אני רוצה להסב את תשומת הלב להלכה מפורשת ברמב"ם: "כל מי שאין בויראת שמיםאף-על-פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל"
למושג "יראת שמים" יש חשיבות רבה במקורות, ובמשמעות הרחבה הוא מציין את עצם היחס הנכון בין האדם לבוראו, לא רק תחושת יראה פנימית (שהיא "דבר המסור ללב") אלא גם מחויבות פשוטה לשמירת מצוות התורה[1].
