כעת נוכל לחזור לסדר הדינים בשו"ע. שני הסעיפים האחרונים בהלכות הרופא, עוסקים בנושא שכר הרופא. מבואר שם שלרופא אסור ליטול שכר החכמה והלימוד אלא רק שכר על הטורח והבטלה, ומסביר בטור שעבור החולה זו נחשבת אבדת גופו ורחמנא אמר "והשבותו לו", לרבות אבדת גופו ומכיוון שזו מצווה, אסור לרופא לדרוש שכר על עצם הריפוי אלא רק שכר הטורח והבטלה. עם זאת, בהמשך מבואר שאם בכל זאת הרופא מכר את חכמתו אפילו בדמים מרובים, אין מוציאים את הממון מידי הרופא.
הגמרא (ב"ק פה) מלמדת שאם אחד חבל בחברו וחייב לשלם את שכר הרופא, אינו יכול להביא לו רופא שירפאנו בחינם (לדוגמא, עפ"י רש"י, אם יש לו קרוב משפחה שהוא רופא ומוכן לעזור לו), מפני הכלל ש"אסיא דמגן – מגן שוה" כלומר רופא שמרפא בחינם אינו שווה כלום. הרא"ש מבאר בפשטות שרופא שאינו מצפה לשכר אינו נותן את מלוא תשומת הלב לחולה, ונמצא שהחולה מפסיד.
בשו"ת שבות יעקב (יו"ד פו), דן במקרה שישנו רופא מומחה אחד בעיר, ואירעה לו אבילות וממילא אסור לו לעסוק במשא ומתן, שמותר לו ללכת לרפא חולה שיש בו סכנה, ולחולה אפילו מותר לשלם לרופא מפני הכלל שאסיא דמגן – מגן שוה, אך על הרופא להימנע מלקחת שכר בגלל האבילות. מכאן עולה, שהתשלום לרופא הינו צורך של החולה, כעין השתדלות שהוא עושה ע"מ להתרפא.
כפל הלשון "ורפא ירפא" נדרש בספירת היסוד "ורפא" – צריך לרפא בחינם, "ירפא" – מותר לדרוש תשלום עבור הריפוי.
נמצאנו למדים שהתורה בהחלט מעודדת מתן שכר לרופא אך התשלום חייב להיות שווה לכל נפש, גם (ואולי דווקא) כאשר מדובר ברופא מומחה. במערכת הבריאות בארץ ישראל, נושא התשלומים לשירותי רפואה נמצא במצב מחריד. להלן ציטוט ממאמר של ד"ר צ'רני מהמרכז הרפואי שערי צדק שהתפרסם בבטאון "הרפואה" (05/11): "חולים במערכת הציבורית נמצאים במצב פגיע יותר באופן אובייקטיבי וזאת מכמה סיבות: לחולים ולמשפחותיהם חסר ידע לגבי רמת המיומנות הדרושה לטיפול מיטבי במצבים רפואיים שונים. חולים מטופלים על ידי רופאים בעלי רמות שונות של ניסיון מקצועי. החלטות לגבי הקצאת רופאים אינן שקופות, וברוב המקרים, קווים מנחים לבחירת הרופא המטפל אינם קיימים כלל. חולים העומדים בפני הליכים רפואיים פולשניים לעיתים קרובות אינם יודעים כלל, עד לרגע האחרון, מי הרופא אשר יטפל בהם, וגם אז, ההחלטה לרוב אינה ניתנת לערעור. במקרים רבים למעשה, חולים מטופלים על ידי צוות של רופאים, ללא רופא מזוהה כנוטל אחריות אישית כ'מנהל הטיפול'. שכירת רופא פרטי באמצעות שר"פ (שירות רפואה פרטי) חוסכת מהמטופל את רוב החסרונות הללו."
מערכת הבריאות בעצם יוצרת במישרין מצב בו החולה מעוניין בשכירת רופא פרטי, ואכן היקף הטיפולים הרפואיים במסגרת שר"פ עולה בהתמדה, דבר הגורם באופן טבעי לכך שהרופאים הטובים יותר עובדים רק במסגרת זו (ואם רוצים להגיע אליהם במסגרת ציבורית צריך להמתין שנה ויותר...).
העקרון המנחה (כמובן, בהכללה גסה) את הממסד הרפואי הינו בצע כסף, וקצרה כאן היריעה מלפרט. רבי הלל מפאריטש סיפר שלא רחוק ממושב הבעש"ט היה כפרי אחד אשר היה לו בן שכמה שנים לא יכול היה לקום ממטתו ממחלת השיתוק ר"ל. בא הכפרי לבעש"ט עם בנו החולה ואמר להבעש"ט: שמעתי שאתם מתעסקים ברפואות, הלא תרפאו את בני? טוב, ענה לו, ארפא את בנך, אבל עבור זה תתן לי מאה רובלים כסף. כשמעו התחיל לצעוק: סכום גדול כזה אין לי. ענה לו הבעש"ט, אם כן אקח ממך חמישים – לא פחות. צעק עוד הכפרי: גם סכום כזה לא אוכל – יש לי ארבע חמש מטבעות של כסף, אם תרצו תקחו ותרפאו את בני ואם לאו – לאו. לקח הכפרי מחיקו הכיס עם המטבעות ונתן להבעש"ט, והבעש"ט לקחם מידו ופתח את הכיס והשליך המטבעות דרך החלון. הכפרי, כראותו זה, רץ בבהלה לחוץ לקבוץ המטבעות, והבעש"ט אמר להבחור: אתה בחור, למה אתה שוכב? לך לחוץ ותעזור לאביך לקבץ המטבעות! והבחור קם והלך לחוץ ועזר לאביו כמו איש בריא. והכפרי, כראותו זה, אמר להבעש"ט: ברוך השם שלא הוצרכנו לרפואתך – כי לא הבין שזה היה פעולת הבעש"ט, כי עסקו ברפואות היה לא לבצע כסף, רק לגלות אלוקות בעולם.
האגו של הרופאים מוביל לבצע כסף. 2 כ"ב סיון תשע"ה 19:34 שפרה אדלר
הסיפור שבסוף - אחד החזקים שראיתי 1 כ"א סיון תשע"ה 22:27 שולם עלייכם