על מי מוטלת האחריות לביטחון?

התנהלות לא ריאלית

פיגוע רודף פיגוע, ועל פי הערכות גורמי צבא ומשטרה בכירים זה לא עומד לדעוך בקרוב.

בעלי העסקים בירושלים מדווחים על ירידה ניכרת בתנועת הקונים. 15,000 בקשות לרשיון נשק הוגשו בחודשים האחרונים. ברחבי יו"ש ובירושלים זריקות האבנים לא עוצרות לרגע. עשרות אזרחים נחשפים מדי יום לאיומים ופגיעות. דקירות, דריסות ומדי פעם פיגועים "איכותיים". מה יהיה?

האם אין פתרון פשוט? האם זו גזירת גורל בלתי נמנעת?

האם הדרך היא אכן לנשוך שפתיים, לרכז עוד חיילים ושוטרים, להציב עוד אמצעי הגנה ולקוות שאולי יום אחד, מסיבה בלתי ידועה זה פשוט יגמר?

אולי יום אחד פשוט יימאס לצד השני לרצוח, מי יודע..

יש כאן התנהלות כל כך לא ריאלית ולא אחראית, מצד אלו שאמורים להיות הכתובת לביטחונם של אזרחי המדינה.

המדינה מתעלמת, האזרח מתמודד.

זרועות הביטחון של המדינה, על שלל יכולותיהן המבצעיות והטכנולוגיות משאירות את האזרח הקטן להתמודד בעצמו מול האיומים והאתגרים.

כל אזרח, ולמעשה גם כל חייל ושוטר, מתמודד אישית מול אתגרים בטחוניים. המדינה לא תמנע את זריקות האבנים או את הדריסות הבאות, אין לה אפילו שאיפה כזו. זאת המציאות וזו הבעיה שלך, האזרח או החייל, כשתמצא את עצמך פתאום בסיטואציה הזו. תתמודד.

ולאחר שתגמור את ההתמודדות, ואם הצלחת להישאר בחיים, תצטרך להתמודד מול המערכת ולהצדיק את פעולות ההגנה שלך. אותם גורמים שלא פעלו למנוע את היווצרות הסיטואציה, הם אלה שיבחנו לפרטי פרטים את הדרך בה אתה התמודדת לבדך, במקומם.

ושוב, זה נכון לא רק לגבי האזרח. אותו עקרון מופעל גם לגבי החייל והשוטר. תשאלו את 'חוננו' איזו היענות יש לחומרים שהם מחלקים בקרב חיילים ומגבניקים. המדינה אינה מתערבת מערכתית ואינה פועלת לייצר מציאות ללא פיגועים. היא מפילה עליך ועלי, האזרח כמו גם החייל והשוטר, את האחריות לתוצאות אי ההתערבות שלה.

האם ככה אמורה להתנהל מדינה במישור הבסיסי ביותר שבעבורו היא קיימת, מתן ביטחון אישי לאזרחיה? האם זה ריאלי לקיים מדיניות כזו לאורך שנים ללא שום שאיפה להגיע להכרעה ולהשגת שקט?

אפשר גם אחרת.

המדינה יכולה לתת מענה מיטבי לבעיית הטרור באמצעות שינוי מהותי אחד. במקום לחכות לפעולת הטרור הבאה ולהתגונן מפניה, ניתן לפעול להורדת המוטיבציה של האויב לבצע אותה. במקום להניח שהפיגוע, זריקת האבנים, הדריסה או הדקירה הבאים יגיעו, וכל שנשאר הוא למזער את עוצמת הפגיעה, אפשר ליצור מציאות שבה האינטרס של הצד השני הוא שהם כלל לא יתרחשו.

איך עושים את זה? מייצרים מאזן אימה מול האוכלוסיה אשר מוציאה מתוכה את פעולות הטרור, ומביאים אותה למסקנה שהאינטרס החיוני ביותר שלה הוא שמירת השקט.

ערוץ 2, בג"ץ והיועמ"ש לא מאשרים את הגישה הזו? אז נמשיך לחטוף. אבל אם נזכיר לעצמנו כל הזמן מי כאן הלא ריאלי, מי כאן ההזוי באמת, אולי נצליח לייצר תקוה אשר ביום מן הימים תביא לשינוי המציאות הזו, וגם זה משהו.