נס וטבע ברפואה

משה רבנו מכה את הסלע על מנת להוציא ממנו מים, אף שלכאורה הצטווה רק לדבר אליו. רש"י מביא את חז"ל ומפרש שבאמת בתחילה משה דיבר אל הסלע כפי שהצטווה, אך לא היה זה הסלע הנכון, ומשה לא הבין זאת ולכן הכה בסלע אחר (הנכון) שהזדמן להם.

מיד מתעוררת התמיהה שהרי מדובר בנס גלוי למעלה מכל גדרי הטבע, ואיך זה משנה עם איזה סלע מדברים?

כך גם בהמשך הפרשה, לאחר כפירת בני ישראל במן, שהיא בעצם מאיסה במציאות הניסית, מכים בעם הנחשים (ההנהגה הטבעית שבמדבר).

העם מבקש סליחה, והקב"ה מורה למשה לעשות נחש ולשים אותו במקום גבוה וכל המביט בו יתרפא. אור החיים הקדוש מסביר שהעם העדיף לחם מן הארץ על פני לחם מן השמים, ועל ידי הנחשים למד על בשרו שהנחש התחתון אמנם ממית, אך הנחש העליון מחיה. לכן, מוסיף אור החיים, לא הספיקה תפילתו של משה בכדי לרפא את העם, אלא דווקא באופן בו הקב"ה רצה שעל ידו תבוא רפואה.

הזהר הקדוש בפרשתנו (קפג ע"ב), אומר זאת במפורש (בתרגום לעברית על פי מתוק מדבש): כל מי שרוצה לעורר ולהמשיך שפע מלמעלה, בין על ידי מצוות מעשיות, בין במצוות התלויות בדיבור, אם אותה המצווה במעשה או בדיבור לא נעשו כראוי לאותה הפעולה שרוצה לפעול למעלה, אז לא מתעורר כלום על ידה, וראיה לדבר, כי כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, דהיינו לבקש רחמים ולבטל הגזרות ולהמשיך חסדים, אבל מעטים הם שיודעים ויכולים לעורר ולהמשיך השפע כראוי, והקב"ה הוא קרוב לכל אשר יודעים לקוראו, ולעורר את הדבר כראוי, אבל אם אינם יודעים לקרוא אותו, אז אין הוא קרוב, לכל אשר יקראוהו באמת, ושואל, מהו באמת, ומשיב שיודעים לעורר דבר אמת כראוי, וכן הוא בכל דבר.

מכאן מובן שאף על פי שהוצאת המים מן הסלע היא נס גמור, משה צריך היה לדייק בכל הפרטים הקטנים כדי שהנס אכן יתקיים בשלמות, וכך גם לגבי הרפואה שבאה לאדם מאת הקב"ה בלבד, ואם רופא רוצה לעורר את השפע מלמעלה עבור החולה שלו, עליו לדייק באופן מושלם את אופן הריפוי כפי שרוצה ה'.

וכמו שכותב האדמו"ר השפע חיים זצ"ל: "כשם שלגבי גוף האדם ברא השי"ת את כל גוף האדם ביצירה אחת, וכל אבריו קשורים ותלויים זה בזה, על דרך שאמרו חז"ל שוריינא דעינא באובנתא דליבא תלו (מאורי העין תלויים בטרפשי הלב), וייתכן שתהיה איזו מחלה בלב ששורשה הוא במכה שבאצבע. ואכן זהו ההבדל בין הרופאים שהיו מלפנים, לבין רופאי זמננו. פעם היה הרופא מרפא את האדם, ואילו בזמננו הרופא איננו יודע לרפא את האדם, אלא את האבר המסוים שעליו למד, כמו רופא העיניים אינו מכיר את גוף האדם, ובקושי יודע היכן נמצאים העיניים בגוף האדם..

כי אינו מכיר אלא את האבר המסוים שהתמחה בו, ואין הם מכירים את שלמות מערכת האדם. זו היא הסיבה שמלפנים היו רופאים מומחים כדוגמת הרמב"ם והרמב"ן, ואפילו, להבדיל, בין אומות העולם היו רופאים מומחים, אשר גם בלי הרנטגן ושאר הכלים הנמצאים בזמננו, היו בקיאים ברפואות שאין לרופאי זמננו שום מושג בהם, כדוגמת השקאת כוס עקרין המוזכר בגמרא וכדומה, מפני שהיו בקיאים בריפוי גוף האדם בכלליות, ואילו בזמננו רבו כמו רבו הקלקולים המתהווים על ידי הרופאים וניתוחיהם, שהרי המנתח אינו צריך לדעת לרפא כי אם לחתוך בלבד... עד שכל מי שנכנס בשערי בית החולים ל"ע, הוא מצווה תחילה אל ביתו..." (עד כאן לשון קודשו).

למעוניינים בכך, נפתח מוקד ליעוץ רפואי בניהולו של עמית גרון. לפניות (בחינם) כיתבו למייל [email protected]