מורא מקדש ולא מורא אדם

אני מעדיף שלא, השיב לי הרב שליט"א.

ורצונו זהו כבודו. שלא אזכיר את שמו. אז לא אזכיר.

שלא ידעו שהוא עולה להר הבית.

האם הוא עולה? בוודאי.

הוא תומך ומעודד את כל מי שמדבר עמו על הנושא, ופעמים רבות הוא עלה בעצמו.

רבים יודעים זאת.

אבל הוא לא רוצה להצטרף לאיגוד הרבנים למען הר הבית.

כי הוא לא רוצה ששמו יוזכר בפומבי, בהקשר של עלייה להר הבית.

והאמת, שמו כבר הוזכר - לא פעם ולא פעמיים.

אבל הוא לא רוצה בעיות.

כבר היו לו מספיק.

ואולי באמת הגיע הזמן, לפתוח את הנקודה הכואבת הזו.

את האיבה הגלויה שנמצאת במקומות מסוימים, כלפי אנשים שעולים להר הבית – ובפרט כלפי רבנים.

וזו לא היתה הפעם הראשונה שנתקלתי ברב שמסתיר את דעתו – או שמנסה לעשות זאת.

בכמה וכמה הזדמנויות ראיתי רבנים, שמעדיפים לא להצטייר "קיצוניים". לא להיראות כמי שהר הבית באמת משמעותי בשבילו. והאם אכן הר הבית משמעותי בשבילו? בוודאי.

אבל אולי לא עכשיו.

לא כאשר עלולים לפגוע בי בעבודה.

לא כאשר זה עלול לפגוע בשידוכים של הילדים.

לא כאשר זה עלול להבריח ממני תלמידים.

ופעמים רבות החששות מוגזמים. אבל לפעמים לא. ולפעמים יכולים להיות נזקים אמיתיים.

ואני בעצמי בהזדמנויות שונות שהיו לי בעבר הרחוק, הוזהרתי.

אל תדבר כאן על הר הבית.

אולי חס ושלום מישהו ישתכנע...

מי שהר הבית באמת חשוב לו, לפעמים צריך לבאר את הנושא –

לא רק את המקורות ההלכתיים והרעיוניים, שצריכים להיות ברורים מדברי חז"ל והפוסקים.

כי יש כאלו שמערערים על עצם הלגיטימציה להביע דעה הרוצה את קרבת ה'.

מבחינתם, הר הבית זה מחוץ לתחום.
 

וכאשר אנחנו יודעים שהר הבית הוא העיקר.

זהו מקום השכינה. לשם אנחנו שואפים לחזור, ולראות את השכינה חוזרת.

אסור לנו לעמוד מנגד.

וגם אם לפעמים יהיה מי שישתוק. או אפילו אם יעשה פעולה ממנה נראה, שהר הבית לא נמצא בראש מעייניו. תמיד נזכור את האמת.

והיו עיני וליבי שם כל הימים.

ונשתדל לפרסם את קריאותינו, ולחזק את אמת ה' – לשוב אל הר קדשנו, כתורה וכהלכה, בלי לגור מפני איש. 

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.