האם הרופא צריך להיות "שליח טוב"?

"מחצתי ואני ארפא "- המדרש בקהלת רבה אומר: 'הכיתי' אין כתיב כאן אלא 'מחצתי' – מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים – שהעליונים קיימין והתחתונים מתים- בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא אין מיתה כל עיקר, שנאמר "בלע המוות לנצח". אמר רבי אבא: אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה, מחצתי מחיצה אני ארפא.

חז"ל מלמדים שמצב של חולי (שבקיצוניות הוא מוות) הוא ביטוי למחיצה הקיימת בין "עליונים לתחתונים", בין הקב"ה ועם ישראל. תלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, משום שהייתה ביניהם מחיצה, וממילא חלו ומתו. ביום ל"ג בעומר פסקה המגיפה, כלומר הוסרה המחיצה, וניתן להפסיק את מנהגי האבלות ולחגוג את הילולת רבי שמעון שהכריז : "אנן בחביבותא תליא מילתא", כל העניין של פנימיות התורה תלוי באהבה ובאחדות שיש בינינו, וכאשר עומדים כאיש אחד בלב אחד, ממילא כולם מתרפאים.

בתפלת שחרית, בברכת יוצר אור, אנו אומרים: "כי הוא לבדו (כתר) מרום וקדוש (חכמה) פועל גבורות (בינה) עושה חדשות (חסד) בעל מלחמות (גבורה) זורע צדקות (תפארת) מצמיח ישועות (נצח) בורא רפואות (הוד) נורא תהלות (יסוד) אדון הנפלאות (מלכות)". מכאן לומדים שעניין הרפואה שה' בורא (בריאה מלשון הבראה) שייך לספירת ההוד, ובפרט לל"ג בעומר שהוא הוד שבהוד.

אחד מהעניינים של ספירת ההוד, הינו הודאה במובן שאמנם אני חושב אחרת ממך, אך מודה שייתכן שאתה הוא הצודק כמו "מודים חכמים לרבי מאיר". מו"ר הרב גינזבורג מבאר שזהו הכח בנפש לוותר על ההתבצרות ב"אמת" הגדולה שלנו, ובתחושה שהעולם אמור להתנהל בדיוק על פי אמות המידה שלנו. ביום ל"ג בעומר מאירה במיוחד היכולת להגיע להרפיה נפשית מכל המתיחויות, ובכך לזכות לקבל את פנימיות התורה וממילא להבריא לחלוטין.

באופן טבעי, כאשר ישנו חולי בגוף או בנפש, האדם המתייסר ירגיש מתיחות בינו ובין ה' הנובעת מ"מחלוקת בבית המדרש". החולה טוען שאין סיבה עמוקה למחלתו (וממילא הטיפול התרופתי הופך להיות העיקר) ואילו ה' קורא לו להתעורר. תפקידו של הרופא לעודד את החולה להודות לה' בבחינת "מודים חכמים לרבי מאיר". הודאה זו תרפא את המחיצה ותוביל לרפואה טבעית בדרך ממילא.

רבי שמעון הצדיק והקדוש, מעודד אותנו להימנע מהתעמקות ב"שכר ועונש" וכך לסלול את הדרך להרפיה אמתית. כאשר אדם פונה לרופא בגלל קשיי נשימה ובעיות לב, והרופא מאשים אותו בכך שהוא מעשן כבר 30 שנה, ולא שומר על התזונה הנכונה, הוא מעצים את תחושת ה"שכר ועונש" אצל החולה ומייצר תנועה של כיווץ וממילא מחיצה עבה יותר (אין הכוונה שהרופא יעודד אורח חיים לא בריא, אך הדגש צריך להיות על הרפיה ולא על התכווצות).

תפקידו של הרופא הוא להיות 'ממוצע מחבר' בין יהודי לבוראו, ולסלק את המחיצות, וכך לעודד רפואה טבעית הבאה בדרך ממילא, ללא תופעות לוואי שליליות וללא תלות ברופא בשר ודם. חולים רבים מודים לרופא שלהם ומכנים אותו "שליח טוב", וכאן טמונה סכנה שהרופא יהפוך להיות עניין בפני עצמו (מעין עבודה זרה בשיתוף) ובעצם נוצרת תלות ברופא ובמערכת. הרופא המתוקן ינסה להתנער מתדמית ה"שליח הטוב", וישתדל ככל יכולתו להיעלם מתודעת המטופל שלו מהר ככל האפשר.