למה זה קשה כל כך לעשות חשבון?

הימים שלפני ראש השנה, ימי הסליחות, אמורים להיות מוקדשים לחשבון נפש, לתשובה על השנה שעברה, ולהכנה לקראת שנה חדשה. משום מה המשימה הזו לא קלה עבורנו. בדרך כלל קל לנו יותר להיגרר להכנות הפיזיות לחגים, או אפילו להמשיך את השגרה שלנו, מאשר לעצור לרגע את המרוץ ולחשוב על מה שהיה ומה שיהיה.

לא מודעים – או שזה משהו אחר?

בספרי המוסר מספרים לנו שאנחנו פשוט לא מודעים ליום הדין הקרב ובא. שאם היינו מחכים במסדרון בית המשפט היינו מתנהגים אחרת. שאיננו שמים לב ליום הגדול המתרחש. כאן הייתי רוצה להאיר זווית קצת אחרת על הקושי שלנו לקיים את חשבון הנפש, זווית הלקוחה מתוך העולם העסקי, ואולי דווקא בזכות זה נצליח יותר במשימה הזו, לעצור לרגע ולסכם שנה.

כי באופן מפתיע, את אותו הקושי בדיוק אנחנו מגלים גם אצל בעלי ומנהלי עסקים. למרות שספרי החשבונות – ובפרט חשבונות הבנק...- גלויים לפנינו לגמרי, בכל זאת נגלה שרוב מוחלט של בעלי העסקים לא עוצר אף פעם לעשות חשבון נפש, לסכם שנה ולהתחיל את החדשה בצורה מסודרת. לא בראש השנה, וגם לא בסיומה של "שנת כספים".

גם בחברות גדולות, שבהן יש תהליך תקצוב מסודר לקראת השנה הבאה, לא פעם תהליך התקצוב הזה הופך להיות טכני, ללא חשיבה מעמיקה: "תוסיף חמישה אחוז וזהו" – "לא, המנכ"ל לא יסכים" - "טוב, אז תוסיף שבע", בלי שום חשיבה לאן באמת הולכים.  

מסתבר שלא רק העין שלא רואה והאוזן שלא שומעת את הספר שבו מעשינו נכתבים מפריעות לנו. יש משהו מהותי בעצירה הזו שאנחנו מעדיפים להימנע ממנו.

חסרות לי צרות?

כמו בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו בורחים ממשימה כלשהי, מסתבר שיש בבריחה הזו גם הגיון פנימי.

במקרה הזה הוא מאד פשוט: ממילא אני עושה כבר כל מה שביכולתי כדי שהעסק שלי יצליח. מה כבר יועיל החשבון? הרי אני יודע מה המצב? ואם כבר עולה איזה רעיון לשפר – אז בואו פשוט נעשה את זה, וכמה שיותר מהר. מה נרוויח מלעצור ולחשוב?

ולפעמים, בתוך המחשבה הזו מסתתרת מחשבה נוספת: כיוון שאני גם ככה עושה מה שביכולתי, מה יקרה אם אעצור ואגלה שהמצב לא משהו? האם אני באמת מסוגל להסתכל למציאות בעיניים? האם באמת יש אפשרות לשנות? כי כאמור, אני כבר עובד הכי קשה ועושה כל מה שאני יכול. מה העצירה הזו תעזור לי? אני רק אגרום לעצמי עוד תסכולים ועוד עגמת נפש. נו באמת, חסרות לי צרות?

מה באמת קורה כשעוצרים?

מה שקורה בשמים – אני לא יכול לספר לכם. ביחד אתכם, אני מאמין לצדיקים שסיפרו לנו לאורך הדורות שאכן חשבון הנפש הזה מועיל, ושהעבודה שלנו עם השנים פועלת.

אבל מה שקורה בארץ אני רואה בעיניים, ויכול לשתף אתכם. ומה שקורה הוא שהעצירה הזו, לעשות חשבון נפש איפה אני נמצא ומה קורה בעסק שלי, ומה הייתי רוצה לעשות בשנה הבאה – העצירה הזו עצמה מחוללת פלאות. בעלי עסקים שעצרו לחשוב כך, גילו שהתובנות שעלו במהלך החשיבה הזו שינו את חייהם. ולא פעם אחת, אלא פעם אחרי פעם.

להפריד בין עצם החשיבה למה שיקרה אחרי כן

מה שיכול לעזור לנו לעשות את העצירה הזו באמת הוא ההבנה הזו בעצמה – שאנחנו לא תלויים בשינוי שיקרה אחרי כן.

עצם העצירה והחשיבה – זה מה שמועיל. עזבו את ההשלכות, זה לא משנה כעת. רק תעצרו לחשוב. כאמור, תגלו שהעצירה הזו משנה את החיים כשלעצמה. גם אם לא תעשו שום שינוי מודע אחרי כן, החיים לא יחזרו להיות אותו דבר.

לא להיבהל אם זה קשה

ועוד משהו שיכול לעזור: לדעת שזה קשה לכולם. אני לא מכיר כמעט אף אחד שבא לו טבעי הדבר הזה, לעצור ולחשוב. אז אין מה להתבייש, ואין מה להתייאש, ואין מה לחשוב שאם זה קשה אז לי זה לא מתאים. זה חשוב מאד, לכולם, גם אם צריך לעשות התאמות אישיות [כמו בכל דבר שכולם עושים].

לפעמים נדרשת עזרה מבחוץ כדי לעשות את התהליך הזה. לפעמים אני בעצמי מסובך כל כך בתוך החיים שלי, שאני צריך מישהו שיעזור לי לעצור ולחשוב עליהם. ברוחניות קוראים לזה משפיע, או דמות רוחנית. בגשמיות – זה יכול להיות יועץ שיש איתו שפה משותפת, או מישהו קרוב שאפשר לחלוק איתו את המחשבות, שיהיה קצת בפנים וקצת בחוץ.

כך או כך, את התהליך הזה, העצירה, החשיבה והחשבון – נכון לעשות מדי תקופה. כעת, לקראת ראש השנה ויום הכיפורים – זה הזמן לעשות זאת מול ה' יתברך. ומתוך החשבון הרוחני, הכולל, כדאי לצאת בהמשך גם לחשבון המעשי, בעסק. בסוף, זה חלק מהותי ממה שעליו אנחנו באים בדין...

שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

יהושע