מול עזה, ליד הקיבוצים סעד וכפר עזה, נמצא אתר הנקרא "מעוז מול עזה".
זהו מעין מוזיאון המספר על ימיו הראשונים של קיבוץ סעד, כאשר חברי הקיבוץ (שומרי המצוות) עמדו בגבורה מול האויב המצרי בימי מלחמת השחרור (כמו אנשי כפר דרום הסמוך, ז"ל). חתיכת היסטוריה...
רשימת המלאי של חברי הקיבוץ באותם הימים דלה מאד - רובים בודדים, כדורי רובה מעטים, פרדה אחת...
ובסרט המוקרן במקום, אומרת אחת החברות "אם הערבים היו יודעים אז כמה מעט הנשק שהיה בידינו, הם פשוט היו באים ושוחטים אותנו".
לפעמים צריך לנשום עמוק את רוח מלחמת השחרור. אולי זו רוח האין-ברירה, אנחנו חייבים להלחם על חיי העם הזה בארצו. בגבורה, בעקשנות, באמונה. שלא, חס-ושלום, ימשיכו הערבים כאן את מעשי חבריהם הנאצים.
הייתי שם בשבוע שעבר, נשמתי קצת...
והנה, תוך כדי נשימה עמוקה, בצלילה לעבר, נשמע ירי עמום מכיוון עזה. לא הד מן העבר, אלא ירי הווה מאד. ובתקשורת נאמר "זוהה שיגור מעזה".
ועכשיו, צא וראה מה בין העוז של לוחמי תש"ח לבזיון של אי-לוחמי תשע"ט --
ברובים בודדים, מעטים מול רבים, הם עמדו אז. אולי כמו דוד מול גלית הפלשתי.
והיום, מדינה שלמה, עם צבא חזק ומשוכלל, מול נערי עזה המעזים פנים שוב ושוב - ולא מסוגלים לחסל את האיום העזתי.
התבגרנו והתברגנו. העלינו שריון כגלית הפלשתי, ופתחנו טכנולוגיה שתזהה כל אבן ובלון ערבי ותיירט בעודו ממריא...
זה כמובן לא מספיק ולא יספיק. "וצררו אתכם" מתקיים, ועוד איך.
מרדימים אותנו מ"סבב לחימה" אחד לשני, ושוב "רק" נפגעים בודדים...
האם באמת אין פתרון?
הלא ודאי ישנו. חייב להיות, ואכן הוא קיים.
אבל בשביל זה חייבים להפסיק עם דוקטרינת ההגנה.
קל להצדיק את עצמנו כשאנחנו עם הגב לקיר, כאשר חייבים לשרוד, נלחמים על חיינו.
היום ברוך השם אנחנו במקום אחר.
אבל כדי להתקדם מהמקום הזה צריך "ראש גדול" באמת -
ראש שמאמין ויודע שהארץ הזו - כולל עזה כמובן - שייכת לנו.
ושזו זכות, וגם חובה, לטפל מן השורש באוכלוסייה הנמצאת בארץ.
ובעיקר, צריך עוז מול עזה. עוז לעשות מה שצריך. עוז מתוך בטחון בה' הנותן לנו כח לעשות חיל.
עם החיל שה' נתן בידינו, הצבא והטכנולוגיה, אפשר בוודאי לחסל את האיום העזתי. האם כל כך קשה, למשל, לאתר את מרבית חברי ארגוני הטרור, ופשוט לשלוח אותם על טיל (כפשוטו או כמדרשו) לעולם אחר? ממש כך. אינני צריך כאן להציע למומחים פתרונות.
מה שחסר הוא עוז, וכמובן חשיבה אסטרטגית עם מסקנות אמיצות מה עושים עם רצועת עזה ואוכלוסייתה [אפנה כאן למסמך שכתבנו בתנועת דרך חיים על הנושא].
הלוואי, ואם נרצה זה יהיה בעזרת ה', שקום תקום הנהגה יהודית אמיצה שתציב תכנית בהירה כיצד מפרקים את חבית הנפץ העזתית. תאמר, ותעשה, ובעזרת ה' תצליח.
"ה' עז לעמו יתן [ואז] ה' יברך את עמו בשלום".
