מדריך לכתיבה יוצרת

מדוע החלטת להציע את המדריך שלך, "כתיבה יהודית יוצרת", כהורדה חינם באינטרנט?

לאחרונה, לאחר מאבק ממושך לשבירת המונופול של קרנות הקולנוע בישראל שנשלטות על ידי השמאל, הצליחו יוצרי הקולנוע מימין הקשת הפוליטית לשכנע את שרת התרבות, מירי רגב, לפתוח את הקרן החדשה לקולנוע ביהודה ושומרון. מכיוון שסובסידיות של הפקת סרטים לא היו זמינות בעבר לאנשים עם השקפת עולם ציונית דתית, רבים מאנשי הקולנוע הקיימים בקהילה הדתית-לאומית והחרדלי"ת, היו חסרי ידע וניסיון במלאכה. מכיוון שתסריט כתוב היטב הוא הבסיס לסרט מצליח, ניסיתי לדחוס את הנושא למדריך קצר אך יסודי לכתיבה יצירתית ודרמטית. אני מקווה שהספר יביא את הידע הזה לאנשים שלא הייתה להם הזדמנות ללמוד לעומק את יסודות הכתיבה.

הוצאת לאור את המדריך לפני שהוקמה הקרן לקולנוע שומרון. בבית הספר קולנוע "תורת חיים", הספר הוא טקסט בסיסי. מדוע כתבת את זה מלכתחילה?

באמריקה, לפני שהתחלתי ללמד תסריטאות בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק, למדתי בבית הספר לאמנויות של האוניברסיטה. המיקוד העיקרי שלי היה הקולנוע. בנוסף, סטודנטים בתוכנית, כמו במאים עתידיים, מרטין סקורסזה, מרטין ברסט ואוליבר סטון, נאלצו לקחת קורסים אינטנסיביים בתולדות האמנות, תולדות הצילום, תולדות הקולנוע, תולדות מוסיקה, קלאסיקות לספרות עולמית, וסיפורים קצרים והצגות מפורסמים. היכרות והערכה של תולדות האמנות והספרות נחשבו בצדק ליסודות הקולנוע המודרני. בבית הספר לקולנוע ביקרנו בסט של הסרט "הסנדק". הבמאי, פרנסיס פורד קופולה, אמר לנו שהוא אימץ את סגנון התאורה לסרט ממחקריו בציורי רמברנט.

להבדיל, באור דומה, לימוד ההלכה בלבד, ללא ידיעה מקיפה של חומש ותנ"ך, יביא להבנה מאוד חלקית של היהדות ושל ייעודו של עם ישראל בעולם. לדוגמא, במערכת החינוך הדתי-לאומי, לימוד התנ"ך הוא מוקד מרכזי, בניגוד לדרך החינוך החרדי. טבילה זו בהיסטוריה היהודית מביאה להערכה רבה יותר של הערך של תחיית האומה בתקופתנו, ולנטייה אוניברסלית יותר לתורה.

להורדת החוברת - כתיבה יוצרת יהודית >>

כשהגעתי לארץ גיליתי שעומק ההיכרות עם אמנות וספרות עולמית חסר מאוד, לפחות בקהילה של דתי-לאומי. רוב המבוגרים והצעירים מעולם לא קראו את הקלאסיקות של הספרות העולמית, את כתבי סופוקלס, הומר, שייקספיר, בלזק, ברונטה, הוגו, דיקנס, ג'יימס ג'ויס, טולסטוי, פו, מלוויל, סרוונטס, בקט, קאמו, פולקנר, וכדומה; הם גם לא היו מכירים את עבודות האמנות של רפאל, בוטיצ'לי, קרוואג'יו, גויה, דלקרואה, מונה, גוגן, סזאן, קנדינסקי ומאה אחרים.

האין ריכוז בתרבות היהודית שלנו חשוב יותר בבניית זהות יהודית איתנה?

בהחלט, ההתמקדות בהיסטוריה ובתרבות היהודית שלנו חשובה יותר. ללמוד חומש עם רש"י לוקח הרבה זמן, כך אנשים שסבורים, אין זמן ל"נורישקייט" של הגויים. נכון שלעתים קרובות התלמיד שעוסק עם תרביות זרות יתקל בדמויות מעורפלות, בפילוסופיות לא מוסריות, בכפירה, בנושאים נוצריים ובפורנוגרפיה בחלק ניכר מהספרות והאמנות העולמית, אך יחד עם התולעים מגיע הפרי, אם מקפידים להפריד ביניהם. אתה לא צריך לזרוק את כל המחזות של שייקספיר לפח בגלל דמות אחת לא סימפתטית, כמו "שיילוק היהודי". מעניין לציין כי הרב קוק הכיר מקרוב את הספרות והאמנות העולמית, כפי שהעידו סופרים ואמנים שביקרו אצל הרב הראשי בביתו. בביוגרפיה שלו, "מלאכים כבני אדם", מזכיר הסופר שמחה רז כמה סופרים ופרופסורים חילוניים בולטים לספרות ואמנות שנדהמו מההיכרות האקלקטית של הרב קוק עם הנושאים הללו. הרב קוק מספר במכתב:

"כשגרתי בלונדון הייתי מבקר בגלריה הלאומית, והתמונות האהובות עלי ביותר היו של רמברנט. לדעתי רמברנט היה צדיק. כשראיתי לראשונה את התמונות של רמברנט הן הזכירו לי את מאמר חז"ל על בריאת האור. כשברא ה' את האור הוא היה כל כך חזק ומאיר שאפשר היה לראות מסוף העולם ועד סופו, וה' פחד שהרשעים ישתמשו בו. מה עשה? גנז את האור ההוא לצדיקים לעתיד לבוא. אבל מדי פעם בפעם, ישנם אנשים גדולים  שה' מברך אותם בראיית האור הגנוז. אני סבור שאחד מהם היה רמברנט והאור שבתמונות שלו הוא הוא האור שברא ה' בימי בראשית."

באופן דומה, הרקע האקדמי של הרב יצחק גינזבורג והיכרותו עם מתמטיקה, מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה ומוזיקה אפשרו לו לפתח דרכים חדשות ויצירתיות בהוראת הקבלה והבנתה.

לסיכום, אם אדם רוצה להיות סופר, אמן, משורר, מוזיקאי או קולנוען, הגיוני לחקור את ההיסטוריה של תחומים אלה, כדי ללמוד את היסודות של מלאכת המקצוע ולהבין טוב יותר כיצד האור של השם יורד לעולם בכל הווריאציות המרובות שיש תחת השמש.

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.