יציאת מצרים אישית ועסקית

בחסידות דורשים את חג הפסח כפה-סח. מה החידוש בכך שהפה סח? תלוי מה הוא סח. אם אלו דיבורים שאינם יוצאים מן הלב - באמת אין כאן כל חידוש. העולם מלא בדיבורים כאלו. החידוש הוא דווקא כשהפה סח את מה שהלב מרגיש.

אבל כדי שהמילים יוכלו לעבור מהלב אל הפה, הדיבור צריך לעבור את המקום הצר בגוף - את הגרון, ואת העורף שמאחוריו (הערףאולי הואפרעה, זה שלוחש לנו מאחור שאין לנו סיכוי). "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - יציאת מצרים האישית של כל אחד ואחד היא היכולת לומר בפה את מה שיש בלב, בלילהחמיץאת המסר.

כשמדברים על היכולת לבטא בפה את הלב, קודם כל הכוונה היא לבטא את הדברים לעצמנו. להסכים לספר לעצמנו מה באמת אנחנו רוצים ולהיכן אנו שואפים ללכת. עוד לפני שנשתף בזה אחרים. כש"ליבא לפומא גליא" - הלב מגלה לפה מה שהוא מרגיש, אז גם אפשר לבטא את הדברים החוצה ולהביא אותם לידי מימוש.

בשביל מה צריך מיצר?

למה דרוש מיצר שיפריד בין הפה והלב? ומדוע זה סיפור כזה גדול, לצאת מהמיצר? אפשר לומר שלמיצר הזה יש שני תפקידים. תפקיד אחד – לעשות סדר. ראיתם פעם כדורים בתוך מיכל גדול, שלמטה פיו צר, והם יורדים דרך צוואר הכלי החוצה? הם מסתדרים בשורה, אחד אחרי השני, כי בערבוביה שהם נמצאים בכלי לא יוכלו לצאת. כך גם כאן.

כפי שהם במצב ראשוני, לרצונות שלנו אין צורה מגובשת. פעמים רבות הם לא מצליחים לצאת לפועל כי לא ביררנו לעצמנו מה באמת אנחנו רוצים, ומה נעשה עם ההשלכות של הרצונות האלו על מגוון החלקים של חיינו.

איפה הכישרונות שלך?

למשל, הרבה אנשים אומרים שהם היו רוצים ללמוד כל היום, ורק נאלצים לצאת לעבוד. אבל כשנכנסים לבירור יותר מדויק מגלים שהכישרונות שלהם נמצאים דווקא במקומות אחרים, ובעצם מה שהם רוצים לומר זה שהיו רוצים להיות יהודים יראי שמים, הקשורים לקדושה בכל תחומי חייהם, ולעסוק בתיקון עולם במלכות ה', באותו תחום שחוננו בו בכשרון. דווקא חוסר הבהירות הזה, כשמאוויי הלב לא מספיק מבוררים, גורם להם להיות במצב פחות טוב משהיו רוצים, הן בקדושה והן בתחום כשרונם. כשידעו מה הם באמת רוצים – הכשרון יוכל לפרוץ במלוא עוזו, וגם הקישור לקדושה יפרוץ איתו. זה תפקיד אחד של המיצר, לברר ולסדר את רצונות הלב.

לשאוף לדיבור מתוקן

התפקיד השני הוא – לגרום לשאיפות לצאת מתוקנות גם כלפי הסביבה. לא כל מה שעובר בלב צריך למצוא ביטוי על הלשון. יש צורך לברר ולבדוק, האם הוא יוצא באופן מתוקן ובריא או לא. מבחן חשוב לכך הוא מידת הפגיעה בסביבה. כשאדם "הולך על עצמו" גם במחיר פגיעה קשה בסביבה, זה טעון בדיקה מעמיקה. פעמים רבות זה סימן לחוסר בירור של הדברים. "לתקן עולם" פירושו גם לסדר אותו בסדר נכון. איפה השאיפות שלך מתבטאות כך שהן תהיינה חלק מ"מלכות ש-די".

להוליד מרחב חדש

שני התפקידים בעצם הם אחד – לברר וללבן היטב את החלומות ואת הרצונות הפנימיים, ולהכשיר אותם ליציאה החוצה. בדימוי הזה, הגלות היא כאשר אנחנו נתקעים במיצר ולא מצליחים לבטא את עצמנו מכל מיני סיבות, ואילו הגאולה היא היכולת לצאת לחופשי, להיות בני חורין לעשות ולפעול את מה שלשמו באנו לעולם, מה שאנחנו קשורים אליו בפנימיות. כשאנו מצליחים להבהיר לעצמנו, ועל ידי כך לומר גם לסביבה, את מה שבליבנו - נולד לנו מרחב חדש, כר פעולה עצום, שמאפשר לנו להתקדם באופנים שלא חלמנו עליהם.

גם בעסק יוצאים ממצרים

אני רואה זאת שוב ושוב אצל בעלי עסקים. בשלב ראשון ישנה התמודדות עם מציאות מאד מגבילה, תחושה של כורח וחוסר אונים מול הקשיים, מרגישים שאי אפשר להתקדם ולשנות באופן מהותי. בתהליך הבירור (שפעמים רבות הוא חלק מהותי ממה שעושה בעל העסק בתהליך הליווי העסקי) מתגלה לו תובנה חדשה, בהירות חדשה - ופתאום נפתח אפיק פעולה מדהים, שמאפשר לעשות אין ספור פעולות חדשות וטובות, ולהתקדם במקומות שהיו נראים חסומים עד אז. "מעולם לא ברח עבד ממצרים" - והנה, פתאום הפתח נפתח.

בדרך כלל הצמיחה העסקית מלווה בצמיחה אישית, כי המיצר שפוגש אותנו בעסק - פעמים רבות הוא אותו המיצר שאיתו אנו מתמודדים גם בחיים האישיים, גם אם איננו שמים לב לכך. לחוות עם בעלי העסקים את תהליך הפריצה והצמיחה שבעקבותיו זוהי חוויה מרגשת כל פעם מחדש. קצת כמו לפרוץ בעצמך...

ערב חג הפסח, חג החירות, מאחל לכולנו להצליח להיות בני חורין בחיינו האישיים והעסקיים, וזה יהיה לנו לזכות בעיני ה' שיזכנו להיות בני חורין גם כעם, כאן בארץ הקודש, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל". חג כשר ושמח לכולנו!