בטורו השבועי בעיתון מעריב חושף העיתונאי קלמן ליבסקינד התנהלות שערוריייתית של המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשל לשעבר, שנועדה למנוע חקירה פלילית כנגד בכירות בפרקליטות ובהן המשנות ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר ואורית קורן.
לפני קרוב לשנתיים פרסמה נציבת הביקורת הקודמת על הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, את הכרעתה בפרשת הניסיון להטות את תצהירו של מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל. הדבר אירע במסגרת מלחמת הפרקליטות כנגד מינויה של ד"ר מאיה פורמן־רזניק, מי שקודם לכן חיברה חוות דעת שסייעה לרומן זדורוב נגד עמדת המדינה, לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.
למרות זכייתה כדין במכרז, עשו בפרקליטות הכל כדי למנוע את כניסתה לעבודה. פורמן פנתה לבית הדין לעבודה, וזה הורה למנהל המכון, ד"ר חן קוגל, להגיש תצהיר ובו עמדתו בסוגיה. את התצהיר של קוגל, שתמך בפורמן, לא אהבו בפרקליטות וניסו לשכנע את קוגל לשנות אותו. בכירה בפרקליטות אף שינתה את הנוסח, מחקה את הסעיפים שלא נראו לפרקליטות והוסיפה אחרים ודרשה מקוגל לחתום על התצהיר החדש תוך מה שנראה לכאורה כעבירות חמורות של הדחת עד ושיבוש מהלכי חקירה.
שבוע לאחר שפורסם הדוח של הנציבה גרסטל, פנתה התנועה למשילות ודמוקרטיה למשטרה ודרשה לפתוח בחקירה נגד ארבע הפרקליטות שהיו מעורבות בפרשה, אלה שניסו לשפץ את התצהיר ואלה שהנחו אותן לעשות כך, בגין "עבירה של ניסיון להדחה בעדות בנסיבות מחמירות וניסיון לשיבוש הליכי משפט", כותב ליבסקינד.
"חודשיים הספיקו למשטרה להודיע למתלוננים שהתיק נסגר. לא סתם נסגר, אלא בעילה של היעדר אשמה פלילית. בקיצור, שום כלום. אלא שהמסמך המשטרתי לא היה ברור. מצד אחד, היה כתוב בו שפרקליטות המדינה היא שסגרה את התיק, מצד שני, בהמשך, צוין כי הדבר נעשה "על פי החלטה של היועץ המשפטי לממשלה". למה זה כל כך חשוב? כי מזהות הגורם שסוגר את התיק, נגזרת הכתובת להגשת ערר על הסגירה. אם המשטרה סוגרת, הערר מוגש לפרקליטות. אם הפרקליטות סוגרת, הערר מוגש ליועץ המשפטי. אם היועץ סוגר, הדרך היחידה לתקוף את ההחלטה עוברת דרך בג"ץ. בתנועה למשילות שיגרו מכתב דחוף למשטרה וביקשו לדעת מי בדיוק החליט על סגירת התיק. בנוסף, ביקשו לקבל את תיק החקירה עצמו על מנת להבין ממנו למה הוא נסגר ועל סמך מה הוא נסגר.
במשטרה לא מיהרו להעביר את התיק עצמו לעיון התנועה, אבל על השאלה הראשונה השיבו במהירות. "התיק נסגר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין", ענה בכתב ידו פקד אייל העברי, ראש מחלקת חקירות בתחנת לב הבירה. כבר למחרת פנתה התנועה למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, בבקשה לדעת אל מי בדיוק צריך להפנות את הערר. למחרת נשלח עוד מכתב ואחרי שבוע עוד מכתב ואחרי חודש עוד אחד, ובין לבין גם סדרה של שיחות טלפון נוהלו, ותשובה אין וגם תיק חקירה אין.
חודשיים וחצי עברו לפני שחלה התפנית הראשונה בעלילה, שנלמדה ממכתבו של שרון אדרי, הממונה על ענייני עררים בפרקליטות המדינה. לא הפרקליטות סגרה את התיק, כתב אדרי, וגם לא היועץ, כמו שאמרו לכם במשטרה. "...בדיקה שערך משרדנו העלתה כי ההחלטה על סגירת התיק שבנדון ניתנה על ידי משטרת ישראל".
בתנועה המשיכו לרדוף אחרי תיק החקירה עצמו, בניסיון להבין מי צודק. הפרקליטות שטוענת שזו המשטרה? המשטרה שטוענת שזה היועץ המשפטי? בינתיים, כפי שלפרקליטות היה זמן, כך גם למשטרה. שמונה חודשים של התרוצצויות ושל "לך ושוב" עברו לפני שהגיע "תיק החקירה". "תיק", אם לומר את האמת, זו מילה מעט גדולה על מה שבאמת היה שם. שני מסמכים בדיוק. האחד, התלונה עצמה שהגיש יהודה עמרני, מנהל הפעילות של התנועה למשילות. השני, מכתב ששלח היועץ המשפטי וינשטיין לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב מני יצחקי.
וינשטיין מזכיר במכתב הזה את החלטתה של הנציבה גרסטל, ומבהיר מיד כי ככל שזה תלוי בו, "...לא היה מקום לקביעת נציבת הביקורת כי נפל פגם בהתנהלות מנהלת המחלקה לדיני עבודה בפרקליטות המדינה, גב' רחל שילנסקי, בשל בקשתה לשנות את התצהיר של ד"ר חן קוגל. כמו כן קבעתי כי שתי המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, שהנחו את גב' שילנסקי לנהוג כפי שנהגה, גב' דינה זילבר וגב' אורית קורן, נהגו כדין". זהו.
בתנועה למשילות הרימו גבה. וינשטיין היה מעורב בפרשה הזו עד צוואר, הפרקליטות המדוברות עובדות אצלו במשרד וקרובות אליו מאוד, ובנסיבות הללו המחשבה שמכתב אחד שלו מביא את המשטרה לסגור עניין בלי לבדוק כלום, הייתה מעט מטרידה. תוסיפו לזה את השאלה מדוע המשטרה לא טרחה מצדה לנמק למה לא לחקור וגם את התהייה מי עוד נהנה משירות VIP כזה, שבמסגרתו היועץ המשפטי פונה למענו למשטרה כדי שלא תפתח נגדו בחקירה, וקיבלתם סיפור שדורש כמה הסברים.
בתנועה למשילות פנו לנציבות הביקורת על התביעה, וביקשו לבדוק מה קורה פה ומי אומר את האמת, המשטרה או הפרקליטות. לפני שלושה חודשים הגיעה התשובה. רוזן, כך עולה ממנה, פנה למחלקת העררים בפרקליטות וקיבל הסבר מטעמו של ד"ר יניב ואקי, מנהל המחלקה. "ככל הנראה אי־ההבנה נובעת מכך שהיועץ המשפטי לממשלה העביר למשטרה את עמדתו שלפיה לא נפל פגם במעשי הנילונות בתלונה שהגשת במשטרה, אך לא הנחה את המשטרה לגנוז את התיק מפורשות. בנסיבות אלו, המשטרה ראתה כנראה את החלטתה כהחלטה שהתקבלה על ידי היועמ"ש, אך בפועל ההחלטה לא התקבלה על ידי היועמ"ש".
במילים אחרות, היועץ רמז לראש אגף החקירות שהוא במקומו היה סוגר את התיק, אבל לא הורה לו מפורשות לעשות את זה. ראש אגף חקירות, מצדו, ואולי היה זה קצין אחר מטעמו, הלך עם ההמלצה הזו רחוק מדי וסגר את הפרשה. בתנועה למשילות הבינו שיש כאן משהו עמוק יותר וביקשו מרוזן להמשיך את הבדיקה, שכן עכשיו - לאור המידע החדש - השאלה למה נסגרה בכלל החקירה, קיבלה משנה תוקף. אם היועץ לא הורה לסגור והמשטרה לא יזמה את הסגירה, אז למה לא לחקור? ובכלל, למה הפרקליטות גוררת כל תשובה שלה ולמה לוקח לה חודשים לענות על כל שאלה.
לפני מספר שבועות הגיעה השורה התחתונה המדהימה, עם מכתבו של הנציב דוד רוזן לתנועה. "מהמסמכים שנאספו אצלנו בתיק התלונה שבנדון עולה חשש, כי למרות שבלשכת היועץ המשפטי לממשלה סבורים שעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, שהועברה לאח"מ מני יצחקי ביום 31 בינואר 2016, שלפיה לא נפל פגם במעשי החשודות, לא היוותה הנחיה למטה הארצי של משטרת ישראל לגנוז את תיק... מטא"ר התייחס לדברים כהחלטה שהתקבלה על ידי היועמ"ש לסגור את התיק, וכך עשה. ברי שבמצב דברים זה אף גורם לא בחן את התלונה לגופה... כלומר עולה חשש שהתיק נסגר על ידי מטא"ר בטעות, מתוך הבנה שגויה שהיועץ המשפטי לממשלה דאז החליט לסגור את התיק, כאשר האחרון כלל לא נדרש לעניין זה באותה עת".
אתם הבנתם? שנה וחצי עברה מאז הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה תלונה נגד ארבע פרקליטות, בהן בכירות ביותר. חודשים ארוכים גררה הפרקליטות את המתלוננים עד שהואילה להשיב לשאלותיהם, ושמונה חודשים נדרשו למשטרה לתת לאנשי התנועה למשילות את התיק לעיונם. המשטרה חשבה שהיועץ המשפטי הורה לא לחקור, היועץ ואנשיו חשבו שהמשטרה החליטה על דעת עצמה לא לחקור, ובסופו של דבר יש רק אמת פשוטה אחת. מאז חודש דצמבר 2015 לא נעשה בתיק הזה דבר.
ועכשיו נשאלת השאלה, האם כעת, אחרי שהנציב רוזן קבע כי התיק נסגר "בטעות", יש סיכוי שהוא ייפתח מחדש, או שמא ניפגש פה בעוד כמה חודשים עם תירוץ חדש למה לא לחקור?", תמה ליבסקינד.
