מי בראש?

באווירת הבחירות, הרהרתי קצת מי ראוי להיות בראש.

אפשר למנות כמה תכונות הנדרשות מאיש ציבור, נבחר ומנהיג. למשל: יושר ואמינות, הגינות ונקיון כפים, חוש צדק, אחריות ושיקול דעת, כשרון מעשי וחריצות, ועוד...

אבל אני רוצה להסב את תשומת הלב להלכה מפורשת ברמב"ם: "כל מי שאין בו יראת שמים אף-על-פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל" (הלכות מלכים א, ז). למושג "יראת שמים" יש חשיבות רבה במקורות, ובמשמעות הרחבה הוא מציין את עצם היחס הנכון בין האדם לבוראו, לא רק תחושת יראה פנימית (שהיא "דבר המסור ללב") אלא גם מחויבות פשוטה לשמירת מצוות התורה[1]. כמובן, יראת שמים אמיתית אינה רק בין אדם למקום, אלא גם יחס מתוקן בין אדם לחברו ומידות טובות וישרות. לכן הכינוי "דתי", כפי שהוא רווח היום, אינו תחליף מתאים למושג המקורי של ירא-שמים. כי אם אפשר לומר "דתי גנב" הרי איפה יראת השמים כאן?

אמנם מציאות החיים היום היא שאפשר לפגוש יהודי בעל לב זהב ומדות טובות, נוהג בצדק ויושר, מסור למען הכלל, ועוד מעלות טובות, ובכל זאת אינו ירא שמים – פשוט בגלל שלא זכה להכיר כראוי את עולם האמונה והתורה. אך עם כל הכבוד והאהבה, נראה שאין לבחור ביהודי כזה לתפקיד ציבורי.

מה בדיוק הבעיה במי שאינו ירא שמים? מה אכפת לנו למשל שחבר-כנסת או ראש עיר יהיה יהודי מחלל שבת?

אפשר להסביר באופן פשוט: אי אפשר לסמוך על אדם כזה שידאג כראוי לשמירת השבת ולשומרי השבת, גם אם הוא מתחייב לעשות כך. אבל נראה שמעבר לזה יש כאן אמירה עקרונית, אפשר לומר גם: אמירה חינוכית. הרבה אנשים נוטים להסתכל על העולם של יראת-השמים, התורה והמצוות, כנוגע לחיי הפרט, ואילו המערכות הציבוריות מנותקות מזה כמעט לחלוטין. לתפיסתם, השלטון במהותו הוא 'חילוני'. אבל התפיסה היהודית הנכונה אינה כזו. התורה צריכה לעצב לא רק את חיי היהודי אלא את העם היהודי כציבור וככלל. משום כך, כיון שהשבת היא ערך כה חשוב אצלנו, לא יתכן שנעמיד בראשנו מישהו שאינו שומר שבת, וכיוצא בזה.

אפשר לדון מה בדיוק ההשלכות המעשיות של ההלכה הנ"ל ברמב"ם לבחירות במגרש הפוליטי היום. אך לכל הפחות יש כאן עמדה עקרונית וקריאת כיוון ברורה איזו מערכת שלטונית אנו רוצים. לכן נראה שבתנועה הרוצה לקדם את חזון המדינה היהודית המתוקנת (כמו "דרך חיים" בה אני חבר), המדד של יראת-שמיים צריך להיות תנאי לעמוד בהנהגת הציבור.

צריך להבהיר שתנועה/מפלגה הדוגלת בערך של יראת שמים אינה צריכה להיות 'מגזרית' מצומצמת (שלא כתדמית הרווחת היום). אדרבה, דוקא מי שדואג לכלל הציבור צריך להעמיד בראש אנשים הקרובים ככל האפשר לעצת יתרו "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח, כא). אני מאמין שגם היום ניתן להשיג תמיכה רחבה למנהיגות אמיתית ויראת שמים הדורשת את טובת עם ישראל. הרבה מאוד יהודים – גם אם לעת-עתה אינם מגדירים עצמם בדיוק כשומרי תורה ומצוות – ישמחו לבחור במנהיגות כזו.

אגב, נראה שיש כאן חומר למחשבה למתפקדי "הבית היהודי" לקראת הבחירות הפנימיות. שתהיה לכם בחירה טובה.

לסיום אני מפנה לדבריו של ידידי איתיאל גלעדי בעלון גל עיני האחרון (בקישור)