מכתב לבוגי יעלון

שלום בוגי.

ראיתי השבוע את הראיון שהענקת באתר וואלה כנגד המדיניות הרופסת של צה"ל והדרג המדיני מול טרור העפיפונים - ראיון שבו הצעת להצית לערביי עזה בחזרה כתגובה לטרור העפיפונים, וכאשר נשאלת: מה למשל? הפטרת שלא חסר מה להצית. 

שמחתי מאד לשמוע שאכן השתכנעת לבסוף - שאכן אין פתרון אחר לטרור הערבי המאיים על קיומנו, מלבד פעולות התגמול. זה מאד משמח ומעודד, ונותן תקווה שעוד אנשים המשפיעים על דעת הקהל ישתכנעו בעקבותיך.

היום, כשאתה כבר אינך חלק מהמערכת הצבאית, וגם לא שר ביטחון או חבר כנסת, גם אתה מסוגל לראות את הדברים ש"לא רואים משם", את אותם התובנות שכאשר אתה חלק מהמערכת, ושבוי בקונספציה המזינה את עצמה  - אינך מסוגל לראות.

ההפקרות הביטחונית בפועל - זו המורגשת לכל אזרח פשוט, איננה מורגשת כלל לאנשי ה"מערכת", שעסוקים ברמה יום יומית בתוך ה"קופסא", ואינם מסוגלים להתבונן בה מבחוץ. אין פלא שאת השאלות הקשות - והצודקות - אתה שואל דווקא עכשיו כאזרח מן השורה.

דווקא בשל כך, חשוב לי להזכיר לך שכאשר כיהנת כאן כשר ביטחון - התנהל גל הטרור הקשה ביותר מאז האינתיפאדה השנייה, מולה ניהלת מדיניות "הכלה" כהגדרתך, הכרזת שוב ושוב שאין פתרונות קסם, וכמעט ולא נקפת אצבע מול פיגועי דקירה ודריסה ברמה כמעט ויום-יומית, לעומת זאת תיזכר כשר ביטחון ששם את כל כובד משקלו במלחמה מול אחיך: אם זה נוער הגבעות, או אלאור אזריה הגיבור.

אני מסכים איתך, השאלה ששאלת "מדוע לא מציתים לערבים שדות בתגובה להצתת השדות שלנו" - היא שאלה מתבקשת וטבעית, הכי נורמלית שבעולם. או כמו ששמשון הגיבור, ההוא מגבעתי, ששלח שלוש מאות שועלים, לשדות עזה אמר: "כאשר עשו לי - כן עשיתי להם". 

אין פיתרון יותר ראוי הגיוני ויעיל מאשר פעולות תגמול. דברים אלו נאמרו על ידי הרבי מלובביץ' שאתה בוודאי מעריך לפני ארבעים שנה במכתב לרמטכ"ל בר לב. "רק יראת העונש ופעולות תגמול ביכולתה למנוע חבלנות".

שיהיה ברור, כולם יודעים, שגם אם תהפוך לשר ביטחון היום, ואפילו לראש ממשלה לא תשתמש בעצה הכל כך חכמה שהענקת בראיון, בדיוק כמו שלא השתמשת בה כנגד טרור הסכינים והדריסות כאשר היית שר ביטחון.

סביר להניח שתמשיך באותה הדרך של הצהרות על שמירה על "מרקם החיים" של אויבינו, על חשיבות ההכלה וכדומה. הצופים הרי מבינים שהצהרה לוחמנית זו היא בעיקר לשם מטרה פוליטית בבחירות הבאות.

אבל למה בעצם? אם אתה יודע מהו הפיתרון הנכון לטיפול בטרור - מדוע לא יישמת ולא תיישם אותו?

התשובה לעניות דעתי היא פשוטה - הסיבה למדיניות הרופסת של הממשלה הזו, ושל הממשלה הקודמת בהשתתפותך (ושל קודמותיה) אינו מחסור באמצעים לא טכנולוגיים ולא אנושיים, כרמטכ"ל לשעבר אתה יודע שצה"ל הוא צבא איכותי ומצוין.

היא גם לא היעדר פיתרון מעשי - ישנם תכניות מפורטות המונחות על השולחן. אלא אובדן האמונה בצדקת הדרך.

האמונה בזכותנו לחיות לבדה, אינה יכולה להיות מספיקה עבור יהודי, יהודי תמיד יחפש את המשמעות ואת הייעוד, ובלי זה הוא לא ימצא טעם לחייו, ואף ינסה ניסיונות אובדניים.

זה בדיוק מה שקרה לממסד שאתה חלק ממנו, הוא אינו מאמין מספיק בשביל שיוכל לנצח, הוא אינו מוצא טעם לחייו, ולכן גורר את כולנו למסלול של התאבדות.

הממסד שאתה חלק ממנו איננו מאמין מספיק בזכותנו על הארץ, כדי להאמין בכך צריך להאמין בבורא עולם, צריך לחיות חיים של אמונה. הציונות החילונית שאתה גדלת בה, שהצבא הוקם מכוחה נמצאת בפשיטת רגל, יעדיה הושגו וערכיה אינם מסוגלים להתחדש בעידן משיחי.

בספרך כתבת על הפחד ממשיחיות, סימנת אותה כאויב הגדול - עד כמה שאתה טועה... הן הימין המשיחי והן השמאל המשיחי, דווקא הם אלו שרגליהם על הקרקע, הם מבינים שעם ישראל אינו עם רגיל וקיומו אינו תלוי רק בהיבטים פיזיים, האתגרים שאנחנו עוברים היום, רק מחזקים תובנה זו. כל אחד בדרכו שלו חותר למימוש החזון המשיחי. שבעידן משיחי כמו זה שאנחנו חיים בו, הוא גם הפרגמטי ביותר.

ועכשיו בחזרה - קצת להסטוריה הלא רחוקה.

את הדימוי הפרגמטי והמקצועי שבנית עצמך, החליף דימוי של אדם שרדף באובססיביות אחרי חייל שירה במחבל נתעב, אחרי תקופת גל טרור שבה לא הפסת לטעון שנוער הגבעות הוא האויב האמיתי - התנהלות זו הקנתה לך דימוי של 'לשעבר' מריר ואובססיבי, על גבול הפרנואיד שעלתה לך בכסאך - האם יצא לך לשאול את עצמך כיצד זה קרה? מדוע המלחמה בנו השתלטה עליך עד שאיבדת את כל עולמך?

מה ההבדל הכל כך גדול בין האידאולוגיה שהצגת בראיון, לאידאולוגיה שאותה רדפת באובססיביות כזו? לפי ההיגיון שאותו הצגת מה צריך להיות הפתרון לטרור הסכינים, למשל?

אני רוצה להציע תשובה שתאתגר אותך - 

יש סיפור שמופיע בספר שמואל - השלישי בספרי הנביאים, סיפור זה מספר את תקופת המעבר בין מלכות שאול למלכות דוד, שאול נענש באובדן מלכותו, והקב"ה מבטיח להעביר את מלכותו ל"רעך הטוב ממך", מאז רוח הגבורה של שאול סרה ממנו, ובמקומה שורה עליו רוח רעה, הוא מפתח אובססיביות למרדף אחרי דוד, ומכלה את שארית חייו במרדפים חסרי תוחלת במדבר.

המאבק שלך באלאור אזריה או להבדיל בנוער הגבעות אינו מאבק אידאולוגי, הוא מאבק של אליטה שאיבדה את רוח הגבורה שאפיינה אותה בתחילת דרכה, ונלחמת מתוך קנאה באלו שמסמלים את אפרירותה.

רוח הגבורה שאפיינה את צה"ל ואת הציונות החילונית לפני מאה וחמישים שנה, התפוגגה לאט לאט, במקום זאת נושבים בה רוחות חדשות של בלבול ומבוכה, זה תהליך טבעי - שהרי עם ישראל אינו יכול להיות עם חילוני, ככזה אין לו  טעם להיות עם נבחר - אידאולוגיה זו לא יכולה לספק לו ייעוד או משמעות.

אותה רוח גבורה זו שורה היום על הנוער אותו רדפת באכזריות וטמטום, נוער זה מממש בדיוק את אותה אידיאולוגיה שייחלת לה בלב, אבל לא היו לך ולמערכת שהיית חלק ממנה את הכוחות הנפשיים והחוסן המוסרי ליישם אותה. זהו לא מאבק אידאולוגי אל פרפורי גסיסה של אליטה שהרוח שהניעה אותה עברה דירה.

נראה שהצעד שעשית כבר - להכיר ברפיסות הביטחונית ולהפנים שהפתרון היחיד לטרור הוא פעולות התגמול, הוא צעד חשוב ומשמעותי. הצעד הבא הוא להבין מדוע הממסד הקיים - הדרג המדיני והצבאי אינו מבצע ולא מסוגל לבצע זאת, תובנה שהתשובה שלה לא נמצאת ברובד הצבאי או הטכנולוגי, אלא ברובד האמונה וביסודות שעליהם הוקם ממסד זה.

בהצלחה!