החוליה המקשרת

מוגבלותה של יכולת הביטוי מתסכלת. אתה מרגיש משהו, מנסה להסביר, ורואה שהאחרים לא באמת שם.

לפני הניסיון לענות על כך ננסה עוד טיפה להעמיק את הבעיה ולהרחיב את המבט. כל אחד הוא עולם בפני עצמו. עולם שלם, הכולל המון רחשי לב, תקוות חבויות, נהרות זורמים, נחלים שוצפים, גלים וסערות בלב ים. נפגשים שני בני אדם, אשר נועדו מאת ד' להיפגש במקום זה ובשעה זו, כמאמר החסידות על הפסוק "אם ילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו". יושבים שני העולמות זה לצד זה, ומה רב המרחק ביניהם. אין האחד נוגע ולא יודע מה מתחולל בלבו של חברו, וכאילו תהום פעורה ביניהם. המילים דלות הן, ואין בכוחן לגשר על הפער.

המענה לכך הוא שנקודת המפגש בין העולמות איננה חזות הכל. היא גם איננה אמורה לבטא את כל האור הפנימי, היא צרה מידי. אבל היא משמשת כחוליית קישור.

הדבר דומה למצבר הטעון במטען חשמלי עצום, שמספיק מגע קל של חוט מתכתי דק בשביל לפרוק דרכו מטען חשמלי רב. האדם יודע שהמילים לא יביעו את כל מה שבלבו, אולם באמת אין לו צורך בחשיפה רבה מידי. האדם יכול למצוא נוחם בכך שיש משהו מעבר למילים, שיכולה להיווצר נגיעה במקום פנימי בלב, שניתן להעביר מטען רגשי בעזרת מילים, על אף שהאמירה עצמה דלת תוכן. וכפי שיובהר בעז"ה ע"י הדוגמאות הבאות.

להביע את כל האהבה לְיַלְדִי אי אפשר. ומאידך, הבעה חלקית היא כה קטנה ומצומצמת, איננה מספקת את הרצון להביע. אולי עדיף כבר לשתוק. אך לא. תאהב, תביע, ותאמין שהאהבה שבתוכך עוברת על ידי צורת ההבעה גם מעבר ליכולת הקיבול של ההבעה בעצמה.

אתה רוצה לומר משהו שישפיע על אחרים. אתה יודע מראש שלא תצליח לשנות אותם. תאמר, אל תחשה, ההשפעה היא מעבר למילים. דרך המילים אתה מביא את עצמך, אתה נוכח שם. ככל שמדובר בדבר שאתה יותר מאמין בו, דבר שהוא רוח אפיך, המסר יעבור בצורה יותר חיה. גם אם המילים והמשפטים שהצלחת לברור הם חלקיים ביותר.

נפגשים שני בני אדם, ואכן שני עולמות הם היושבים זה לצד זה. אחד מהם רוצה לשתף את חברו ולומר לו "עבר עלי יום קשה", ומיד מתחרט ובולם את פיו, ואומר בלבו "ממילא הוא לא יבין". הם נפגשו לצורך מסוים וזה לא המקום והזמן המתאימים לשיחת נפש. אך אם יאמין בכוחה של מילה, אם ידע בבהירות שאף שהמילים צרות מלהכיל את החוויה מכל מקום יש בכוחן לפתוח צוהר לעולמו הפנימי, אז יאזור אומץ ויאמר. תאמר מילה, תפתח פתח, ודרך הצוהר הזה יעברו הרבה דברים בין שני העולמות, הרבה דברים שהם מעבר למילים. ואם חבר אמת הוא הזולת, ידע לשתוק באותה שעה ולתת למטען הזה להיות שם, ולא יעביר את השיחה לנושא אחר מתוך מבוכה.

כיוצא בדבר, אדם עומד מול קונו. יש בתוכו רצון וכמיהה להיות יהודי טוב בפועל, בתורה ותרי"ג מצוות. אך הוא חווה את חלקיוּת יכולתו, את חלקיוּת מעשיו הטובים, דיבוריו, מחשבותיו, מידותיו. עליו להאמין ברצון הטהור של נשמתו, שהוא אכן קיים בו, ומופיע דרך כל החלקיוּת שבפועל. הערך של המעשים נשגב הרבה יותר ממה שהם בפועל, מכיוון שהם באים ומביעים כמיהה עמוקה של יהודי להיות יהודי כשר העושה רצון בוראו. לעשות רצונך אלקי חפצתי. וד' ית' מצדו חפץ בחלקיות הזו, "כי חלק ד' עמו".

זהו השמח בחלקו. זהו יהודי שלמרות שהוא מרגיש שבכל פינה ופינה בחייו, כל מעשה שלו וכל דיבור שלו, הוא כ"כ חלקי ומצומצם, למרות זאת הוא לא נשאב לטרוניה על עצמו ועל חייו בהפטירו אמירה כמו "זה לא שווה". אלא בכל פינה ופינה חלקית כזו הוא רואה רק חוליה מקשרת. כל מעשה וכל דיבור, כל נוכחות והופעה שלו בחיים, הם רק חלק קטן, חוליה צרה, המקשרת בין עולמו הפנימי המלא בכמיהות לב גנוזות לבין עולמה הפנימי של המציאות או עולמו של חברו.

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.