועות כי "עת הזמיר הגיע" וצריך לעלות לארץ ישראל. על כן זכו הוא והלומדים אתו לגילוי שלא היה כמותו מאז החורבן. "'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך', אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם". שהייתה האש סובבת את מקום לימודם. ואמר להם: "אשריכם בני, שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל, כי לא כל העתים שוות ואין מעצור להושיע ברב או במעט". הם מבינים שהגיע זמן הגאולה ועולים לארץ ישראל.
כן כתב מרן רבי יוסף חיים זיע"א בספרו "דעת ותבונה" (פתיחה ראשונה), כי גם פעולותיו של האר"י ז"ל נבעו מהעובדה שהגיע זמן הגאולה: "והיינו כי הזמן אשר היה בו רבינו הגדול האר"י זיע"א היה ראוי לגילוי החכמה הזאת כי היה באלף הששי ובפרט אחר שעבר ממנו שלש מאות שנה ונכנסה מאה הרביעית ממנו". והאלף השישי הוא המיועד לגאולה.
על מנת להבין טוב יותר למה תורתו של האר"י היא תורת גאולה, נזכיר את הגמרא (ברכות לב) שאומרת כי "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ד) 'וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּ אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר'". השפע האלוקי שהיה בזמן בית המקדש פסק והצטמצם למינימום. ולמרות שבבבל למדו תורה וכתבו את התלמוד, אומר עליהם ירמיהו הנביא (איכה ב ט): "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם - אֵין תּוֹרָה. גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה'". למרות שלומדים תורה, אין התורה במדרגתה ואין לנביאים חזון מאלוקים.
ובגמרא (חגיגה ה ע"ב) מובא כי הקב"ה בוכה על זה: "וְדָמוֹעַ תִּדְמַע, וְתַּרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'" (ירמיה יג). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקּוֹמָן. וְאִיכָּא דְאַמְרִי, אַחַת עַל בִּיטוּל תּוֹרָה". ומסבירה הגמרא שזה רמוז במילים "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". "שכֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקּוֹמָן - אֵין לְךְ בִּיטוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה".
כל תקופת הגלות הם לא זכו לתורה של שפע שמימי כמו בתקופת בית המקדש. על מנת להבין במשהו את ההשגות של תלמידי החכמים שבארץ ישראל צריך לקרוא מה כותבת הגמרא על התורה שהייתה בעם ישראל לפני שנפסקה חומה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים: "תנו רַבָּנָן, שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן, שְׁלֹשִׁים מֵהֶן - רְאוּיִים שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ. שְׁלֹשִׁים מֵהֶן - רְאוּיִים שֶׁתַּעֲמוֹד לָהֶן חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. עֶשְׂרִים - בִּינוֹנִיִים. גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָן - יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל. קָטָן שֶׁבְּכוּלָּן - רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא, וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת, וְהַגָּדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה, וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, וְקַלִּין, וַחֲמוּרִין, וּגְזֵירוֹת שָׁוֹות, וּתְקוּפוֹת, וְגִמַטְרִיָאוֹת, וּמְשָׁלוֹת כּוֹבְסִים, וּמְשָׁלוֹת שׁוּעָלִים, שִׂיחַת שֵׁדִים, וְשִׂיחַת דְּקָלִים, וְשִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדָבָר גָּדוֹל, וְדָבָר קָטָן. 'דָּבָר גָּדוֹל' - מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְ'דָבָר קָטָן' - הֲוָּיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא. לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ח) 'לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ, וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵא'. וְכִי מֵאַחַר (שהתלמיד) דְּקָטָן שֶׁבְּכוּלָּם - כֵּן, (במדרגות כל כך גבוהות) גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּם - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁיוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כָּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו – נִשְׂרַף".
בזכות העובדה שאין מחיצת ברזל בזמן בית המקדש, היו בזמן בית המקדש הראשון נביאים כפליים כיוצאי מצרים בכל דור (מגילה יד ע"א). וכשנחרב הבית ו"נִפְסְקָה חוֹמַת בַּרְזֶל בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" – פסקה הנבואה ונשארה רק במתי מעט בתקופת בית שני (יומא כ"א ע"ב). ובחורבנו של הבית השני – פסקה כמעט כליל. כך כותב רבי חיים ויטאל (עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות) על תקופת רשב"י שהיא תקופת חורבן בית שני: "הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל".
אמנם הקשר לא נפסק לגמרי, כי גם חומת הברזל הזאת נפרצת לפעמים בתפילה של דמעות. "שערי דמעות לא ננעלו". גם שערי החכמה היו נפתחים לפעמים לאנשים שהיו מתאמצים בהם מאוד. כמו צנצנת המן שהייתה שמורה בקודש הקדשים ונשארה גם אחרי שהפסיק לרדת מן. כך כותב הזוהר "סָלִיק רִבִּי אַבָּא יְדוֹי עַל רֵישֵׁיהּ, וּבָכָה וְאָמַר, רִבִּי שִׁמְעוֹן רֵיחַיָיא דְּטַחֲנִין מִנֵּיהּ מַנָּא טָבָא כָּל יוֹמָא, וְלָקְטִין לֵיהּ. כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר יא) הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים, וְהַשְׁתָּא רֵיחַיָּיא וּמַנָּא אִסְתַּלְּקוּ וְלָא אִשְׁתָּאַר בְּעַלְמָא מִינֵיהּ, בַּר כְּמָה דִכְתִיב, (שמות טז) קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעוֹמֶר מָן וְהַנַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת. וְאִלּוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְמִשְׁמֶרֶת, לְאַצְנָעוּתָא. הַשְׁתָּא מַאן יָכִיל לְגַלָּאָה רָזִין, וּמַאן יִנְדַע לוֹן" (פרשת ויחי דרי"ז ע"א).
רבי אבא נשאל שאלה עמוקה בסודות התורה. הניח רבי אבא ידו על ראש מי ששאל אותו, ובכה ואמר לו כי הרחיים של רבי שמעון היו טוחנים כל יום מָן טוב, ועכשיו הסתלק רבי שמעון ולא נשאר בעולם מזה רק מעט למשמרת כמו צנצנת המן. אבל בגלוי זה לא נמצא. רק חכמים גדולים יכולים לגלות את סודות התורה ולדעת אותם. "וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא, ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו, ואף זה בראשי פרקים מפה אל פה, מגלה טפח ומכסה אלף טפחים" (דעת ותבונה למוהרי"ח - פתיחה ראשונה).
זו הסיבה שבגללה כתב הרשב"י את ספר הזוהר בהסתר. "ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ספר הזוהר בדרך העלם להיותו מוצנע למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכא משיחא כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בע"ה" (ספר עץ חיים - הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות). ומי שגילה אותם היה רבנו האר"י הקדוש וכשגילה אותם – לא גילה אותם לעצמו אלא לכל כלל ישראל. כדרך שעשה רבי יוסף קארו זיע"א. וגילויו זה היה בדורות שבהם מתחיל אור הגאולה להאיר בישראל. שבהם התחילה עלייה של יהודים לארץ ישראל.
ממשיכים את דרכו של משה רבנו
דרכו זו של האר"י הקדוש היא המשך לתורתו של משה רבנו. כך כותב רבנו חיים ויטאל ז"ל (בהקדמתו לשער ההקדמות), כי בזוהר מובא שרשב"י השיג מה שלא השיג משה רבנו. וזו לשונו: "וזכור נא מאמר רשב"י עצמו באדרא רבא (בפרשת נשא, דף קל"ב, ע"ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין חַבְרִין, דְּאַתְיָין בְּהַאי עִזְקָא קַדִּישָׁא. אַסְהַדְנָא עָלַי שְׁמַיָיא עִלָאִין דְּעִלָּאִין, וְאַרְעָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דְּעִלָּאָה. דַּאֲנָא חָמֵי הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא חָמָא בַּר נָשׁ, מִיּוֹמָא דְּסָלִיק מֹשֶׁה זִמְנָא תִּנְיָינָא לְטוּרָא דְּסִינַי. דַּאֲנָא חֲמֵינָא אַנְפָּאִי נְהִירִין, כִּנְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא תַּקִּיפָא, דְּזַמִּין לְמֵיפַּק בְּאַסְוָותָא לְעָלְמָא. דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. וְעוֹד דַּאֲנָא יְדַעְנָא דְּאַנְפָּאי נְהִירִין, וּמֹשֶׁה לָא יָדַע וְלָא אִסְתָּכַּל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות לד) וּמֹשֶׁה לָא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו". וכתב מהרח"ו: "ואל יפלא האדם מזה, כי אם היות שרשב"י אחרון שבתנאים, זכה למעלה כזו, כי דברים אלו כבשונו של עולם, אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלנו". והטעם הוא כי הטומאה בעולם הולכת ופוחתת, והנבואה של הנביאים קשורה לכמות הטומאה שבעם ישראל (סוטה מח ע"א).
וממשיך מהרח"ו וכותב כי ההתעלות הזאת ממשיכה גם באר"י הקדוש, שיודע דברים שלא כתובים בזוהר: "ועל דרך זה אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מעניין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמנינו ובדורנו זה ולא אוכל לפרש. ואם תרצה תבין מה שנאמר בספר התיקונין על 'דור הולך ודור בא', 'דא משה רעיא מהימנא' (וכנזכר בתיקון ס"ט, דף ק"י.): 'אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חַבְרַיָּא בְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם עִמָּנָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֶהֱוִי בְּהַאי חִבּוּרָא, זַכָּאָה דָרָא דְהַאי אִתְגַּלְיָיא בֵיהּ, דְּעָתִיד כּוּלֵי הַאי לְאִתְחַדְּשָׁא עַל יְדָא דְמֹשֶׁה בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְדָרָא בַתְרָאָה, לְקַיְימָא קְרָא מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁיִּהְיֶה, וּבֵיהּ "מִ מֲּכוֹן שִׁ בְתּוֹ הִ שְׁגִּיחַ", "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָ"ה לּו" בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁ"ה, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו"ה אלהי"ו, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (קהלת א ד) דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קה ה) דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, וְאִתְפַּשְׁטוּתֵיהּ הוּא בְכָל דָּרָא וְדָרָא, בְכָל צַדִּיק וְחָכָם דְּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא וכו'". והדברים סתומים וחתומים.
רמז לדבר להבין את הדברים הסתומים והחתומים הללו נמצא בגמרא (סנהדרין כא ע"ב): תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָאוּי הָיָה עֶזְרָא, שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִלְמָלֵא לֹא קְדָמוֹ מֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר (שמות יט) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר (עזרא ז) "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל", מָה עֲלִיָּה הָאָמוּר כָּאן – תּוֹרָה, אַף עֲלִיָּה הָאָמוּר לְהַלָּן – תּוֹרָה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר, (דברים ד) "וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר (עזרא ז) "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה', וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט".
ראה מנין למדו חז"ל שעזרא היה ראוי לתת תורה לישראל כמו משה, ממה שכתוב עליו: "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל". חז"ל אמרו שהעלייה הזאת היא כמו עלייה להר סיני. "מָה עֲלִיָּה הָאָמוּר כָּאן – תּוֹרָה, אַף עֲלִיָּה הָאָמוּר לְהַלָּן – תּוֹרָה". ללמדך כי צריך איש במדרגת משה, שהוא התפשטות משה, להוציא את עם ישראל מהגלות. וכיוון שעזרא הסופר הוציא את עם ישראל מגלות בית ראשון (חלקית), ראוי שתינתן תורה על ידו. כמו עזרא היה רבנו האר"י ז"ל – התפשטות של משה רבנו, וכשהוא מגלה לנו דברים שלא גילה משה או שלא גילה רשב"י, אין זה שהוא כביכול עולה עליהם, כי הוא הם. וזה בניין אב לכל הדורות כולם. כיבוש הארץ מגיע מתוך העוצמה הכי גדולה של התורה. ענקי תורה שהם ענקים לדורם וענקים לדורות.
זו הסיבה שבגללה מי שהוביל את העלייה של עם ישראל לארץ ישראל הם ענקי התורה שהיו בדורם: מרן רבי יוסף קארו והאר"י ז"ל. האלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש, שחיו פה ותורתם מכרזת עליהם בכל העולם. רבי חיים אבולעפיא ורבי חיים בן עטר זיע"א, בעל אור החיים הקדוש, שעלה אחריהם לירושלים עם עשרות מתלמידיו. מי לנו גדולים מהרמב"ם והרמב"ן, גדולי הגדולים שעלו לארץ בתקופה שלא היו פה אנשים כלל. כך היה עם האבן-עזרא והספורנו, שתורתם נלמדת על כל פרשות התורה, וכך רבנו עובדיה מברטנורא המפרש של המשניות עד ימינו.
כנגדם היו גדולי עולם שניסו לעלות לארץ ולא עלה בידם, אבל הם לא נחלשו מכך ועודדו את תלמידיהם לעלות לארץ. והמפורסמים שבהם בדורות האחרונים הם הגר"א והבעל שם-טוב, ששלחו עשרות רבות של גדולי תלמידיהם לארץ ישראל ליישבה. אחריהם האדמו"ר הזקן מחב"ד בעל התניא והמגיד ממזריטש – גדולי החסידות שניסו להעביר את החסידות לארץ ישראל.
חכמת הגאולה– לדעת את ה'
עיקר הלימוד של רבנו האר"י זיע"א היה לדעת את ה', כי זה הוא הלימוד הנצרך בתקופת הגאולה. כך אומר הנביא ישעיה, שבעת הגאולה תהיה הכרת ה' אצל כל הברואים. "תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם" (ס"ו י"ט).
כן מביא הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט ב) שבימות המשיח קודם עם ישראל ידע את ה', ואחריו כל הגויים. כל השלום שיהיה בימים ההם נועד שנוכל לדעת את ה' באמת. "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח". לפי שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת. והרמב"ם מביא את הפסוקים שמדברים על כך: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ונאמר "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה'. כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (ירמיה פרק לא לב).
ממשיך הרמב"ם ומביא את הפסוק: "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר: לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים" (יחזקאל יא יט).
הרמב"ם מביא את כל הפסוקים הללו להבין כי זאת המטרה של ימות המשיח וזה תפקידו של מלך המשיח: "מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו. ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו בהר בית ה' ויאמרו: 'לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם'".
בספר "עץ חיים" (הקדמת מהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות) הביא המהרח"ו את הזוהר שבנוי על פירוש רש"י, ש"בנות ירושלים" שכתובות בשיר השירים הם העמים הרבים שלמדו אמונה ודעת מעם ישראל. שואל הזוהר: למה כתוב "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים פרק ב ז)? כותב רבי חיים ויטאל: "פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלקים שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב כמ"ש 'עד שתחפץ'".
כשהגיעה האהבה הגדולה של אלוקים – כבר הגיע החפץ והעולם בָּשֵל לעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה, ולכן שלחו משמים את האר"י ז"ל להתחיל ללמד את תורת הגאולה. ויהי רצון שנזכה לראות את הגאולה השלמה. אמן ואמן.
