זיכרונות... כמו בכל סופה של תקופה משמעותית צצים הזיכרונות, זיכרונות טובים שמחממים את הלב ומתרפקים עליהם זיכרונות פחות טובים שהיינו מעדיפים לשכוח.
בימים אלו שבהם כולנו מתכוננים לשנה חדשה, להתחדשות פנימית, ולהבדיל עושים קניות של בגדים חדשים וחפצים חדשים לשמח את עצמינו לקראת השנה החדשה, מעניין מאד וגם מפתיע שהתורה מכוונת אותנו להתמקד ביום הראשון של השנה כיום הזיכרון.
ננסה להתבונן מעט, מה זה אומר לגבינו ואיזה מסר מיוחד יש בזה עבורנו?
כמו לכל כוח גם לזיכרון יש שתי פנים פן חיובי ופן שלילי. אז לפני שנמקם את הזיכרון החיובי נבחן ונסנן את הזיכרון השלילי. באמת לא כל דבר צריך לזכור, ולהשאיר בפרונט שלנו. אם היינו זוכרים כל דבר הלב היה מתמלא בקפדנות ולא מאפשר לנו לזרום ולסלוח. בשביל זה צריך דווקא את הכוח לשכוח.
לנשים יש מומחיות מיוחדת לשכוח. שכחה זה כוח נשי בעיקרו, כמו שאפשר ללמוד מהדמיון של שתי המילים נשיה ונשיות. לא פעם עלינו ללמוד לשכוח את עצמנו. עד כדי כך שחז"ל אמרו- נשים דעתם קלה- הרבה התדיינו להסביר מה המשמעות של המשפט, זה לא נשמע כל כך מחמיא לציבור הנשי להיקרא 'קלות דעת'. אך ישנו פירוש שהופך את המשמעות של הביטוי- קלות דעת דווקא יכולה להיות מאד חיובית- ובא נסביר את ההקשר...
הקלות דעת של האישה זה לדעת לנתק את עצמה ממה שעבר, ויותר מזה יכולת להיאחז במשהו חדש. לא מחויבת למשהו שהיה לה עד כה. אם זו חוויה לא חיובית - העיניים קדימה להתחלה חדשה.
רואים את זה שזמן קצר אחרי הלידה יש שכחה (יש נשים שאפילו מרגישות קצת סניליות..)לא שאנו שוכחות את הכל, אבל השכחה פועלת עלינו. זיכרון הכאב מתעמעם. מה שהיה בהריון והלידה כבר אינו חד כל כך. ואנחנו ממשיכות ללדת..
ישנו יום אחד בשנה שבו אנו מתרכזים בזיכרון החיובי -הזיכרון הוא התחברות למקור שלנו. לזכור את ד' יתברך ולהמליך אותו עלינו בכל רגע ורגע בחיינו, לראות את ד' בכל מאורע ומאורע שקורה עמנו, איך הוא מדבר אתנו ומראה לנו משהו חשוב עבורנו. לטוב לנו כל הימים.
זיכרון כי הקב"ה הוא המנהל האמתי היחידי של העולם. זיכרון קולקטיבי מסודר מאורגן שהכל ממנו וכל מה שיש זה הוא.
לצערינו הדברים ידועים, שמענו זאת לא פעם, אז מה בכל אופן גורם לנו לשכוח את מה שאנו אמורים לזכור?!
הגורם הראשון הוא כמובן השכחה השלילית- היסח הדעת. זו בעיה של תשומת לב והתיקון הוא לשים את הדברים מול העיניים. אם אני כל הזמן חושבת על משהו, מתרכזת בו, אני אזכור אותו. לכן אנו מייחדים לכך זמן מיוחד יומים שלמים בתחילת השנה לארגן את הזכרון. (גם בהמשך השנה יש דגש על הזכרון ע"י אמירה מפורשת בפה, כל בקר עלינו לזכור להודות מודה אני ולומר את שש הזכירות ועוד)
הגורם השני הוא למרבה הפלא ההתחדשות. בעגה הישיבתית, יש שאומרים חדש אסור מן התורה – הכוונה היא, שכל חידוש צריך שיהיה לו מקור ורק אם המקור הוא חיובי יש לו מקום. יהודים לא סתם הולכים אחרי כל רוח חדשה. יש משהו בהתחדשות האישית שגורם לשכחה והשכחה גורמת לאדם לטעות פעם אחר פעם.
התיקון לזיכרון צריך להיות במקור ההתחדשות, שההתחדשות תהיה חיובית ולא תמחק לגמרי את העבר. אלא תחבר בין העבר להווה ויחד ייווצר עתיד טוב יותר. "חדש ימינו כקדם..".
כשאנו מחוברים וזוכרים את המקור לחיותינו והיותינו בעולם כפרטים וככלל, אנו מסוגלים להביא לידי ביטוי את הכוח הזכרי שבנו (זכר- זיכרון, כפי הידוע לשני המינים יש את שני הכוחות, הזכרי והנקבי במינונים שונים). להיות משפיעים וטובעים חותם בתוך המציאות. לפעול, ליזום ולהניע מהלכים, על מנת ליצור שינויים חיוביים במציאות. אנו זוכרים שבשמים מאמינים בנו וכי יש ערך אמתי לקיומנו ויש תקווה אמתית לשינוי.
מבחינתי, אין משהו בעולם, שמסמל התחדשות כמו לידה, הבאת נשמה חדשה לעולם. הלידה כפי הידוע לכל, אינה באה בפתע פתאום, אלא אחרי תהליך ארוך של התפתחות במשך תשעה חודשים. כך גם ההתחדשות של השנה יש בה משהו חדש פלאי שלא דומה ולא שווה למה שהיה פה קודם, אך הוא תוצאה של מה שהיה לפני כן, של תהליכים ארוכים שקורים במציאות ובתוכנו.
ר"ה - "זה היום תחילת מעשיך". אדם הראשון נברא בראש השנה, כך גם כל אחד ואחד מאתנו נברא עכשיו מחדש וגם השנה המיועדת לנו נבראת עכשיו. בהקשר ליום זה נאמרו המושגים של פקידה ולידה, ששייכים לא רק באשה עקרה, אלא בכל דבר "חסום", כל פוטנציאל שעדין לא הצליח להתממש, במישור הפרטי ובמישור הכללי. הדרך להמשיך עלינו לידה חדשה, שפע חדש היא בהתבוננות ובהודיה בשפע שקבלנו עד כה.
סיכום שנה. זה הזמן להביט קדימה ואחורה ולכתוב לעצמינו מה עברנו השנה. אל תסתמכו על תחושות הלב, שמציפים ומדגישים אירועים מסוימים. לרב אילו דברים פחות טובים, כבדות ועומס. אומנם כולנו מסיימים את השנה עם אנחת רווחה שהנה סוף סוף משהו נגמר וכפי שהיטיבו חז"ל לברך- 'תכלה שנה וקללותיה', מחכים להשאיר מאחורינו את כל הדברים הלא טובים שאירעו עמנו ולקוות. אך רגע לפני שנגמר, מומלץ מאד לכולנו, להרשות לעצמינו להתבונן ביופי ובטוב שבימים שחלפו עלינו השנה לפרטי פרטים. אילו שכותבים יומנים לפתוח לעלעל ולסכם את הזמן שחלף, את השמחות, הניסיונות. תנסו להיצמד לאירועים שהיו אתכם, פתאום תגלו כמה טוב הורעף עלינו השנה, איזה ניסיונות עברנו ובמבט ארוך כבר ניתן לראות מה למדנו מהם ואיך זה פתח בתוכנו כוחות שלא ידענו על קיומם.
ועוד טיפ לסיום- השנה נשב יחד סביב שולחן החג במשך שלושה ימים, כולנו רוצים שהחג יעבור עלינו באווירה טובה ובהתעלות אך לא ניתן להתעלם מהאתגר בישיבה יחד, משפחה ואורחים במשך זמן ארוך ודחוס ולשמור על אווירה כזו. אז יש כאן משהו שיעזור לנו לשדרג את שולחן החג שלנו ולהפעיל את היושבים בו:
אחרי שסיכמתם את השנה כל אחד עם עצמו. אפשר לשתף את כל הילדים והיושבים עמנו. לנסות להעלות זיכרונות ביחד מהשנה שחלפה, מהשמחות שעברנו אירועים משמעותיים שהיו לנו, ניסיון קשה שעברנו, או לחילופין על מה אנו רוצים להודות במיוחד ולמי.
כמו כן, חשוב מאד שכל אחד יברך את השני לקראת השנה החדשה. החרוצים שבינינו הכינו כרטיסי ברכה מושקעים וגם אם לא הספקתם, אין כמו מילה טובה להוסיף שמחה ואחדות בבית.
אפשר להמציא כל מיני ראשי תיבות משעשעים לכבוד השנה החדשה תשע"ח- תהא שנת עת חיים, תהא שנת עץ חיים, עורו חדשים ועוד כיד הדמיון הטובה העיקר שנצליח לשמור וליצור אווירה טובה ונעימה מלאת סבלנות והכלה לכולם.
בהצלחה ובהתחלה חיובית!
