איני זקוק ליום השואה
אני חי את היום הזה בכל לבי
בכל יום ויום,
כאשר אני דורך בפתחו של בית הכנסת,
כאשר אני מסלסל בפאותיי ומלטף את זקני,
כאשר אני חי בין מיליונים המבקשים לערוף את ראשי ולדקור את ילדי בשנתם,
כאשר אני שוחה בים של תרבות שסוחטת אותי להיות הכל, חוץ ממה שאני באמת. יהודי.
התמונה הזו
זו תמונה שהשפיעה עלי
עד אחרון העצמות שבי
ולא מפני הרובד הפשוט והמזעזע שבה
אלא מפני שמופיע בה יהודי שכל כולו דיוק
שכל כולו, יהודי מאמין.
עוז והדר לבושם
וצוחקים ליום אחרון.
אסיים בסיפור קצרצר
שבעיני מתחיל וחותם את הסתכלותי על יום השואה
כדבר שהיה בעבר עם השלכות להווה והעתיד.
פעם ראה קצין נאצי בכיר
חבורת יהודים חסידים רוקדים ושמחים בדרך למקלחות,הקצין חש בכעסו מתגבר ושורף בתוכו כל חלקה טובה ורגועה. ניגש אליהם ושאל
יהודים מה אתם כוכ שמחים?
אמרו לו:
"אנו שמחים להיפטר מעולם
שאנשים כמוך נמצאים בו"
הוא איבד את זה לחלוטין
ואתחיל להכות אותם
ונתן הוראה לשלוח אותם מהמקלחות למחנה עבודה,לימים כל החבורה החסידית הזו שהייתה רגע מהמקלחות ניצלו ושרדו את השואה ועלו ארצה.
אז בפעם הבאה שאתם שואלים את עצמכם מי אתם? .תזכרו בסיפור הזה.
בפעם הבאה שאנו חוששים
מה העולם יגיד תזכרו בסיפור הזה.
בפעם הבאה שאתה רגע מלמות
תזכרו בסיפור ובתמונה הזאת
לחיים לחיים
