הדינים הבאים בשו"ע מתייחסים לסוגיות ממוניות של הרופא ובעז"ה נתייחס אליהם בהמשך. בינתיים נתקדם בבניית מראו של משרד הבריאות היהודי-עתידי על פי עץ הספירות. הספירה הבאה היא ספירת התפארת.
שורש המלה תפארת הוא פאר, אותיות רפא. פנימיות ספירת התפארת היא מידת הרחמים שבנפש, שעניינה הזדהות הרופא עם המטופל. זוהי התכונה העיקרית והחשובה ביותר של הרופא ומבלעדיה אל לו לעסוק כלל בתחום הרפואה. מסופר על גדולי תלמידי הבעש"ט שלעתים שלחו את המטופלים שלהם (הכוונה כמובן ליהודים שבאו לבקש עצה בענייני העולם ובעבודת ה') מאחד לשני כי לא חשו מספיק רחמים (במובן של הזדהות) על המטופל.
הרפואה בימינו מתאפיינת בעיקר ברצון להשפיע שמקורו בספירת החסד (ונדון בהרחבה ברשומה הראשונה בסדרה). בספירת התפארת מאיר הרצון להועיל ולשם הרפואה המודרנית צריכה לשאוף, בבחינת "יעקב (תפארת) אשר פדה את אברהם (חסד)". לעניין זה, הרפואה היא כמו תוכחה שהרי המחלה משולה לחטא.
ידוע מהבעש"ט שאדם צריך קודם כל למצוא את החטא, עליו הוא בא להוכיח את הזולת, בעצמו. אם הוא לא ימצא זאת בתוך עצמו, הוא לא יוכל אף פעם לעזור לתקן את זולתו. כשמוכיחים אדם צריך ממש לבוא ולבכות עמו על הטעות. זה צריך להיעשות מתוך רחמים אמתיים על החיים הרוחניים שלו. אם אדם לא יכול להעביר לזולתו את האנרגיה הזו של הרחמים שיש לו עליו, אין לו מה להוכיח אותו. על דרך זה אפשר להסביר גם את הביטוי 'ורפא ירפא'. על הרופא להוכיח ולתקן את עצמו (באותו עניין שנמצא אצלו בדקות, ואצל החולה שלו בגילוי) ורק אז יוכל לרפא. רופא שאינו במדרגה גבוהה מספיק יהיה אפאטי למצוקת החולה ויהפוך להיות רופא מושחת, שהרי מקור הרפואה הוא מן הרחמים.
בספירת התפארת השער 'רפ' מייצג את המילה 'רפואה' וכן את המילה 'רפיון'. חודש איר (שעניינו אני ה' רופאך) נפתח בספירת התפארת. הזהר הקדוש אומר: "תוקפא דנשמתא – חולשא דגופא", כלומר מתי יהודי יהיה בריא בבחינת "תוקפא דנשמתא" – כאשר גופו יהיה רפוי בבחינת "חולשא דגופא". מו"ר הרב גינזבורג הסביר שזוהי הבחינה הנקבית של ספירת התפארת שכבר מתייחסת לספירת ההוד. ביום ל"ג בעומר (הוד שבהוד) פסקה המתיחות שבין תלמידי רבי עקיבא והושג "רפיון" ולכן המחלה נעצרה.
הרופא פונה לה' לרפאות עצמו ורק אז מרפא את החולה
עיקר עניין ההוד הוא הודאה. הכלל בגמרא הוא שבכל מקום שחכם מודה (מקבל את דעתו) לחכם אחר זה "מכלל דפליגי" – כלומר שקודם לכן הוא חלק עליו. גם לנו ישנה מחלוקת עם הקב"ה על הדרך שבה הוא מנהיג את עולמו, דבר הגורם לכיווץ ולמחלה. כשנשכיל להודות לקב"ה, ובמיוחד ביום הוד שבהוד שאז מודים שמלבד ההודאה הזו אין עוד כלום, נגיע לרפיון ולרפואה. על הרופא להיות זהיר מאוד שלא להוסיף עוד כיווץ לחולה ובכך להחמיר את מחלתו, וידועה אמרתו של הרבי הצמח צדק שניתנה רשות לרופא לרפא אך לא לייאש (ולענייננו להביא לרפיון לא לכיווץ).
בספירת התפארת הביטוי "ורפא ירפא" נדרש כך: "ורפא"- הרופא קודם כל פונה אל ה' – ולענייננו הפניה אל ה' תביא את הרופא לתקן את עצמו, "ירפא"- ורק אז פונה אל החולה לרפאו. בהקבלה לשבעת הדברים שלומדים מגנב, בספירת התפארת נמצאת המידה "שוה ומשוה קטון וגדול". גם אם הרופא סבור שאינו יכול לעזור לחולה להתרפא לחלוטין עליו לרחם ולהזדהות עם סבלו וממילא לעשות כל שביכולתו להקל עליו.
באמת מרשים! 4 י"ז אייר תשע"ה 09:19 חגית
מרשים 3 י"ד אייר תשע"ה 23:21 יוסף פריאל
אהבתי 2 י"ד אייר תשע"ה 21:14 צבי
חזק ביותר!! 1 י"ד אייר תשע"ה 20:24 מירון